גליוני הש"ס נזיקין רכט

משפירש ע"ש הרי דסופו עדיף מתחלתו וכל שסופו להיות כן אף שאינו עדיין יש לו התייחסות יותר לדבר ההוא ממה שהי' כן פעם בתחלתו ועתה אינו וא"כ אם אמרי' דכל שאינו זר מעיקרא לא מיחשיב זר אף שאין סופו להיות כן עוד כ"ש שאין לו להחשב זר אם סופו להיות כהן אף שלא הי' עוד כהן מעונש ודו"ק היטיב וכאן עוד עדיף מהך דסופו לטמא טומאה חמורה כנבלת עוף טהור ע"ש דשם הוא רק אפשריות רחוק שיאכלנו ומשא"כ כאן דהוא מצווה ללבוש הבגדים ולעבוד בעתיד כדינו וה"ז סופו שעומד לכך וכנ"ל ובחידושי הארכתי ואכ"מ

פ"ד ב' בן מהו שיקיז דם לאביו,, נ"ב בשאלתות פ' משפטים הזכיר בספק זה גם לעקור לו שינו אי שרי או לא ולמסקנא דכאן דאסור מדרבנן גם זה אסור מדרבנן ע"ש

פ"ה א' דמקשינן הכאה לקללה, נ"ב בגליון הרי"פ ציין יבמות ק"א א' והוזכר מזה עוד במכות ט' א' וע"ש ביבמות דר' יהודה הוא דס"ל שם דמקשינן הכאה לקללה עש"ה ונ' דר' יהודה לטעמי' אזיל בזה לפמ"ש ברש"י כאן ד"ה מקשינן ואיכא דאמרי היקישא דכתי' מכה אביו ומקלל אביו גבי הדדי באלה המשפטים אלא שמקרא אחד מפסיק בנתיים עכ"ל וע"כ נ' דזה הוא הפלוגתא אי מקשי' כו' והיינו דפליגי אי יש להחשיב זה לסמוכים הואיל ויש מקרא מפסיק בנתיים וע"כ ר' יהודה לטעמי' דס"ל ביבמות ד' א' דאנוסת אביו אסורה מקרא דלא יגלה כנף אביו ע"ש דאמר כנף שראה אביו לא יגלה וממאי דבאנוסה כתי' מעילי' דקרא דכתי' ונתן האיש השוכב עמה וגו' ורבנן אי הוי סמיך לי' כדקאמרת השתא דלא סמיך לי' דכתי' לא יקח איש את אשת אביו בנתיים בשומרת יבם הכתוב מדבר כו' וע"כ ר' יהודה לטעמי' דמחשיב סמיכות אף דקרא דלא יקח וגו' מפסיק בנתיים לכן גם כאן שפיר מקיש הכאה לקללה אף דיש מקרא מפסיק בנתיים

שם תוד"ה הכהו כו' תימא אמאי לקי כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתי"א

שם ב' לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו כו', נ"ב בשו"ת רד"ך סי' כ"ו חדר ה' כ' דאף דאין הבן רשאי לנדות אביו מ"מ אם הי' אביו מחויב, נידוי ועבר הבן ונידהו נידויו נידוי וכן התלמיד לרב ע"ש

שם משמע שניהן כאחד ומשמע אחד אחד בפ"ע כו', נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' ד' וע' תוס' נדה נ"א ב' ד"ה וליכתוב

שם דאוקמא באפי זיקא, נ"ב ע' נדרים ל' ב' ומ"ש בגליון שם

שם רש"י ד"ה אביו קילל כ' בראש המקרא סמך קללה לאביו ובסוף סמך לאמו, נ"ב דוגמתו סוטה ל"א א' האי לדסמיך לי' והאי לדסמיך לי' ע"ש וע' אתוון דאוריתא כלל כ"ג ד"ה והנה מש"ש לעניין אי קאי קרא אדפתח בי' או אדסמיך לי' וע"ע בזה חולין כ"ז ב' דאמר מסתברא משום דסליק מיני' עש"ה וע"ע ב"ב קי"א ב' ואומר ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים וגו' וברשב"ם ויהי לו ליאיר ולא לשגוב כו' ע"ש שהביא ראיות לזה ומשמע דלולא זה אין לומר מסברא דקאי קרא אדסליק מיני' ולעניין ל' בני אדם אי קאי יותר אדפתח בי' או אדסליק מיני' ע' גיטין פ"ג א' עש"ה וע' יומא יו"ד א' איני יודע אם נינוה העיר הגדולה כו' ועמש"ש בגליון

