גליוני הש"ס נזיקין רכו

חבירו ע"כ לא דמי לאיסור עצמותי דאין מחויב להפסיד ספק זכותו עבור ספק זכות חבירו דשלך קודם כו' ע"ש וא"כ לדברי החות יאיר הנ"ל דאין חיוב להפסיד אפי מעט שלו עבור המרובה של חבירו א"כ היינו נמי טעמא דאין הולכין בממון אחר הרוב ודו"ק היטיב מאוד ובעניין שו"ת מהר"ם בר ברוך הנ"ל דבנשבה לעכו"ם ופדאו אחד מממונו חוזר ומוציא ממנו מה שהוציא ע"ע בזה בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' תכ"ו וע"ע שו"ת הר"י ברונא סי' רל"ה ע"ש אריכות

שם ב' וחזר ובא עלי' כדרכה, נ"ב ע' תוס' יבמות נ"ט א' ד"ה אלא לאו שלא כדרכה וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שע"ז

ע"ד א' ולא מן הדין כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהרי"ו סי' קמ"ח וסי' קמ"ט ועוד שם בנימוקי מהרמ"מ שבסוף הספר דס"ה ע"א (דפוס קאפוסט) ד"ה דין מותר למזכה כו' וע' מ"ש בגליון הרי"ף ב"ק מ"ז ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה אמר המדפיס והמגיה כו' עש"ה

שם אבל בשעת גזירת כו', נ"ב בשאלתות פ' וארא וז"ל מ"ט כיון דגזיר' למיעקרא למילתא הוי קידוש השס וקרינן בי' ולא תחללו את שם קדשי עכ"ל והוא טעם אחר ממה שפרש"י כאן וראיתי בתוספתא שבת פרק י"ו בד"א שלא בשעת הגזיר' אבל בשעת הגזיר' אפי' מצוה קלה שבקלות אדם נותן נפשו עלי' שנא' ולא תחללו את שם קדשי וגו' ואומר כל פעל ד' למענהו עכ"ל התוספתא וה"ז כדברי השאלתות ועוד לימוד מחודש מקרא דכל פעל ד' וגו' וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות ח' עש"ה

שם ב' אפי' לשנויי ערקתא דמסאנא, נ"ב ל' השאלתות פ' וארא אפי' ערקתא דמסאנא מאי פירושא כדאמרי' (פ"ק דע"ז) נתפזרו לו מעות בפני ע"ז לא ישוח ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לע"ז כו' כגון אילו דומה התרת ערקתא דמסאנא דבשעת השמד אם יאניסו את ישראל עבוד ע"ז ואינו רוצה ואח"כ יעמידוהו בפני ע"ז ויאמרו לו כפוף עצמך והתר ערקתא דמסאנא שלא תשתחוה לע"ז אלא כפיפתך הוא להתיר ערקת מסאנא ובלבד רואיך יאמרו שהשתחויות אסור הוא וזה הוא איסורא דרבנן הואיל ונראה שוחה בפני ע"ז שכ"מ שאמרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור עכ"ל

שם ט' ישראל ועכו"ם אחד מהו, נ"ב בשאלתות פ' וארא שם איתא כיון דרובא דישראלים מי מצטרף עכו"ם או לא עכ"ל וצע"ק דא"כ ה"ל למיבעי בששה ישראלים וד' עכו"ם ואי משום דזה פשיטא לי' דבעי' רובא דמינכר א"כ ה"ל למיבעי בשבעה ישראלים וג' עכו"ם ע' ברכות מ"ח א'

שם מה להלן כו', נ"ב ע' רוקח ה' סעודה סי' של"ד מש"ש לעניין קטן המוטל בעריסה לעשותו סניף לעשרה בביהמ"ז וז"ל וקטן סניף כו' לית הלכתא הכי דדווקא י' גדולים כו' וקטן היודע למי מברכים (פי' דאמרי' דמצטרף) הגיע לכלל שנים אך מספקא לן בשערות (פי' דאיירי בהגיע לכלל שנים אך מספקא בשערות) כגון מופלא סמוך לאיש שנדריו נדר ולא ממש (פי' דאין הקטנה קטן ממש) ובבן סורר זמורה גבי פרהסיא נמי ממעטי' כותים וקטנים דילפי' תוך ומינה מה להלן כולן גוים כותים וזכרים ולא עבדים אף למזון עכ"ל ויש כאן שיבוש מבואר וצ"ל מה להלן גדולים ישראלים וזכרים כו' וכוונתו דכיון דילפי' תוך תוך ממרגלים וע"כ בעי' דומיא דהתם כלהו ישראלים וכדאמר כאן א"כ ה"נ לעניין זה תלמוד מינה דמה התם כולם גדולים וזכרים אף כאן כן וע"כ ה"ה לעניין ביהמ"ז בעשרה דגמרי' ג"כ לימוד הנ"ל תוך תוך ממרגלים כמבואר במגילה כ"ו ב' ע"כ בעי' ג"כ כולם גדולים וזכרים כו' זה תוכן דבריו ז"ל והם חידוש דלא יהי' חיוב קידוש השם רק בפני עשרה זכרים דייקא ול' הש"ס דכאן דאמר תחלה אין פרהסיא פחותה מי' בני אדם פשוט דגם אשה בכלל בן אדם וא"כ הרי לא חידש הש"ס אח"ז רק דבעי' ישראלים אבל לא דניבעי נמי זכרים ומיהו לעניין קטנים י"ל מסברא דבפני קטנים לא הוי קדושת השם כיון דאין להם דעת ומדברי הרוקח הנ"ל יש לדון קצת דבפני קטן מופלא סמוך לאיש או שהגיע לכלל שנים ולא הביא ב' שערות יש חיוב קידוש ואכ"מ להאריך

