גליוני הש"ס נזיקין רכג

חייב לכ"ע דאל"כ לא משכחת לה יהרג ואל יעבור דע"ז ע"ש בארוכה וע"ע שם סי' ס"ח וע' חידושי רמב"ן שבת ע"ב ב' ד"ה אלא מאהבה ויראה וז"ל פירש"י ז"ל מאהבת אדם ומיראתו ואחרים פירשו מאהבת ע"ז עצמה לפי שהוא נאה בעיניו או מיראתו שלא תריע לו והכל עולה לטעם אחד שכל שאינו חושב שהזוא אלקו"ת ולא נתכוון לעבודת אלקו"ת בע"ז אעפ"י שהוא עובדה לרבא פטור עכ"ל ופי' האחרים הנ"ל הוא חידוש גדול דנ' מפי' זה דאפי' חושב ומאמין שיש בכח הע"ז להריע ורק שאינו חושבה לאלקו"ת מפני היות לה כח הזה ואינו עובד לה בשביל היותה אלקו"ת רק בשביל שלא תריע לו ואילו הי' יודע שגם בלי העבודה לא תריע לו לא הי' עובד לא הוי עובד ע"ז בעבודה כזאת כיון שאין עובד לה בשביל היותה אלקות רק לשלא תריע לו ואף שמה שמאמין היות בכחה להריע אמונה זאת היא אמונה רעה וכפי' מ"מ רק כפיר' הוא שיש כאן אבל העבודה לא חשובה עבודה זרה דע"ז הוי רק בעובד מפאת אלקו"ת לא מיראה ולפי"ז הא דאמרי' כאן ובמשנה לקמן ס"ז א' כך מטיבה כך מריעה אין הכוונה שאומר לו עבוד לה כי כך מריעה ואם לא תעבוד לה תריע לך דא"כ לא הי' ראוי ליחשב מסית כיון דעבודה כזאת אינה ע"ז וה"ל רק מסית לכפיר' ומסית לכפיר' הא אין מתחייב ורק מסית לע"ז הוא דמתחייב ורק הכוונה כך מטיבה כך מריעה וא"כ זה ראי' היותה אלקו"ת אחרי שבכחה להטיב ולהרע ולכן עבוד לה מפאת היותה אלקו"ת ודו"ק היטיב מאוד וכ"ז חידוש גדול מאוד

ס"ג א' אמר אביי כו' א"ק לא תעבדם הכתוב עשאן כולן עבודה אחת נ"ב כעין זה זבחים ק"ז ב' אביי אמר כו' דא"ק שם תעשה הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת

שם ג' השתחואות בעכו"ם למה אחת לכדרכה ואחת שלא כדרכה כו', נ"ב כעין זה לקמן ס"ד ב' ג' כריתות בעכו"ם למה אחת לכדרכה ואחת שלא כדרכה כו' וע"ע דוגמא בשבועות ז' א' ג' כריתות בשלמים למה כו'

שם שאוו אלקות הרבה, נ"ב כל' זה חולין ס' ב'

שם רש"י ד"ה שאיוו לאלקות כ' אף לאלקות אחרים,. נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קל"ג

שם ב' שלא יאמר כו' שמור לי בצד עכו"ם פלונית, נ"ב ע' בעלי התוס' עה"ת פ' בשלח עה"כ נכחו תחנו וע' אריכות בדין איסור הזכרת שם כו"ם בשו"ת חות יאיר סי' א' ד"ה השגה י"א וי"ב

שם אזהרה למסית ולמדיח, נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' קס"ו הקשה דתיפוק לן אזהרתו מקרא דלפני עור וגו' ע"ש

שם אסור לאדם שיעשה שותפות כו',. נ"ב ע' חזקוני עה"ת בראשית פרשה כ"א פסוק ל"א ועוד שם פרשה כ"ו פסוק ל"ג וע' ס' בנין אריאל עה"ת פ' תולדות עה"כ ויאמר השבעה לי איך הי' מותר ליעקב לקבל שבועה מעשו ועי' שו"ת הרא"ש כלל י"ח אות י"א