פ"ו א' סתם סיפרא ר' יהודה, נ"ב ע' מסורת הש"ס ויש עוד כוונה זאת בבכורות י' ב' ע"ש דאמר ספרא חברך ולעניין סתם בריתא ע' רש"י ב"מ צ"ה ב' ד"ה איבעית אימא דמשמע דיותר אתי' סתם בריתא כר' יהודה מכר' מאיר וע"ש תוד"ה איב"א

שם תוד"ה דבר כ' ואפי' מקצת בכור, נ"ב וע"ע לעיל י"ג א' פלוגתא אי חג היינו כולי' חג או מקצת חג ובשבועות י"ט ב' אי מקצת ידיעה ככל ידיעה וכזה פלוגתא בנדרים פ"ז ב' יודע אני שיש נדרים כו' ע"ש בר"ן במשנה ובגמ' ובזבחים ל"ב ב' אי ביאה במקצת שמה ביאה ושם צ"א ב' אי כיבוי במקצת שמי' כיבוי ולעיל ע"ח א' רש"י ד"ה אלא כח כחוש הוא דמחויבין אמקצת כח וע' ירושלמי שבת פי"ט ה"ג מת"ל זכר עד שיהא כולו זכר כו' מת"ל ערל אפי' מקצתו ערל כו' ע"ש

שם ב' זקן ממרא כו', נ"ב אם דין זקן ממרא נוהג גם בזה"ז ע' רי"ף ע"ז פ' אין מעמידין דהביא ירושלמי א"ל שמואל לרב אכול משחא ואי לא כתיבנא. עלך זקן ממרא וכן ברי"ף יבמות פ' האשה רבה (דל"ג ע"ב מדפי הרי"ף) הביא ירושלמי כזה חזור בך דאי לא כתיבנא עלך זקן ממרא וע' שו"ת הרא"ש כלל כ"א אות ט' ד"ה שלומך יהי' נצח עש"ה וע' ר"ן במכלתין פ' ד' מיתות דף רע"ב ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה בזמן שיש כהן עש"ה וע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ד סעיף ז'

פ"ז א' פוק תרגמה לי' כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' נ"א הביא ראי' מכאן דבאיסור אין אדם יכול לומר קים לי' כפלוני דא"כ ה"נ יאמר הזקן ממרא קים לי כיון דהוא פלוגתא ואינה ראי' דהגמ' נקטה רק דמיון דאילו הי' בכזה פלוגתא בין הזקן ממרא והב"ד לבד הי' חייב כיון דהוא דבר שיש בו חיוב כרת אף גוף הדבר הנ"ל דלא שייך קים לי באיסור אין צורך לראי' כלל דאין לו התחלה כלל וכן מש"ש בטעם החילוק שבין ממון לאיסור דממון הוא שוא"ת שלא להוציא הממון מתחת ידו משא"כ באיסור לאכול ולעשות האיסור בקו"ע לא אמרי' קים לי ט"ש ותמהתי דא"כ במידי דשוא"ת כגון להשהות חמצו ושלא לקיים עשה וכדומה יוכל. לומר קים לי כיחיד ואין התחלה לזה

פ"ח ב' כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' קנ"ב באחד שבזה ת"ח בפרהסיא ע"ש שכ' ומאחר שעשה המעשה בפרהסיא יש לו להתודות בפרהסיא ולבקש מחילה בשביל תיקון העולם שלא ירבו המחלוקות זכר לדבר דאמרי' פ' אלו הן הנחנקין סנהדרין שרצו למחול לזקן ממרא אינם יכולים למחול מהאי טעמא וטובא אשכחן. כה"ג כגון בעובדא דר"א פ' הזהב עכ"ל כוונתו לגמ' שם נ"ט ב' עמד על רגליו ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקת בישראל ומשמע מדברי מהרי"ו דכל כה"ג שנוגע במחלוקת אין הת"ח יכול למחול על כבודו שלא ירבו המחלוקת דומי' דזקן ממרא וכנ"ל

שם ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל, נ"ב בתוספתא חגיגה פ"ב איתא בשבתות ובימים טובים נכנסין לבית המדרש שבהר הבית וכ"ה בתוספתא במכילתין פרק ז' בקצת וע' רש"י כאן דכ' א"נ שלא יהיו נראים כיושבין בדין כו' וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' י"ד

שם יהבו בי' רבנן עינוה, נ"ב כל' זה מכות י' א' ובחולין פ"ו א' ונתנו חכמים עיניהם בר' חייא כו'

שם אי סבירא לן דלולב א"צ אגד האי לחודי' כאי והאי לחודי'