גליוני הש"ס נזיקין רכז

שם ב' סמוך לפירקון שאני, נ"ב ע' רש"י וע' בליקוטים שבסוף שו"ת ח"צ אות ט"ז וע' שו"ת הרשב"א דנפקא מיני' חורבא דזמנין דהוי קטן ונראה גדול ואין קידושין ושמא יבואו הרואים לומר שהוא גדול ואם קבלה קידושין מאחר לא יחושו להם כו' ע' גיטין פ"ט ב' דגם קטן הנראה כגדול מ"מ ניכר ונודע לבריות במעשיו שהוא קטן ע"ש ברש"י ד"ה עדיין לא הגיע לפלגות ראובן

שם שהברזל ממית בכל שהוא, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' ש"ח

ע"ז ב' הרי יצא מב"ד זכאי, נ"ב כזה רש"י ב"ב ד' ב' ד"ה דת"ק סבר ותוס' שם ד"ה שניי'

שם ה"ס הוא, נ"ב חולין פ"ב ב' וש"נ

ע"ח א' בגוסס בידי שמים שהוא חייב, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ה דכ' דההורג גוסס האיסור רק שמא הוא מן המיעוט גוססין שחיים ע"ש וצ"ע דא"כ אמאי חייב מיתה ועש"ה כל התשובה כי יש צ"ע בכולה

שם ב' מגדף הוראת שעה הית', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רי"א

שם רש"י ד"ה חד אמדוהו כ' דלא תימא הואיל ויצא מב"ד חייב נקטלי' דהא דהדר חיי חס רחמנא עלי', נ"ב דוגמתו ב"ק צ"א א' האי מאן דאמדוהו לכולי' יומא ואיתפח לפלגא דיומא כו' יהבינן לי' דכולי' יומא מן שמיא הוא דרחמי עלי' ועמש"ש בגליון

שם תוד"ה לא כ' דמחלל שבת בפרהסיא כו', נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל ולענ"ד אין כוונת התוס' כלל דהית' סברת משה לספק שיהי' חילוק במיתת מחלל שבת דבפרהסיא יהי' בסקילה ובצינעא בחנק דוודאי אין לחלק במיתה כלל דהא קרא סתמא כתי' מחללי' מות יומת וקאי בין אצינעא ובין אפרהסיא ועל כל גווני וודאי הכוונה על מיתה אחת שוה דאותה מיתה שכיוון עלי' הכתוב היא לכל מחללי בין בצינעא ובין בפרהסיא וכמובן ורק דספיקו של משה הי' דנהי דסתם מיתה היא חנק מ"מ כאן דבפרהסיא יש סברא שיהי' בסקילה דומי' דע"ז ע"כ זה מכריע דלא לפרושי קרא על חנק כסתם מיתה דעלמא כיון דקרא כולל גם פרהסיא ובפרהסיא הא הסברא נותנת שיהא בסקילה וכל מחלל שבת בסקילה ממילא גם בצינעא דכך ניתנה מיתת סקילה לחילול שבת דכוונת מות יומת דקרא הוא לסקילה ובזה הוא שהי' ספיקו של משה אם סברתו זאת דפרהסיא ראוי שיהי' בסקילה צודקת וא"כ ממילא ההכרח לפרש המקרא על סקילה וממילא הכל בסקילה באמת או אין סברתו זאת צודקת והכל בחנק דכוונת מיתה סתם הוא אחנק וכיון דהושב לו דמקושש בסקילה א"כ כוונת מות יומת אסקילה וא"כ הכל בסקילה שפיר ואפי' צינעא כנלענ"ד פשוט

פ' א' ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים מעליא סוקלין אותן ר' יהודה אומר כו', נ"ב וברש"י דרבנן ס"ל דכיון דעל כרחך כלהו אסירי בהנאה ואין הפסד לבעלים בסקילה הילכך סוקלין אותם כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה ור' יהודה ס"ל דא"צ לסוקלן שלא להטריח ב"ד אלא כונסין אותן בחדר כו', ע' קונטרס ע' פנים לתורה אות ד' דדנתי צד סברא דבחיוב עשה לא שייך ביטול וכשנתערב דבר שיש חיוב לאכלו בדברים שאין חיוב לאכלם אז לא סר החיוב מהדבר שבו החיוב מטעם ביטול וצריך לאוכלם כולם כדי שיאכל את המחויב והטעם לדעת האומר דביטול לא מהני רק בזא"ז אבל בב"א מה"ת לא אמרי' ביטול וע"כ לגבי חיוב קיום עשה דאי נימא ביטול ויהי' שאו"ת מכח הביטול א"כ השוא"ת הרי הוא בב"א ולכן ל"ש ביטול עש"ה וי"ל דבזה פליגי ר' יהודה ורבנן כאן דלרבנן בב"א מה"ת לא אמרי' ביטול ולכן לא אהני הביטול ליפטר מהסקילה דהפטור הא יהי' בב"א וכנ"ל ור' יהודה ס"ל דגם בב"א אמרי' ביטול ואי דבע"ח מדרבנן לא בטלי לעניין הדרבנן שפיר י"ל דלא החמירו כאן להטריח הב"ד לסקול כולם וע"כ ס"ל לכונסין לכיפה

