גליוני הש"ס נזיקין רכ
Gelyoni haShas Nezikin 220 · גליוני הש"ס נזיקין · free full Hebrew text
Open in the reader →רעה איתרע חזקה וי"ל דלאו אביו הוא והוא ממזר ולכן אירע לו כך כיון דסורו רע ויצירתו בעביר' וי"ל כן ביותר לר"מ דחייש למיעוטא דיש לחוש דדילמא לאו אביו הוא ואין לבייש את אביו ואולם כבר הבאתי דברי הר"ן דהך דהכא הוא לכ"ע וגם סברא הנ"ל דבמקום ריעותא כזו איתרע חזקה ג"כ אין נ' דאין לספק בשביל ריעותא זו על האם שהיא בחזקת כשרות לומר שזינתה וע"ע שבות יעקב ח"ג סי' קי"ב וע"ע כהך דכאן דקרינן לרשיעא רשיעא בר רשיעא ברש"י מגילה הנ"ל דמותר לבזות גם את אמו כו' לקמן פ"ב ב' ברש"י ד"ה גפתה לאמה דכ' שכיון שזינתה קורין אותה זונה בת זונה ע"ש וע' לעיל מ"ט ב' ומאי חומרא שכן מחללת כו' ומשמע לכאורה דרק בבת כהן שזינתה הוא דיש דבר זה שמחללת את אבי' ואינו נוהג בשום שאר עבירה ואפי' לא במגדף ועובד עכו"ם וע"ע תוס' לעיל נ' ב' ד"ה כשהוא אומר וע' רש"י שם ד"ה הא מה אני מקיים את אבי' ודבריו צע"ק דמנ"ל באמת שרצה הכתוב לחדש דבר זה דגם המשפחה מתחללת דילמא המשפחה באמת אין מתחללת וא"כ הרי הוכרח לכתוב אבי' וצ"ע וע"ע שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רפ"ז
שם גליון הש"ס ד"ה ע' תשובת מעיל צדקה סי' מ"ה, נ"ב ושאילת יעב"ץ ח"ב סי' קס"ט
שם ב' אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחקותיהם לא תלכו, נ"ב כזה חולין מ"א ב' ובשוק לא יעשה כן משום שנא' ובחקותיהם לא תלכו ובתמיד ל"א ב' משום דמהלך בחוקי העכו"ם וע' אריכות מה נקרא חקות עכו"ם במהרי"ק שורש פ"ח וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ג וש"ע או"ח סי' תקפ"א סעי' ב' וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט"ו דבשאו"ת לא שייך חקות העכו"ם וע"ע בסוגין בשו"ת חיים שאל סי' פ"ט אות ו' וע' סי' נ"ז דאזהרה לבן סורר היא מקרא דובחקותיהם לא תלכו דחקות העכו"ם לרדוף אחרי שרירות לבבם להיותם זוללים וסובאים וע"כ הוא אזהרה לבן סורר ע"ש וע"ע שבת ס"ז א' וב' במשנה וגמ' דכל הנאמר שם דהוא דרכי האמורי אסור מלאו דובחקותיהם לא תלכו וכמבואר ברש"י במשנה שם ע"ש וע' ס' יראים סי' פ"ח דאין להוסיף על מה שמנו חכמים בזה ע"ש וע"ע תוספתא שבת פרק ז' ופרק ח' דנשנו הרבה דברים בדרכי האמורי שלא הוזכרו בגמ' שם ויש ביניהם דברים מצויין גם היום ע"כ ראוי ללמוד שם הגמ' והתוספתא כדי לידע להזהר ולהזהיר את בני ביתו והנה מה דנאמר שם בתוספתא פ"ח האומר מרפא ה"ז מדרכי האמורי ר' אלעזר בר צדוק אומר אין אומר מרפא מפני ביטול תורה של בית ר"ג לא היו אומרים מרפא מפני דרכי האמורי עכ"ל התוספתא נ' דלהלכה אין באמירת מרפא מפני דרכי האמורי שכן בברכות נ"ג א' הובא רק של בית ר"ג לא היו אומרים מרפא מפני ביטול בית המדרש ומבואר דאין בו משום דרכי האמורי ונ' דהגמ' הית' גורסת כן בתוספתא הנ"ל בדרבי גמליאל מפני ביטול ביה"מ תחת מפני דרכי האמורי ואי דא"כ היינו דראב"צ י"ל דשל בית ר"ג ס"ל דרק ברבים בביהמ"ד הוא דחיישיי לביטול אם יתעטש אחד ויצטרכו כל היושבים ולומדים להפסיק ולומר תיבת מרפא ומשא"כ יחיד היושב ולומד שפיר יש לו להפסיק ולומר תיבת מרפא בשמעו אדם מתעטש וראב"ץ ס"ל דגם יחיד הלומד אין אומר מרפא מפני ביטול תורה
