גליוני הש"ס נזיקין רכח

פ' ב' סד"א שחיטת קדשים שחיטה ראוי' היא דהא אי נחר וזרק דם כו' אולם זה עניין אחר הוא דהוא חלק טתיר ואינו דומה לכאן ולהך דשבת רק דומה להך דיומא ח' ב' דגם אחת מהזאות חשיבא מתקן ושבות ע"ש והנה ראיתי עוד בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקנ"ח שכ' וז"ל שוב ראיתי בשו"ת הרא"ש דלא אמרי' אין דנין בדייני אותה העיר אלא בזמן שאין להם אלא אותו ס"ת כו' אבל אם יש להם ס"ת אחר אפשר להסתלק שלא יקראו באותו ס"ת כו' ואפי' אם יקראו בו בעודו בביהכ"נ לא מיקרי הנאה כיון שאפשר שיקרא כס"ת אחר כו' ודבר זה הוא בשו"ת הרא"ש כלל ג' אות י"ג וכ' ע"ז הרדב"ז וז"ל וא"ת ואפי' שיהי' להם ס"ת אחר ניחוש שמא ימצא פסול כו' וי"ל שכיון שבשער הסילוק הי' בחזקת כשר כו' עכ"ל ע"ש וע' סוכה ל"ג ב' דאית לי' הושענא אחריתי ואע"ג דאפשר שיופסל ויצטרך לזה לא חשיב מתקן או ניחותא ע"ש וע"ע שבועות ל"ז ב' עדים עבידי דמייתי עש"ה וע"ע כי הך דשו"ת הרא"ש הנ"ל דכיון דיש להם ס"ת אחר לקרות בו לכן אם גם קורים בזה אין זה הנאה ברש"י ב"מ קי"ז א' במשנה ד"ה ויושב בבית דכיון דיש לו עלייתו לדור בה לכן אם גם דר בבית אין נחשב נהנה ממנו עש"ה וע"ע לעיל כ"ג ב' רש"י ד"ה נמצאת כת שני' קרובין כו' דכ' דחשוב נוגע מפאת שמא יופסלו עדים השניים עש"ה ואולם באמת נוגע עניין אחר הוא דבכל דהו אפשריות מיקרי נוגע ואין לו עניין לכאן וע' ס' גור ארי' שבת צ"א א' ד"ה אי לעניין שבת דכ' דמוציא חצי כזית מכזית ומחצה דחשוב אהני מעשיו הוא רק משום דסוף טומאה להוציא עש"ה כל הדיבור וצ"ע אם שייך טעם זה גם בהך דתולש אחת משלש בסימני טומאה ועש"ה בגור ארי'

שם ב' הכא במלקיות של כריתות עסקי', נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו ד"ה כתב עוד ואחר שנתבטל עיקר דינו כו' שכ' וז"ל דהא מי שחילל את המועד בעדים בלא התראה דלא מלקינן לי' מי לא הוי מחלל המועדות ומענישים אותו כפי ראות ב"ד ואם שנה ושלש מכניסים אותו לכיפה עכ"ל וצע"ג מגמ' דכאן וע"ע שם בתשובה ד"ה כתב עוד כתב הרב ז"ל וז"ל ואסור להחיותם דאפי' מי שלקה ושנה כו' ועוד שם ד"ה גם מה שכתב שהצדוקים לא שייך בהו לקה ושנה כו'

שם חכה, נ"כ הוזכר לקמן ק"ה ב'

שם הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם כו' כהן ששמש כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרל"א מש"ש בהסברת הדברים ויש שם כמה דברי חידוש ומהם דטמא ששימש דמוציאין כו' ומפציעין את מוחו כו' היינו רק אם הוא עדיין בעזרה ואית בי' משום ביאת מקדש אבל אם כבר יצא ואין עובר עוד אין רשאין להמיתו דומי' דבועל ארמית דאחרי שפירש אין קנאין פוגעין בו עוד וכן המקלל בקיסס קנאין פוגעין רק בשעה ששמעו היינו בתוך כדי דיבור אבל לאחכ"ד אין רשאין לפגוע בו רק מביאין אותו לב"ד עש"ה וע"ע נימוקי מהרמ"מ שבסוף שו"ת מהרי"ו דס"ו ע"ב דכ' וז"ל דין דגואלי הדם רדפוהו עד חובה והשיגוהו כדין עשו גואלי הדם שנקמו נקמת אביהם דגברא קטילא קטלו ואין לו דמים מצינו בפנחס שהרג זימרי על שבעל ארמית והכתוב משבחו וכ"ש זה ואין להוציא לעז עליהם עכ"ל ז"ל ונ' מלשונו דהך קנאין פוגעין בו דבועל ארמית נוהג גם בכל חטא החומר מבועל ארמית דילפי' לי' מבועל ארמית בק"ו וע"ש בדיבור שלאחריו ד"ה דין אשה הרה לזנונים שלשונו שם סותר זה קצת ע"ש כל הדיבור