שם קרקע עולם הית', נ"ב בשאלתות פ' וארא שם וז"ל ומפריק אביי דאסתר לא דמיא לע"ז ולחילול שבת דנשים לכך נוצרו כשם שהארץ נוצרה לזריעה ולעבוד בה כך אשה נוצרה לבעילה עכ"ל וצריך פירוש לפירושו

שם הנאת עצמן שאני, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קפ"ג היכא דאין העכו"ם מתכוון להנאתו וגם לא להעבירו על דת אי יהרג כו'

ע"ה א' ימות ולא תעמוד כו', נ"ב ע' ר"ן פ' כל שעה ד"ה בכל מתרפאין וע' מה שתמה עליו בשו"ת חות יאיר סי' קפ"ב

שם ב' אי מה היא כו', נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שנ"ב

ע"ו א' הכא אדינא דמאן מוקמית לי' אדינא דפנוי' מיקמית לי', נ"ב הכוונה דא"א דהיא תתחייב והוא יופטר ותהי' אשה חמורה מאיש וכמבואר בפירש"י כאן וזה דלא כמ"ש האחרונים דבלאו הניתק לעשה שהז"ג נשים לוקות הואיל וליתא לעשה גבייהו ונמצאת לפי"ז אשה חמורה מאיש וע' ס' בכור שור קידושין ל"ד ב' דכ' ג"כ כאחרונים הנ"ל וכ' ואל תתמה שנמצא חומר בנשים מבאנשים לעניין עונש דה"נ אשכחן בת כהן אפי' נבעלה לכהן בזנות היא בשריפה ובועלה בחנק עכ"ל וצ"ע מכאן וכנ"ל ובשלמא לראשונים ז"ל דס"ל דביאת פנוי' מותרת מה"ת י"ל דאמר כאן רק דאין סברא דהיא תתחייב והוא יהי' מותר לגמרי ואין ראי' מכאן ללאו הנל"ע כו' דגם האיש אסור אלא שאין לוקה וכזה לעיל נ"ט א' תוד"ה ליכא דלא שייכא סברא דמי איכא מידי דלעכו"ם אסור ולישראל שרי רק במותר לישראל משא"כ בדבר האסור לישראל רק דעונש ליכא שפיר אפשר שיהי' עונש בב"נ אף שאינו בישראל ע"ש ואולם לדעת הרמב"ם דגם ביאת פנוי' במלקות מה"ת הדרא הראי' מכאן לדוכתה דא"א דתוחמר אשה מאיש אף לעניין עונש וק' באמת לרמב"ם הנ"ל קושית התוס' לעיל ק"ט מעוברין כו' דאין לתרץ תי' התוס' הנ"ל דהא אמר כאן דא"א דתוחמר אשה מאיש גם לעונש וכ"ש דא"א שיוחמר עכו"ם מישראל ויש לחלק והנה ראית התשב"ץ מבת כה ג"כ צ"ע דהא דבת כהן בשריפה חומר השריפה הוא בשביל איסור בפ"ע מה שחיללה כהונתה בזנותה וכמ"ש את אבי' היא מחללת היינו שמחללת כהונתה הבא לה מאבי' ושבטו ע' מפרשי התורה וא"כ בועלה גם אם הוא כהן מ"מ כיון דאין כהן מתחלל בזנות כמבואר בסוטה כ"ג א' לכן אין חייב שריפה ואין כאן חומר באשה מבאיש רק שהאשה עברה עביר' שלא עבר האיש וא"ל דגם הבועל ג"כ הרי חילל כהונתה די"ל דאחילול כהונת עצמו הוא דקפיד קרא

שם זה המשיא את בתו לזקן, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ד אות מ"ח: