גליוני הש"ס נזיקין רכד

ס"ה א' והנשאל בהם באזהרה, נ"ב אם יש איסור לשאול בשאר מכשפים האריכו ז"ל וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תפ"ה ומש"ש דאוב או ידעוני לא חמור מידי משאר מכשפים ע' לקמן ס"ז ב' ולמה יצאו להקיש אליהן כו' וא"כ כיון דבאוב וידעוני מפורש סקילה ושאר מכשפים מינייהו הוא דגמרי' במדת דבר שהי' בכלל כו' לא ללמד כו', א"כ זהו עצמו החומרא ע' ברכות כ"ש א' רש"י ד"ה שאינו טעון לפניו דעושין מחומרא כזאת ק"ו וכ"ה בכ"ד וע' רש"י זבחים פ"ט א' ד"ה ועל היסוד דמפאת שהמעלה מפורשת חשיב מקודש טפי עש"ה וע' תוס' יבמות ז' ב' ד"ה ואמר עש"ה וכזה במקומות רבות מאוד קיבצתם בכללים שלי ועמ"ש בגליון יומא ל"ד ב' וע"ש ברדב"ז הפלגה דאסור לשאול במכשפים אפי' לצורך חולה שיש בו סכנה דחשיב אביזרא דע"ז עש"ה

שם תוד"ה והנשאל כ' א"כ יהא בו כרת, נ"ב כ"ה באמת דעת הס' יריאים סי' פ' דהנשאל הוא בכרת מהאי קרא דוהנפש אשר תפנה ומתני' לאפוקי' מסקילה הוא דכיוונה ע"ש

שם ב' אמר לו מה יום מיומים,. נ"ב בשאלתות פ' בראשית איתא מעשה בר"ע שהי' יושב בשבת לפני טורנוסרופוס הרשע אמר לו טורנוסרופוס מה יום מיומים כו' וע"ש

שם אמר רבא אי בעו כו', נ"ב ל' ס' הבהיר סי' נ"ח אמר רבה אי בעי צדיקים ברו עלמא מי מבדיל עוונותיהם דכתי' כי אם עונותיכם היו מבדילים וגו' הא אם לא היו עוונותיכם לא הי' הפרש ביניכם ובינו כו' דהא רבא ברא גברא שדרי' לקמי' דר' זירא הוי קמישתעי בהדי' ולא מהדר אמר להו אלמלא עוונתיכם הוה מהדר כו' עכ"ל

שם רבא ברא גברא, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' צ"ג ושאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ב

שם מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו כו', נ"ב ע' ח"א למהרש"א הוריות י"ב א' ד"ה אי מסיק שתא וע' לעיל כ' א' רש"י ד"ה דרגש ערסא דגדא וע' לקמן ק"ד ב' רש"י ד"ה מכאן לקובלנא מן התורה

שם רש"י ד"ה קברו של אביו כ' ובשבת פושעי גיהנם שובתין, נ"ב לעניין אי גם מחלל שבת נח בגיהנם בשבת ע' בס' קרבן חגיגה סי' ל"ט עש"ה ובס' כתר שס טוב ראיתי רמז על המשנה שבת מ"ד א' כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת פי' כל הנרות היינו הנשמות ע"ד נר ד' נשמת אדם מטלטלין אותם מגיהנם בשבת שלא ידונו חוץ מן הנר הדולק בשבת היינו חוץ ממחלל שבת עכ"ד בקצרה וע"ש וע' שאילת יעב"ץ סי' מ"א ד"ה ודאתאן עלה וע' ס' משנת חכמים למהר"ם חאגיז ז"ל אות תק"מ

ס"ו א' גליון הש"ס ד"ה נכתוב קרא כ' וע' בתשובת תורת חסד סי' ר"ה, נ"ב וע' חידושי הרמ"ה כאן שכ' אהך דגמר קודש מחול במה מצינו אבל בק"ו דא דאין מזהירין מה"ד וע' ס' באר יעקב חלק חו"מ סי' כ"ז סעי' א'

ס"ז א' אמר לאחד הוא אומר יש לי חבירים רוצים כו', נ"ב בס' בניין אריאל עה"ת פ' ראה כ' ויש ראי' דבמסית לא שייך והצילו העדה דהכתי' כי יסיתך אחיך וקשה האיך ידינוהו הלא אעפ"י שיש ב' עדים דמכמינין כו' מ"מ הא קיי"ל אף שלשה אם נמצא אחד מהן קרוב כו' עדותן בטלה וי"ל לר' יוסי מכות ו' א' בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר וברש"י בד"א בד"נ דכתי' והצילו העדה ומהדרינן אזכותא וא"כ מסית דלית בי' חיוב והצילו כו' ע"כ גם נמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר כו' עכ"ל ויש לדון הרבה בכ"ז ואכ"מ וע' לעיל ל"ג ב' וחלופא במסית ולעיל ח' ב' תוד"ה בעדה ועמ"ש בס' לקח טוב בכלל דאעמה"ד

שם ואינו יכול לדבר בפניהם, נ"ב בס' יריאים סי' פ"ג העתיק ואינו רוצה לדבר בפניהם אולי כך הית' גירסתו והיא מכוונת יותר

שם ב' האוחז את העינים פטור אבל אסור, נ"ב לאו דווקא אסור לבד שהרי יש בו חיוב ג"כ משום לאו דמעונן וכדלעיל ע"ה ב' דס"ל לחכמים דמעונן זה האוחז את העינים ודתנן במתני' דהאוחז עינים פטור היינו דפטור משום כישוף אבל חייב משום מעונן אי נמי י"ל דתנאי נינהו ולית לי' לתנא דמתני' דאוחז את העינים הוי מעונן, ע' יריאים סי' פ"ב וסי' פ"ט

שם אפי' כגמלא נמי לא מצי ברי כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת נחלת שבעה סי' כ'

ס"ט א' זיל בתר רובא כו', נ"ב ע' שו"ת תמים דעים סי' ק"כ שכ' דפלוגתא דר' חסדא ורבה בהאופה מיו"ט לחול בדוכתא דמטו שלוחין היא דאי בדלא מטו לא מיבעי' אופה מיו"ט ב' לחול שאינו לוקה דה"ל ספיקא אלא אפיי יו"ט ראשון אינו לוקה דספיקא הוא ואעפ"י שרוב השנים אדר ואלול אינן מעוברים אין הולכין במלקות אחר הרוב עכ"ל וצע"ג דהא אפי' בד"נ הולכין אחר הרוב וכ"ש במלקות

ע' א' אכל טבל כו', נ"ב בחידושי הרמ"ה כ' דטעות הוא דאו בבשר ליכא טבל ומעשר ואי ביין שתה מיבעי' לי' עכ"ל וי"ל דאגררא דכלהו נקט גם הכא אכל ושפיר שתיית יין בכללו דשתי' בכלל אכילה מיהו אין מבורר אם. גם בל' חכמים שתי' בכלל אכילה ע' ב"ב קמ"ו א' אכל תנן שתה מאי ועמ"ש על הגליון קידושין ל"א ב' וי"ל עוד דאגררא דכלהו נקט אכל ומשכחת לי' ביין קרוש ע' סוכה י"ב א' וממילא נדע דגם בסתם יין הדין כן רק אילו לא הי' לו מציאות לא הי' לו לנקוט דבר שאינו משום גררא ומשא"כ עתה דיש לו מציאות ביין קרוש וכנ"ל אולם יש להסתפק ג"כ אם מתחייב לגמרי איין קרוש אפי' אינו טבל ואי מיקרי סובא בהכי דאולי ל' סובא שייך רק בשתיית יין רפוי ונזכרתי דבתוס' שבועות כ"ג א' ד"ה שכר נסתפקו דיין קרוש אין ראוי לאכילה רק שורין אותו במים ושותין ע"ש ואולם בש"ס שבת ע"ז א' לא משמע הכי רק דאוכלין אותו בעיני' ע"ש

שם ב' רש"י ד"ה בפת דגן כ' ולא ידענא כו', נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' ע' כ' דחשש בעל הבריתא שישמיט הכותב אות וח"ו של וקטנית ויהי' המאמר אז בפת קטנית וע"כ הוסיף תיבת דגן וראי' מש"ס ב"מ פ"ז א' דבעי אי פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן והשיב האלקים צריכה וא"ו כמורדיא דלברות פי' וא"ו גדולה שאינה נדלגת וע"כ חשש כזה גם תנא דברייתא כאן שידלגו לאות וא"ו ויהי' פת קטנית עכ"ד ז"ל וכבר קדמו בזה הרמ"ה כאן בחידושיו ע"ש שכ"כ בקצרה

ע"א א' מתרין בו כו', נ"ב ע' רש"י וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שפ"ד הוסיף להקשות דהא התראה בשעת מעשה בעי' וכן העיר שם בקינוי דסוטה דהיא ג"כ עניין התראה דהא