גליוני הש"ס נזיקין רכא

שם מאי בינייהו, נ"ב ע' שו"ת רמ"א סי' י'

שם דמפיק ד"ך ועייל ס"ך, נ"ב בס' בנין אריאל פ' נח כ' דמאן דאית לי' סירוס ע"כ לו שלא לסבור דינים מדכתי' וידע נח את אשר עשה לו בנו הקטן וחד מ"ד שסרסו וא"כ מדוע לא המיתו נח על עבירת סירוס וע"כ דלמאן דס"ל סירוס לית לי' דינים ע"ש ובמחכת"ה לא מיחוור דאפי' למאן דלית לי' סירוס היינו לסרס עצמו או בע"ת אבל לסרס אדם חבירו וודאי ב"נ מצווה ע"ז דלא גרע מלהזיקו בממונו דמצווה וגם חשוב זה כחבורה שיש בה ש"פ וודאי ואפי' על פמש"פ ב"נ נהרג כו' וז"פ

נ"ז א' כיוצא בו בגזל מאי היא, נ"ב בריב"א עה"ת פ' תצא ד"ה אשת אפי' אשת איש תימא דמאשת רעהו נפקא פרט לאשת עכו"ם ותי' הר"ר אליקים כדאמרי' בסנהדרין גזל דמאי אילימא גזל דיפת תואר וקרי גזל שגזל אה אשתו להכי איצטריך קרא להתיר עכ"ל וכנראה שכיוון על הגמ' דכאן ואולם אין כאן ל' זה ולא בכולי' סנהדרין ולא בכל הש"ס לפי זכרוני העני

שם ב' אחיו אפי' קרוב, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' פ"ד ומה דנ' שם מרהיטות דבריו דפשיטא לי' דב"נ המעיד על עצמו שרבע שורו רק שורו י"ל דנהרג על פיו דאפי' אי קרוב אצל ממונו בב"נ הא גר קרוב נאמן אבל הוא עצמו אין נהר ע"י עצמו צ"ע מירושלמי קידושין פ"א ה"א דב"נ נהרג גם מפי עצמו וכ"ה ג"כ ברבה נח

שם מ"ט דר"י דכתי' שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שהוא באדם כו',. נ"ב ע"ע דרש בזה בשו"ת ח"צ סי' צ"ג שופך דם האדם באדם וגו' דווקא אדם הנוצר תוך אדם דהיינו עובר הנוצר במעי אמו הוא דחייב עלי' משום שפיכת דמים יצא אדם הנוצר עפ"י ס' יציר' מותר לבטלו ע"ש מאי פריך כאן ות"ק כו' לימא דת"ק מצריך לי' קרא לדרשת הח"צ הנ"ל

שם ביתו לצדקה, נ"ב ע' חידושי הרמ"ה דפי' לצדקה ממש דב"נ מצווה לתת צדקה וק"ק מהא דשומר אבידה פטור דר' יוסף מטעמא דעוסק במצוה כו' הא דין עוסק במצוה דפטור מן המצוה מק"ש הוא דילפי' לה וא"כ אין ראי' לפטור מצדקה דעדיפא מיני' דנוהגת גם בב"נ ומצאתי עוד ברוקח סי' שס"ו וז"ל כל המצות טעונים ברכה אבל כל דבר שגם בני נח הוזהרו עליו כגון גזל גניבה וחמס והוענשו יד עני לא החזיקו וצדקה כו' א"צ לברך עכ"ל ומתבאר גם מדבריו דב"נ מצווה לתת צדקה ומ"ש והוענשו יד עני לא החזיקו כוונתו דמדנענשו אנשי סדום על שיד עני לא החזיקו מכלל דמצווין ע"ז וכדאמרי' כזה לעיל נ"ו ב' ומש"ש ברוקח עוד לקט שכחה ופאה אע"ג דב"נ וודאי דפטור מלקט שכחה ופאה רק בצדקה והחזקת יד עני דרך כלל הוא דמצווין מ"מ מחשיב לי' ללקט כו' בסוג צדקה והואיל וצדקה אינה טעונה ברכה ה"ה לקט כו', וע"ש דמתבאר מדבריו דב"נ חייב ג"כ בלווי' להלוות חבירו היוצא לדרך והידור זקן ועשייית מעקה הכל מצד דינים דהם דברים נימוסיים ומניעת נזק ע"ש וגוף דבריו דכ' דלקט שכחה ופאה ועשיית מעקה אין טעונין ברכה הם חידוש ובמעקה קיי"ל דמברכי' והנה העתקתי דברי הרוקח הנ"ל זה זמן כביר שהי' אצלי בשאלה ואינו כעת בידי ומ"ש הרוקח דדבר הנוהג גם בב"נ אין טעון ברכה נזכרתי כעת מגמ' מנחות מ"ב א' כל מצוה שכשיר' בעכו"ם בישראל א"צ לברך ובתוס' בישראל א"צ לברך דמשמע צונו ולא לאחרים עכ"ל וע"ש וקצ"ע דא"כ