שם תוד"ה בשור כ' יותר משאר אדם, נ"ב ע' נוב"י חאו"ח סי' י"ט

שם תוד"ה ואחרים כ' אפי' גדולה כאנטוכיא, נ"ב ל' הגמ' עירובין ס"א ב'

שם ב' ור' יהודה כו' הוראת שעה הית', נ"ב בחידושי הרמ"ה כ' ואית דמפרשי הוראת שעה הית' לפי שלא הי' אפשר להן להודיעו באיזה מיתה הוא נהרג ואין דנין אפשר משא"א עכ"ל וצע"ק דהא ר' יהודה ס"ל ביבמות מ"ו ב' דסגי בגר במילה או טבילה לחודה ובטבילה ע"כ דיליף מאמהות וס"ל דדנין אפשר משא"א ע"ש ותבן

פ"א א' תוד"ה ונגמר דינו כו' כ' תימא כו', נ"ב ע' מ"ש בגליון כתובות ל"ב א' דצער הגוף דינו רק כדין ממון וא"כ לסברא דבממון לא בעי' יכול להזימה, א"כ ה"נ כאן דבלא"ה נהרג רק דמיתה השני' חמורה יותר ויש בה צער הגוף א"כ ה"ל רק כאילו העידו על ממון ובממון הא לא בעי יכול להזימה ובפשיטות י"ל כן דעדות על צער הגוף לא בעי' יכול להזימה ורק במיתה או מלקות דבמקום מיתה עומדת הוא דבעי' יכול להזימה וכאן הוי רק עדות על צער הגוף מה דסקילה לדמיון יש בה יותר צער מחנק וממ"נ אם יוזמו או יתכחשו עדים הראשונים הא לא הי' גברא קטילא ויתחייבו השניים שפיר מיתה אם יוזמו ואם לא יוזמו עדים הראשונים נמצא שהעידו רק על צער הגוף ובזה לא בעי' כלל יכול להזימה וגם י"ל דלגבי צער הגוף מיקיים הזמה במלקות שיולקו העדים ע' תוס' מכות ב' א' ד"ה מעידין וגם י"ל דיכולין הב"ד לאמור הצער אשר בעודף הסקילה על חנק ולצער העדים בערך כזה בהכאה וכדומה והוי יכול להזימה ממש דו"ק מאוד ויל"ע לפי"ז אם עבירה השני' הית' צריכה התראה דכיון דהחיוב עלי' רק צער הגוף לא מצינו התראה רק במיתה או במלקות דבמקום מיתה אבל בחיוב צער לא מצינו הצרכת התראה וכבר כתבתי מזה בגליון ב"ק צ"א ב' עש"ה וגם יל"ע אם הי' צריך כלל ב"ד של כ"ג ויל"ע עוד בכמה פרטיים ובאתי רק להעיר ויש להביא ראי' דעודף הצער אפי' שבמיתה היותר חמורה על היותר קלה אינו כמו מלקות דהא מקלל אביו בסקילה משא"כ מכה דבחנק משום דמקלל הוא מש"ש לבטלה ג"כ ע' רש"י לעיל נ"ג א' ד"ה והמקלל אביו ואמו מש"ש לבטלה גרידא הוא רק עשה ואין בו מלקות דאין מלקות רק אלאו החמור מעשה ואולם י"ל דכיון דעשה שתים כאחת נחמרים גם שתיהם עי"ז והוי שפיר גם חטא הוצאת הש"ש לבטלה בעונש אפי' חמור טפי ממלקות אף דמש"ש לבטלה גרידא אין בו אפי' מלקות

שם כ' ועי"ל כיון דאי מיתזמי קמאי כו', נ"ב ע' שבת צ"ד ב' אי חשיב אהני מעשיו מפאת דאי מישתקלא חדא אחריתי כו' עש"ה וכבר האריכו האחרונים בזה וגם אני בכללים שלי הבאתי מקומות רבות וע' תה"ד סי' מ"ח עש"ה וע"ע חולין