שם ומפציעין את מוחו בגזירין, נ"ב כל' זה תענית י"ח

שם מאי קסוה כו' כלי שרת, נ"ב כזה ג"כ כנים פ"ד מ"ג ושולי קוסים הצדוניים היינו מין כלים הבאים מצידן ונקראים קוסים כמו כאן קסוה ע"ש בר"ש וע"ע שם פט"ז מ"ו קסיי' של זורי גרנות וע"ש בר"ש דהביא ג"כ קרא דקשות הנסך דמייתי כאן ועש"ה בר"ש

שם רש"י ד"ה התרו בו ושתק כ' ומיהו לא התיר עצמו למלקות כו', נ"ב ע' תוס' תמורה ז' א' ד"ה אלא וע' שו"ת חוט השני סי' י"ז דכ' אהך דמלקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות דאין לומר דהוא רק כשהבע"ד מודה אבל לא במכחיש ומה שלא אמרו בגמ' חילוק זה היינו מפני שהוא פשוט שהרי אין מיתה אלא במתיר עצמו למיתה בשעת התראה וא"כ הרי מודה ממילא דהא ליתא דהתינח גבי מיתה דבעי' שיתיר עצמו למיתה כדילפי' מיומת המת אבל גבי מלקות מאי איכא למימר דהתם לא בעי' שיתיר עצמו למלקות עכ"ל ז"ל והנה כ' כן דרך פשיטות ואישתימיטו לי' במחכת"ה רש"י דכאן ותוס' תמורה הנ"ל וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ק"ט שכ' ומה שהוקשה לך אם נאמן לומר אנוס הייתי היאך נמצא לאו דשבועה מסור לב"ד שלעולם יאמר כן כו' אף אנו נקשה בהוציא פת חטין ונתכוון להוציא פת שעורים שאנו אומרים שלא חלה שבועתו ומותר בשניהם א"כ לא מצינו לאו דשבועה בשלא אוכל פת כו' ועוד כי באמת אין מלקות אלא בעדים והתראה ואם זה התרו בו ואפ"ה לא חשש לומר להם בשעת התראה וכ"ש כשאמר אעפ"כ ודאי אינו נאמן לפטור את עצמו מן המלקות לאחר מכאן כו' עכ"ל ומדכ' הרשב"א וכ"ש כשאמר כו' משמע דעתו דא"צ קבלת התראה למלקות ודלא כרש"י ותוס' הנ"ל

פ"ב א' בת יתרו מי התיר' לך, נ"ב ע' חידושי רמ"ה כאן דכ' דהו"ל למימר לי' ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ולא אסרה תורה אלא מכאן ואיליך אבל מי שהי' נשוי ועומד קודם מתן תורה לא נאסרה עליו עכ"ל ודבריו צע"ג דהא פשיטא דנתגיירה במתן תורה והוצרכה קידושין מחדש וע' פירש"י כאן וגם גוף הדבר שכ' דע"י מ"ת לא נאסרה הנשואה מקודם לכן יל"ע בו מאיבעי' דר' ירמיהו חולין י"ז א' וע' נזיר נ"ד א' או בקבר לרבות קבר שלפני הדיבור ע"ש בתוס'

שם ב' מי איכא מידי דרחמנא פטרי כו', נ"ב ע' ר"ש כלים פ"א משנה ט'

פ"ג ב' דכתי' והזר הקרב יומת, נ"ב הא דלא מפרשי' לי אחנק ככל מיתות האמורות בתורה סתם היינו לפי שלא מצינו מיתת ב"ד בקודש ומקדש הילכך נראה הדבר להעמידו במיתה בידי שמים, ס' יריאים סי' של"ז

שם והוו להו זרים כו', נ"ב שמעתי להקשות דא"כ כהן שלבש פעם אחת הבגדים והי' אז כהן אז אפי' עובד אח"כ מחוסר בגדים לא יוחשב זר ולא יתחייב מיתה כיון דאינו זר מעקרא כמבואר כריתות ו' ב' לר' יהודה ע"ש ואני הוספתי להקשות דאפי' לא לבש הבגדים מעולם ועבד עבודה ראשונה מחוסר בגדים ג"כ אין ראוי שיתחייב הואיל דהוא ראוי ועומד ללבוש הבגדים דהא בכריתות שם אמרי' לעניין מלך וכ"ג דלא חשיבי זרים לגבי שמן המשחה אחרי שנמשחו בו פעם אחת הואיל ואינן זרים מעיקרא ואף שמעתה לא יומשחו בו עוד לעולם וא"כ כ"ש היכא דראוי ועומד להיות כהן בעתיד אף דלא הי' זה עוד בעבר דאין לו להחשב זר דהא חזינן לעניין טומאה בחולין ע"ג ב' רש"י ד"ה קמ"ל ע"ש דכ' דאע"ג דכל שסופו לטמא טומאה חמורה א"צ הכשר מ"מ דווקא סופו אבל דבר שתחלתו טמא טומאה חמורה ואין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר