גליוני הש"ס נזיקין רלא

נ"ב מזה נקח טעם למ"ש בירושלמי שקלים פ"ב ה"ז האומר שמועה בשם אומרו יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו כו' והיינו דדבר זה שלמד ממנו הנה הוא רבו בעניין זה ומורה רבן כמורא שמים ולכן מפאת מורא צריך לראות כאילו עומד לנגדו כהך דכאן דמשום אימה יתיר' הי' דומה לו כאילו עומד לפניו

שם ואין כסף אלא צדיקים, ג"ב ע' רש"י וע' גליון הגרע"א ז"ל וע"ע לקמן צ"ז ב' ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים והיינו דכמו דצדיקים קרוין כסף כך מעשי הצדיקים דהוא תשובה ומעשים טובים ג"כ קרוין כסף

צ"ז א' והגבלן יאשם ואנשי גבול יסובבו כו', נ"ב בחידושי הרמ"ה גריס והגויל יאשם כלומר גויל של ספרי תורות יכלה מחמת שנתמעטו לומדיו ואנשי גויל כלומר כותבי ס"ת ומוכרי גוילים יסובבו מעיר לעיר למצוא פרנסתן ולא יחוננו עכ"ל

שם ב' רא"א כו', א"ל ר' יהושיע כו', נ"ב עמ"ש בזה בס' בכור שור יומא פ"ו ב'

צ"ח א' מאי ליוצא ולבא כו' אף תלמידי חכמים כו', נ"ב ע' רש"י וי"ל הפי' בפשיטות דת"ח קרוים יוצא ובא על שכשהם יוצאים מביהכ"נ הם באים לביהמ"ד ללמוד ומשא"כ בשאר כל אדם דהכל מתפללים בביהכ"נ דהכל חייבים בתפלה בציבור ואך שאר כל אדם יוצאים מביהכ"נ לבתיהם ולעסקיהם ות"ח אינם כן רק הם יוצאים מביהכ"נ ובאים לביהמ"ד ללמוד ולכן קרוים יוצא ובא ע' ל' הגמ' ברכות ס"ד א' היוצא מביהכ"נ ונכנס לביהמ"ד ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה שנא' ילכו מחיל את חיל (מביהכ"נ לביהמ"ד) יראה אל אלקי"ם בציון וע"כ קרוי הת"ח ע"ש זה יוצא ובא כי הוא הולך מחיל אל חיל יוצא מביהכ"נ ובא לביהמ"ד מה שאינו בשאר כל אדם וז"פ ונכון בס"ד

שם אישדר לי' סוסיא ברקא כו' א"ל מי אית לך בר חיוור גווני, נ"ב ע' פירש"י וע' ירושלמי, ב"ב פ"ח ה"ד א"ל ארכבי' אתרי ריכשי ברקי א"ר חזקי' לא אמרין אלא מייתו תרין סוסיין חיוורין כו' עש"ה שיש להבין משם הפי' גס כאן דסוסיא ברקא היינו סוס משובח שיש לו מרוץ כברק (ווי איין בליטץ בל"א) והשיב הוא האם יש לו בר חיוור גווני הוא עוד רץ במהירות הרבה יותר דהוא סוס פראי ומשתגע ורץ במהירות גדול מאוד בפראותו והשתגעותו והוא ממש כהך דירושלמי דהזכיר ריכשי ברקי וסוסיין חיוורין עש"ה ובפני משה

שם ב' מי שכל גבורה שלו', נ"ב בחידושי הרמ"ה פי' אפי' גבור שבגבורים של בני אדם נתונה לו באותה שעה ידיו על חלציו כעניין שנאמר עמוס ב' ואמיץ לבו בגבורים ערום ינוס ביום ההוא עכ"ל

צ"ט ב' כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו כו', נ"ב מעניין זה ל' הגמ' תענית ה' ב' מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם ע"ש ברש"י דהכוונה על יהושיע ונקרא מעשה ידיהם של משה ואהרן מפאת שהי' תלמידם ע"ש

שם המבזה חבירו בפני ת"ח, נ"ב משום דלא פליג יקרא לח"ח להתבייש ממנו שלא לבייש חבירו בפניו נקרא אפיקורוס, מהרי"ק שורש קפ"ט ועמ"ש בסוגין בשו"ת מהרי"ל סי' קצ"ד

שם רש"י ד"ה שנא' כי נעים כי תשמרם כ' אימתי תשמרם בבטנך בזמן שיכונו יחדיו על שפתיך ל' הגמ' עירובין נ"ד א'

ק' א' הא מגילת אסתר לא בעי מטפחת, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"ג