שם הכי א"ר יוחנן כל עכו"ם הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה, נ"ב בשאלתות פ' יתרו וז"ל ברם צריך ע"ז הכתובה בתורה מהו להזכיר שמה מי אמרי' הואיל ואישתרי למיקרי' בתורה אישתרי א"ד לא אמרי' הואיל ת"ש דכי אתא עולא בת בקלנבו כו' ככל האמור כאן עכ"ל וצ"ע לפי"ז למ"ד בעלמא דלא אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי אם לא יחלוק ג"כ אהך דינא דע"ז הכתובה בתירה מותר להזכיר שמה וע' יריאים סי' ע"ה מש"ש טעם אחר בהך דעכו"ם דכתובה כו' מותר להזכיר שמה דהוא משום דכיון שהתורה הזכיר וודאי נתבטלה ומאותה טעם שהתורה מזכרת אותה אנו רשאין להזכיר עכ"ל וכוונתו לדברי המדרש דהקב"ה כביכול שומר מצוות וע"כ אילו הי' אסיר להזכיר לא הית' גם התורה מזכרת אותה וע"ש ביריאים עוד חידוש דין בזה

שם תוד"ה אסור כ' דב"נ לא הוזהרו על כך, נ"ב ע' שו"ח מעיל צדקה סי' כ"ב וע' חדושי הרמ"ה כאן בעמוד הקדום אהך דאמר לו רשב"י והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר כו' ע"ש שכ' דלרשב"י שיתוף שם שמים לדבר אחר טפי חמור ממאן דכפר בשם שמים לגמרי וע' ס' יריאים סי' ס"ג דמוכח דשיתוף קיל מכפיר' לגמרי ע"ש

ס"ד א' פלגא מרקיעא לא יהבי, נ"ב בחידושי הרמ"ה היכי נעביד נותבי' פלגא באבר חציו ונשאיר חציו כדי שלא יהא תובע עריות אין חצי ברי' ברקיע אבל בים יש כעין חצי אדם וחצי דג עכ"ל מוכח קצת דגירסתו נותיב פלגא פלגא ברקיעא ליכא

שם אע"ג דמיכוין לבזויי, נ"ב בשו"ת הריב"ש סי' ק"י שעובדי' חושבין שהע"ג ההיא חושקת באותו ביזוי כדאמרי' בפסחים קי"א ב' שרא דעניותא נביל שמי' כו' ע"ש וע' שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב מש"ש ומה שכתבת מנ"ל לחלק דכפירת דברים היינו האומר בפיו שהוא כופר בדתו אף שאין כופר בלב) חומר לאינשי טפי מגילוי עריות תא חזי מר היאך הפליג הרא"ש לאסור כו' והפוער עצמו לפעור אע"ג דמכוון לבזויי' וכן למרקוליס אע"ג דמכוון למירגמי' אלמא דלא אזלי' בתר כוונה ובגילוי עריות אמרי' גדולה עבירה לשמה כו' עכ"ל הנה מתבאר מדבריו חומר בע"ז על כל עבירות דבכלהו אמרי' גדולה עביר' לשמה משא"כ בע"ז ואם דראייתו מהך דכאן אע"ג דמיכוון לבזויי' צע"ק כיון דכאן זו היא עבודתו מ"מ הא נפק מפומא דמהרי"ל ועמ"ש בגליון ב"ב קי"ט ב' בשם הרדב"ז דעובר עביר' ומתכוון למצוה אין לוקה ע"ש ולפי הנ"ל נ' דזהו ג"כ רק בכל התורה משא"כ בעכו"ם ואולי יש ליישב בזה מה שהקשתי עליו שם מהך דמקושש שנידון במיתה אע"ג דלש"ש נתכוון ע"ש ולהנ"ל אולי בחילול שבת ג"כ לא מהני כוונתו למצוה לפטור דמחלל שבת כעובד עכו"ם

שם פיסא, נ"ב הוזכרה תיבה זאת במשנה כלים פ"כ מ"ב עריבת פיסונות ע"ש בר"ש

שם אפי' צרור ואפי' קיסם, נ"ב כזה ע"ז מ"א א'

שם ב' העביר כל זרעו פטור, נ"ב ע' מהרש"א בח"א בשם הסמ"ג טעם לזה וכן הובא הטעם הזה בשם הסמ"ג בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' י"ח ע"ש וע' במהרש"א דכ' דזהו ג"כ טעמא דאעמה"ד וע' בעלי התוס' עה"ת פ' אמור ד"ה לפרוש דכתבו ג"כ כן ומיהו בריב"א שם ד"ה לפרוש מוכח דסברא זאת ואעמה"ד תרי מילי נינהו

שם בן בנו כו' מניין, נ"ב ע' ס' יריאים סי' ע"ט ומ"ש לחלק בין זרע לבן כן הוא ג"כ בתוס' יבמות כ"ב ב' ד"ה בן אלא דלא הביאו גמ' דכאן וע"ע קידושין ל' א' דגם שם מבואר דבניכם ממעט בני בנים

שם העביר עצמו פטור, נ"ב עמ"ש בזה בשו"ת רדב"ז ח"ה סי' אלף שצ"ו: