גליוני הש"ס נזיקין רכב

במחכ"ת לא הבין שם הכוונה וע"ע כזה בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ג וע' פסחים נ"ח ב' תוד"ה כאילו וע"ע תוספתא חגיגה פרק ב' עצרת שחל להיות בשני כו', וע"ע ירושלמי ר"ה פ"א ה"א הרי עלי עולה להביאה בשני בשבת ובגוף הך דכאן דאמר אפי' שני בשבת ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ע"ו דכ' דכיון דשבת הוא היקף שביעיי ומצינו בו פרטיות לשוכנים בקצה המזרח ולשוכנים בקצה המערב וכן המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת דמונה ששה ומשמר יום אחד זהו השבת שלו בפרטיותו ולכן מעניין זה הוא ג"כ דין עכו"ם העושה מלאכה ששה ימים ומשמר יום אחד וקובעהו לשבת לו יהי' איזה יום שיהי' הוא עניין שבת להתחייב עש"ה בארוכה ולפי"ז אם ישבות עכו"ם תמיד לא יתחייב ורק בקובע יום אחד לשבות אפי' קובע לשני בשבת הוא דמתחייב ואולם הלימוד דמקרא דיום ולילה לא ישבותו לא משמע כן

נ"ט א' מ"ד מורשה מיגזל קא גזיל לה, נ"ב מעניין זה לקמן צ"א ב' כל המונע הלכה מפי תלמוד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנא' תורה צוה לנו משה מורשה כו'

שם התם בז' מצוות דידהו, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית י"ז חדר ז' דאחרי שהאריך שם דנשים הן בכלל אדם דקרא כ' וז"ל ואע"ג דבקרא דאשר יעשה אותם האדם וגו' דרש"י בסנהדרין דאפי' עכו"ם העוסק בתורה כו' ואילו גבי אשה אמרי' בסוטה דמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות ולא הוי בכלל האדם דכתי' בקרא כי היכא דהוי עכו"ם בכלל אף שלא נצטוה הא ל"ק דהא התם אמרי' דגבי עכו"ם נמי דהוי ככ"ג היינו בז' מצוות שנצטוה ה"נ אית לן למימר גבי אשה דהוי ככ"ג היכא דמקיימת המצוות אשר נצטוית בהן כגון מל"ת ומ"ע שלהז"ג עכ"ל ונ' דהוא ז"ל מפרש הך דכאן התם בז' מצוות דידהו דהכוונה דבקיום ז' מצוות נחשב ככ"ג וצ"ע דאיך מיתיישבא ברייתא בהכי דאמרה להדיא שאפי' עכו"ם ועוסק בתורה כו' ואולי תיבת דמקיימת דכ' הרד"ך הוא לאו דווקא וקאי אלימוד דגם לאשה מותר ללמוד דיני מל"ת ומ"ע שלהז"ג

שם התם משום דלאו בני מחילה נינהו, נ"ב פי' דהא דפמש"פ לא מיקרי ממון היינו משום דדרך בנ"א למחול על פמש"פ הילכך לא חשיב ולא מיקרי ממון אף למי שאינו מוחל אבל עכו"ם דאין דרכם למחול אף על פמש"פ הילכך גם פמש"פ חשוב ממון לגבייהו, כ"נ מחידושי הרמ"ה כאן וע' ס' יריאים סי' רנ"ז וז"ל והגוזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר אחת מהן אמר רבה גזל אין כאן השבה אין כאן פי' שאין השבה פחות מפרוטה ופרוטה לא כתיבה בקרא יש לומר דאין נקרא גזל אלא בדבר שדרך העולם להקפיד בו וקים להו לרבנן שאין דרך העולם להקפיד בפמש"פ עכ"ל הרי הגם בישראל אין פרוטה שיעור מפורש או מקובל בגזל ורק דממילא בעי' פרוטה לפי שאין דרך ישראל להקפיד בפחות וכל שאין הדרך להקפיד לא חשוב גזל א"כ עכו"ם דדרכן להקפיד שפיר הוי גזל לגבייהו בפשיטות גמור וכמובן וע' שו"ת חוט המשולש טור ע' סי' ד' מ"ש בשה התשב"ץ שכ' עמ"ש הרמב"ם ז"ל שהמקדש בתמרה או אגוז של חבירו וכיוצא דבר שאין מקפידין עליו ה"ז מקודשת מספק וכ' התשב"ץ דהיינו דווקא כשאין בו ש"פ הוא דאמרי' דאינו מקפיד אבל לא ביש בו ש"פ עש"ה ולכאורה ממ"נ אם אינו ש"פ במדי בלא"ה אינה מקודשת ואם יש בו ש"פ במדי שוב הרי מקפידין עליו וה"ל מקדש בגזל וצ"ל דנהי דמקודשת מספק מפאת שמא ש"פ במדי מ"מ אין הדרך להקפיד מפאת זה אם אינו ש"פ כאן ואולם לרמ"ה הנ"ל דכל הטעם דפמש"פ דלא מיקרי ממון הוא לפי שאין מקפידין עליו א"כ ממ"נ א"א שיוחשב ממון לעניין הקידושין ותתקדש בו אם אנו אומרים שאין מקפידין עליו מפאת היותו פמש"פ וה"ז שני היפכיים בנושא אחד וע"כ דשיעורים דפמש"פ ופרוטה דברים עצמיים הן ולא מפאת הקפידא ודו"ק היטיב

שם תוד"ה אלא כ' וק' דבפ"ק דכריתות כו', נ"ב בס' יריאים סי' של"ג תי' דשאני הכא דכתי' וחי בהם כל הצריכים חיות קאמר ועכו"ם נמי בכלל וכה"ג בפ"ק דקידושין דכיון דכתי' למען ירבו ימיכם א"א למעט נשים דבכל הצריכין ריבוי ימים מישתעי קרא ואטו גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי עכ"ל

שם ב' יארוד נאלא, נ"ב ע' פירושו לשבת בשו"ת חות יאיר סי' קנ"ב

ס' א' דא"ק את חקותי כו', נ"ב ל' השאלתות פ' קדושים א"ק את חקותי תשמרו חקים שחקקתי לכם כבר מבני נח פי' עוד מהיותכם בני נח, נ"ל] בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אסור אף שדך בהרכבה אסור מאי טעמא חקותי תרתי משמע ומאי נינהו הרבעה והרכבה אבל זריעה שדך כתי' בארץ אין בח"ל לא ובני נח לאו בני ארץ נינהו ובגד כלאים נמי אפסיק שדך עכ"ל הנה הוסיף ביאור בזה על פירש"י, וע"ע רש"י קידושין ל"ט א' ומ"ש השאלתות וב"נ לאו בני ארץ נינהו כוונתו כיון דכה"כ וכלאי זרעים לא נהגי רק בא"י ע"כ אין סברא לרבות חיובם גם לב"נ דאין לבני נח שייכות אל ארץ ישראל יותר מאל ח"ל ואין שייך בם עניין זהירות במצות התלויות בארץ וי"ל עוד כוונתו בפשיטות דא"א לומר דחקים שחקקתי כבר קאי גם אכה"כ וכלאי זרעים כיון דהם נוהגים רק בא"י מצד קדושת הארץ והארץ הרי נתקדשה רק ממתן תורה ואיך וא"כ א"א שהיו אלו מחקים שנחקקו לבני נח עוד קודם מ"ת

שם השומע אזכרה כו', נ"ב בשאלתות פ' אמור ברם צריך השומע אזכרה מפי העכו"ם מיחייב למיקרע או לא מי אמור משום כבוד שמים הוא ואפי' מפי עכו"ם חייב לקרוע א"ד כיון דעכו"ם מעיקרא כפרין וקיימין לאו מילתא חדתא הוא דקא שמע ולא מיחייב למיקרע ת"ש דאר"י אמר שמואל השומע אזכרה כו' ככל האמור כאן עכ"ל ונ' דמפרש פלוגתייהו דשמואל ור' חייא אם חיוב הקריעה מפאת כבוד שמים בלבד וממילא אין חילוק בין ישראל לעכו"ם או חיוב הקריעה והצער הוא על שנפש ישראלית הקדושה בטבעה פקרה כ"כ לעשות ככה וזה לא שייך בעכו"ם

שם ב' אבל המגפף כו' עובר בל"ת, נ"ב ע' רש"י דפי' מלא תעבדם וע' ס' יריאים סי' ס"ה דפי' הכוונה אלאו דלא תפנו אל האלילים ובסי' ע"ח שם כ' עוד דהכוונה אלאו דלא תלכו אחרי אלקים אחרים וע' רש"י לקמן ס"ג א' ד"ה אבל המגפף דכ' ואל תלכו וגו' א"נ אל תפנו וגו'

ס"א ב' יחיד לא מימלך כו' רבים מימלכי כו',. נ"ב מצינו היפוך זה בעירובין ח' א' והחילוק פשוט דכאן הוא מילתא דאיסורא ובמילתא דאיסורא רבים יותר מימלכי מיחיד וק"ל

שם דא"ל כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה, נ"ב ל' המשנה לקמן ס"ז א'

שם העובד עכו"ם מאהבה ומיראה, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' ק"י וע' ס' יריאים סי' ע"ח דכ' דהכוונה כאן בדבר שלא נעבד מעולם כ"א מאהבת אדם או יראת אדם ופליגי אי נעשית ע"ז בכך ליאסר ולהתחייב ומשא"כ דבר שנעבד לשם אלהות ונעשה ע"ז ע"י כך אז גם העובדו אח"כ מאהבה או מיראה