שם ב' זלדקן, נ"ב ע' ביאור תיבה זו בגליון יבמות מ"ז ב' בשם החות יאיר

ק"ב א' עובר בעשה, נ"ב בחידושי הרמ"ה הביא גירסא עובר בלאו וכ' עלה ולא ידענא מהיכא נפקא ואולי הכוונה דדרשי' טעמא דקרא דתלי בל תאחר דקרבנות בג' רגלים דהטעם מפאת דברגל יש לו לעלות לירושלים ויכול אז להביא קרבנו עמו ולכן משעברו ג' רגלים ולא הביא הוחזק זה במאחר כסברת רשב"ג דבתלתא זימני הוי חזקה ולכן אז הוא דאיכא לאו דבל תאחר וא"כ הרי נשמע מלאו דבל תאחר חיוב העלי' לרגל ולכן נקרא החיוב ההוא לאו כי היכא דאמרי' דלאו הבמכ"ע עשה דמפאת דנשמע מכלל עשה הוא עשה וה"נ עשה הנשמעת מכלל לאו הוא לאו ולפי"ז יהי' בעלי' לרגל לאו ועשה דהא עשה ג"כ מפורשת בו וא"כ הא יש בו לאו ועשה וק"ק ע"ז מגמ' קידושין כ"ט ב' ר' יהודה אומר עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת ול"ל להאי טעמא תיפוק לי' דעלי' לרגל עשה ול"ת ואילו פדיון הבן הוא עשה גרידא ואולם ר' יהודה לטעמי' דלא דריש טעמא דקרא ואחר אין בעלי' לרגל לאו כלל ועדיין יש צ"ע בזה להלן בגמ' שם עש"ה ואולם נתיישבתי די"ל יותר דמדתלי קרא בל תאחר דקרבנות בג' רגלים הרי נשמע עכ"פ שבג' רגלים יש לאדם לעלות באחד מהם עכ"פ ולהביא קרבנותיו וא"כ נלמד מן הלאו דבל תאחר חיוב עלי' באחד מהג' רגלים עכ"פ ואילו העשה ישנה בכל רגל בעצמו והא דמייתי כאן לאו דהג' רגלים ולא עשה דכל רגל עצמו נכון בפשיטות דכאן הא בא לומר דהם העמיקו כו' ולאו הא חמור מעשה וע"כ אמר דאני אמרתי לכל היותר לאו ואילו הם אמרו ידקר בחרב ודו"ק [והך דכל שאינו עולה לרגל דאמר כאן הכוונה לרגל אחד מהג' רגלים] ולפי"ז בהך דקידושין דקאי על רגל אחד עצמו שפיר ליכא רק עשה כפדיון הבן דלאו הא ליכא רק באם עברו כל הג' רגלים ולא עלה ודו"ק ונכון בס"ד

שם רש"י ד"ה מפיתקה של ירושלים כ' ולא ליטול חלק בעבודה, נ"ב אין לזה מובן כלל דהא ירבעם הי' משבט יוסף ולא הי' לא כהן ולא לוי ומה חלק הי' לו ליטול בעבודה וגם הרי אין זה מעניין המכוון כאן כלל דקיימינן כאן אהא דאין לו חלק לעוה"ב וזהו הכוונה דיצא מפיתקה של ירושלים כלומר מכלל הכתובים לחיים בירושלים וכמובן בפשיטות ונ' ברור דטעות נפל כאן בדברי רש"י ותחת תיבת "בעבודה", צ"ל "בכבודה" כ' תחת הע' וכוונת רש"י ג"כ כנ"ל דכבודה של ירושלים שיתגלה לעתיד בב"א הוא כינוי לעוה"ב כעניין שמכונה העוה"ב בירושת הארץ במשנה ריש פרקין דיליף דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב מקרא דלעולם ירשו ארץ וירושלים וא"י חדא אינון כמו שכתבתי בכמה דוכתי וכך אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה דגילוי כבודו ית' לעתיד מיקרי שמחת ירושלים וכן המקרא הנ"ל כל הכתוב לחיים בירושלים וכזה הרבה בכתובים ומדרשות וזהו שכ' רש"י שיצא מפיתקא של ירושלים מכללה שלא לחזור בה לעולם ולא ליטול חלק בכבודה שיגלה בב"א והכוונה בכלל על שאין לו חלק בעוה"ב וע' לקמן ק"י ב' במשנה דברי ר"ע דעשרת השבטים אין עתידין לחזור מ' שם מייתי מבריתא דברי ר"ע דאין להם חלק לעוה"ב