שם ואנו אין לנו אלא נערה המאורסה בלבד, נ"ב דוגמת ל' זה לקמן נ"ט א' ואנו אין לנו אלא גיה"נ ואליבא דר' יהודה וע"ע לקמן פ"ח ב' ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה ובמכות ט"ז א' אין לנו אלא זאת ועוד אחרת ובברכות נ"א א' אנו אין לנו אלא ארבעה ובשבת מ"ה ב' אנו אין לנו אלא בנר כר"ש ושם קמ"ג א' אנו אין לנו אלא ב"ש כר' יהודה כו' ובעירובין מ"ז א' אנו אין לנו אלא עני ובחולין ע"ז ב' אנו אין לנו אלא שליא בלא ולד כו' ובנדה ס"ז ב' אנו אין לנו אלא אחת ובב"מ מ"ח א' אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו

נ"ח ב' לא דודתו מן האב, נ"ב מאי דק' הא עכ"פ הית' עתידה תורה לאסרה ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ו

שם יצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא, נ"ב דוגמת ל' זה חולין קכ"א ב' יצתה מכלל חי' ולכלל מתה לא באתה [ויש אמצעיות כזה בין חי למת בבן ח' ע' רש"י ב"ב כ' א' ד"ה עכו"ם ותוספתא שבת פרק י"ו זה הכלל כ"ז שהוא חי אינו לא כחי ולא כמת] ובתוספתא נזיר פרק ד' מפני שיצא מכלל ראשונה ולכלל השני' לא בא וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ז דגר שמל ולא טבל יצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא ועמ"ש על הגליון יבמות מ"ו א' וע"ע רש"י חולין כ"ב ב' ד"ה או דילמא דכ' דיצאו מכלל קטנים ולכלל גדולים לא באו עכ"ל

שם נקרא רשע, נ"ב ופסול לעדות ולשבועה, נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ד ע"ב ד"ה דין שמעון תפס כו' וכ"כ כל הראשונים וע"ע שם דס"ה ע"א ד"ה דין מותר למוכה עש"ה כל הדיבור

שם ר' הונא קץ ידא, נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"ל

שם עכו"ם ששבת חייב מיתה, נ"ב הטעם משום דאסור להם להוסיף על ז' מצוות שלהם ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ג וע' ס' קרבן חגיגה סי' מ"ד דמצדד דלאו דווקא עכו"ם דעוסק בתורה כ"א גם בקיימו שאר המצות הישראליות חייב משום גזל או נערה מאורסה ע"ש וכ"נ גם מחידושי הרמ"ה כאן ע"ש

שם חייב מיתה שנא' ויום ולילה לא ישבותו, נ"ב ע' רמב"ם פ"י מה' מלכים ה"ט דחייב מיתה לשמים קאמר אבל בידי אדם אינו נהרג רק על ז' מצוות לבד ע"ש בכסף משנה ואולי נפקא לי' מהך דתוספתא פסחים פרק ח' דפסח מצרים אין חייבין עליו כרת רק בפסח דורות ומשמע דבא לומר דיש קולא כזה בפסח מצרים על פסח דורות. ע"ש ותיקשי דאדרבה בפסח מצרים הרי עדיין היו ב"נ דגר צריך מילה וטבילה והטבילה הית' רק בסיני וכמ"ש כמה ראשונים דעד סיני היו ב"נ עדיין וא"כ אדרבה בפסח מצרים הרי הי' עונשן חמור משל דורות דהיו חייבין עליו מיחה בידי אדם. כדין ב"נ דכל עונשן מיתה בידי אדם וע"כ דעונש מיתה ביד"א דב"נ הוא רק על ז' מצוות ומשא"כ על מצוה אחרת חייבין רק מיתה ביד"ש דקילא מכרת ושפיר הוא קולא, בפסח מצרים על פסח דורות

שם אפי' שני בשבת, נ"ב כזה תוספתא יבמות פ"ט והכוונה שם דיצא ראשו לא לבד בשבת אין נוגעין בו אלא אפי' בשני בשבת היינו ביום חול אין נוגעין ונקט שני בשבת שכן הדרך למינקט כשרוצין לומר לאו דווקא בשבת אלא אפי' ביום חול וכהך דכאן ובעל תנא תוספאה מחבר פירוש על התוספתא