גליוני הש"ס נזיקין ריט

שם רש"י ד"ה לאפושי ריתחא כ' דדיינין עליו כו' נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ל"ג

מ"ט א' מ"ט קטלתי' לאבנר כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' צ"ה אות ה' בארוכה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קפ"ז

שם אשכחינהו דפתיח להו במסכתא כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ל"ח

נ"א א' או'ד"א איהו הוא דאישתריא לי' שבת לגבי עבודה היא כיון דלא אישתריא שבת לגבה כו',. נ"ב מקשים האחרונים דהיא נמי הא אישתרי שבת לגבה בשחיטה דכשי' בזר ונ' עפ"י גמ' מנחות י"ט א' דס"ל לר' שמעון שם דיציקה פסולה בזר מדכתי' ויצק עלי' שמן ונתן עלי' לבונה והביאה אל בני אהרן הכהן וקמץ וי"ו מוסיף על עניין ראשון ואמר שם אלא מעתה דכתי' ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם כו' לר' שמעון וי"ו מוסיף על עניין ראשון שחיטה ה"נ בזר תהא פסולה שאני דא"ק וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים ולפי"ז יומצא דלר"ש שחיטה דכשיר' בזר ה"מ באיש אבל לא באשה כיון דיליף לי' רק מסמיכה דנוהג בזרים וא"כ כיון דסמיכה גופה ליתי' באשה כמבואר שם צ"ג א' במשנה ובכ"ד א"כ שחיטה ה"נ פסולה באשה [ומתני' דריש כל הפסולין דמכשיר שחיטה בנשים דלא כר"ש כי היכא דמתני' דמנחות י"ח א' דמכשיר יציקה בזרים דלא כר"ש עש"ה בגמ'] וא"כ כאן דבאשה קאי וגם מוקי לברייתא אליבא דר' שמעון א"כ שפיר קאמר דהיא לא אישתרי שבת לגבה ואולם לפי מה שנסתפק במנחת חינוך מצוה קט"ו דסמיכה דליתה בנשים בקרבן נשים הדבר תלוי אבל על קרבן איש גם אשה סומכת ומשכחת בבת היורשת קרבן מאבי' דיורש סומך ע"ש א"כ הא איתא לסמיכה גם בנשים ואולם הפשיטות דאין אשה סומכת כלל וכ"כ גם הוא ז"ל שם ע"ש וא"ל דהא ר"ש ס"ל בעירובין צ"ו ב' דנשים סומכות רשות וא"כ אכתי הא איתא לסמיכה גם בנשים דז"א דמ"מ מהיקשא דוסמך ושחט שפיר הא ליתנהו לנשים בשחיטה דוסמך הא לחיובא כתי' ולחיובא הא נתמעטו נשים ואולם זה י"ל דאחרי דהיקישא מורה דשחיטה כשיר' בזרים א"כ הא בטל לי' הוראת וי"ו מוסיף כו' המורה על הצרכת כהונה בשחיטה וכיון דלא דרשי' וי"ו מוסיף ממילא דשחיטה כשיר' גם בנשים דמהיכי תיתי למיעטינהו וא"ל דמהאי היקישא גופי' דוסמך ושחט למיעטינהו הואיל וליתנהו בסמיכה דז"א די"ל דהיקישא אתי רק לריבוי שוחטין ולהכשיר זרים לשחיטה אבל לא למעוטי שוחטין לומר דאשה דאינה סומכת אינה שוחטת והכי דייק וסמך ושחט לומר דכל הסומך ג"כ שוחט אבל לא אתי לומר דמי שאינו סומך אינו שוחט וע' כזה בתוס' קידושין ג' א' ד"ה ואשה בסה"ד דריבוי קניינים גמרי' מהיקישא ולא מיעוט קניינים ע"ש וראיתי לקצת אחרונים שדנו לומר מהך דכאן דאף דשחיטה בזר כשיר' מ"מ אין דוחה שבת במקדש והביאו ראי' ג"כ מרש"י יבמות ל"ג ב' ד"ה שחיטה בזר כשיר' ע"ש ואינה ראי' דרש"י עיקרא דמילתא נקט דאין כאן זרות וממילא דגם משום שבת ליתא ואולם נלענ"ד ראי' מתשובת הרא"ש כלל פ"ב אות א' דכ' ומתני' קאמרה ילדה תאכל בתרומה ואם הוא זכר מקריב ע"ג המזבח ושוחט ומבעיא בשבת כו' ע"ש וא"כ מבואר מתיבת ושוחט דכ' דאם הוא זר אסור לו לשחוט בשבת ואולם בשו"ת ח"צ סי' מ"ד עמד באמת על תיבת "ושוחט" שבשו"ת הרא"ש הנ"ל ע"ש

שם ומיתתה בחנק, נ"ב יש לעיין מתמר דנידונה לשריפה מפאת היותה בתו של שם ואף דניטלה הכהונה מזרעו מ"מ כיון דהוא הי' כהן נידונה בתו לשריפה ע' חזקוני עה"ת בראשית פרשה ל"ח פסוק כ"ד

שם ב' הילכתא למשיחא, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ה וע' תענית י' א' הלכה כר"ג ע"ש בר"ן

שם לפי שמצינו שחילק הכתוב בזכרים בין תמימים לבעלי מומין יכול נחלוק בבנותיהם, נ"ב לכאורה אין מובן ה"א זאת דהא גם בכהן זכר אין מום פסול רק לעבודה דלאכילה גם כהן בע"מ כשר וחולק ורק בעבודה הוא דמצינו שהמום פוגם וא"כ כהנת דבלא"ה פסולה לעבודה אפי' תמימה א"כ הא לא מצינו בה עניין פגם המום כלל ומהיכי תיתי לחלק בה בין תמימה לבעלת מום ונ' סברת ה"א ואת מפאת עבודת במה דבבמה גם זר ואשה כשירין לעבודה ואילו בעל מום פסול לעבודה אף בבמה כמבואר בזבחים ט"ז א' וא"כ הא מצינו עניין פגם המום גם באשה לעניין עבודת במה וא"ל דבבמה הרי אין כהונה וא"כ אכתי הרי לא מצינו בה פגם המום לעניין כהונה ואילו כאן הרי רוצין לומר שיהי' חילוק בבת כהן ובעניין הכהונה דייקא בין תמימה לבעלת מום ז"א דיהי' מכאן ראי' באמת לסברא שכתבתי בחידושי בארוכה דעניין הכשר זר בבמה אינו מפאת דבמה א"צ כהן דגם במה צריכה כהן בעצם ורק דלבמה הכל חשובין כהנים וגם ישראל וישראלית יש בהם כהונה לבמה אבל בעצם גם במה צריכה כהונה וכמו שהארכתי בזה בחידושי מאוד וא"כ הא מצינו שפיר עניין פגם המום בכהונה גם באשה גבי במה ושפיר יש ה"א לחלק בבנותיהם בין תמימה לבעלת מום

נ"ב א' כמאן קרינן כו', נ"ב ע' תה"ד ח"ב סי' רס"ז ושו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קט"ו וע' שו"ת חות יאיר סי' ס"ה דמותר רק לקרות לבן רשע בן רשע אבל לקרות אביו הצדיק בעצמו בשם רשע אסור דהשומע יסבור דמצד עצמו הוא רשע מה שבאמת אינו כאן ע"ש אולם דברי התשב"ץ הנ"ל לכאורה לא משמע כן ע"ש וע"ש בשו"ת חות יאיר עוד חידוש דנסתפק דלאחר מיתת אביו הצדיק אסור לקרות לבנו עוד רשע בן רשע ע"ש וע"ע שו"ת מהר"ם פאדווה סי' פ"ז וע' סוכה נ"ו ב' משום ברתי' קנסי' לי' לדידי' כו' אין כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימי' וע"ע רש"י גיטין פ"ח א' ד"ה ז' בתי דינין דכ' דעמרי אביו של אחאב על שם ב"ד של אחאב נקרא ע"ש והיינו ג"כ משום דפגם הבן בא מפגם האב דמה"ט קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא דבהכרח הי' איזה פגם באב דממנו בא פגם הבן אלא שהבן הרשיע ביותר וע"כ גם שם מה שמזכירין קלקול אחאב כולל ממילא גם קלקול אביו וא"צ למיחשבי' בפ"ע ועמ"ש בגליון תענית ט"ז ב' וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' כ"ו וע' רש"י מגילה כ"ה ב' ד"ה בג' ושי"ן דמאן דסני שומעני' מותר לבזות גם את אמו שילדתו וכן הוא ברי"ף שם והביא ע"ז גמ' דכאן עש"ה וכן הוא עוד בנימוקי יוסף נדרים ריש פ' ר' אליעזר אהך דפותחין לאדם בכבוד אביו ואמו ע"ש שהביא ג"כ גמ' דכאן וע"ע ר"ן פסחים קמ"ח ב' מדפי הרי"ף דהך דכאן כמאן קרינן כו' לית בי' פלוגתא ע"ש וע"ע שו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' ב' ע"ש ג"כ דברי חידוש ומהם דמאי דקרינן לי' רשיעא בר רשיעא היינו רק שלא בפני אביו אבל בפני אביו אסור לקרותו כן לבייש אביו בפניו וע"ש שכ' ובפרט שאביו ספק ולא ודאי דדילמא לאו אביו הוא אע"ג דאביו חזקה אפשר דשמקום ריעותא כזו איתרע חזקתו עכ"ל והכוונה דבמקום ריעותא כזו דיצא הבן לתרבות