נ"ג א' בין לאחר מיתת בנו,. נ"ב הטעם דבכל עניין נקראת כלתו דבאשת אב איצטריך לרבות לאחר מיתה משום לשון אישות דמשמע שהאיש קיים משא"כ כלה עבל עניין מיקרי כלה ס' יריאים סי', רכ"ד וע' רש"י לקמן נ"ד א' ד"ה וסיים באשת בנו ובתוד"ה לומר ומוכח מדברי היריאים דאין אישות לאחר מיתה עמ"ש בזה באתוון דאוריתא ומ"ש בגליון קידושין י"ג ב'
שם רש"י ד"ה והמקלל אביו ואמו, כ' החמיר מבמכה משום דאיכא תרתי קלון אביו ואמו ומוציא שם שמים לבטלה, נ"ב כוונתו לגמ' תמורה ג' ב'
נ"ד א' בתרי קטלי קטלית לי', נ"ב כל' זה לקמן פ"א ב' ותוס' שבת ע' א' ד"ה אם אינו עניין ועמ"ש על הגליון
שם ועל הבהמה, נ"ב בס' יראים סי' רל"ב נסתפק אם הרובע את העוף חייב מיתה ופשיטא לי' דאיסורא דאוריתא מיהא איכא עש"ה וקצת ראי' מזבחים פ"ה ב' דבעי אי יש נרבע בעופות ליפסל לגבוה מי אמרי' מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע כל דאיתי' ברובע איתי' בנרבע כל דליתי' כו' ע"ש ואמאי לא בעי בפשיטות דכיון דהמיעוט כתי' רק בבהמה דילמא רק בהמה דנעבדה בה עביר' חמורה דהיא במיתה אימעטא משא"כ עוף דלא נעבדה בו עביר' חמורה כ"כ לא פסלה תורה
נ"ה א' עכו"ם הבא על הבהמה מהו כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' פ"ד
שם ב' ורחמנא הוא דחס עלה, נ"ב מוכח מזה דשוגג הוא פטור בעצם ולאו משום דרחמנא חס עלי' וצע"ק מל' רש"י לקמן נ"ז א' ד"ה כיוצא בו גבי שפיכות דמים כו'
נ"ו א' ממאי דהאי נוקב לישנא דברוכי הוא כו', נ"ב ע' שו"ת נחלת שבעה סי' ל"ז מש"ש וכן ראיתי כמה סופרי זמנינו ששאלתי אותם איך נהגו אם אירע איזה קלקול בשם אם מסלקין כל היריעה כו' והשיבו לי שקוברים אותה האזכרה כו' ואפשר שסמכו ע"ז שכתבתי שאין זה בכלל ונוקב שם ד' ח"ו מפני שהוא צורך תיקון וגם אין הקבורה בעצם אותיות הוי' רק סביבותיהם עכ"ל ומ"ש שאין זה בכלל ונוקב שם ד' הוא תימה רבתי דקרא דונוקב הא לא קאי כלל אעשיית נקב רק אברוכי וכדאמרי' כאן ועשיית נקב אזהרתו רק מקרא דלא תעשון כן וגו' וראיתי שכבר תפס עליו בשו"ת שבות יעקב סי' פ"א ע"ש שכ' ומ"ש עוד שם בשו"ת נחלת שבעה בעניין זה דנוקב שם ד' יומת טעה בדבר משנה שתרגם הפסוק כצורתו דהאי נוקב לישנא דקללה הוא כדאיתא בסנהדרין דנ"ו ע"א עכ"ל ונ' דבעל הנחלת שבעה נמי לישנא בעלמא הוא דקאמר ואין כוונתו למקרא הנ"ל ממש
שם שבע מצוות נצטוו בני נח, נ"ב הפשיטות כאן דנצטוו בהכרח ואפי' לא היו רוצין לקבל מ"מ נצטוו בין בטובתם בין שלא בטובתם ואולם מל' הגמ' ע"ז ס"ד ב' איזהו גר תושב כו' כל שקיבל עליו שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח משמע דקיבלום עליהם מדעתם ואלולא קיבלום צא הי' הציווי לבד מחייבם דאל"כ הול"ל שנצטוו עליהם ולא שקיבלו עליהם כיון דאין נ"מ בקבלתם וצ"ע
שם ב' על האדם כו', נ"ב ע' חידושי רמ"ה לעיל ל"ח ב' דלר' יצחק דשם נצטוה אדה"ר על המילה