גליוני הש"ס נזיקין ריח

מינה ומשמע הלשון דשאל על נפקותא לנו לא לדין העוה"ב ומלבד זה יש צ"ע בגוף הפי' הנ"ל עש"ה

שם צדיקי לכפרה צריכי אין דכתי' אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, נ"ב כזה לקמן ק"א א' אמר לו עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה אמר לו למדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא

שם או יקרא דשכבי הוי, נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י סי' ד' שכ' אהך דנשיא שמח כל בתי מדרשות בטילים וז"ל ולכך הם בטילים כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הנאים ובכך יהי' לו מנוחה טובה עכ"ל

שם דאמר לא תספדוהו כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ל"ד

שם א"נ לאפוקי מיורשין, נ"ב בשאלתות פ' חיי איתא בזה"ל א"נ מישקל מן יתמי ומיעבד אוזינקא (פי' הוצאה) להספידא אי אמרת יקרא דשכבי הוא שקלינא אלא אי אמרת יקרא דחיי הוא יתמי לאו בני יקרא נינהו למישקל מינהון למיעבד להון יקרא עכ"ל נ' דלא מפרש כפירש"י רק מפרש דנ"מ לאפוקי מיורשין אם הניח יתומים קטנים דאי יקרא דחיי לא מפקי' דקטנים לאו בני יקרא נינהו כדאמרי' במגילה כ"ד, א' קטן בר כבוד הוא פי' בתמי' ע"ש ומ"ש השאלתות דיתמי לאו בני יקרא נינהו כוונתו ליתומים קטנים וכמובן והוא כהך דב"ב קע"ד א' יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו דקאי איתומים קטנים וכן בב"מ כ"ב ב' יתמי לאו בני מחילה נינהו וכהנה רבות דיתומים קטנים נקראים סתם יתמי כנלענ"ד כוונת השאלתות והוא פשוט

מ"ז א' ש"מ יקרא דשכבי הוא, נ"ב בשאלתות פ' חיי שם איתא לפני תיבות "שמע מינה" וז"ל מאי לא נספד ולא נקבר אילימא דלא נספד ולא נקבר כלל הא ברשעים גמורים הוא דכתי' לא יספדו ולא יקברו וגו' אלא לא נספד בכבוד ולא נקבר בכבוד עד שנתבזה אלמא הספידא יקרא דשכבי הוא עכ"ל נ' כוונתו דבשלמא אם הי' אפשר לפרש לא נספד ולא נקבר כלל לא הי' ראי' דהספידא יקרא דשכבי די"ל דהוא יקרא דחיי ומ"מ נחשב פרעון למת במה שנהגו בו מנהג רשעים דכתי' בהו לא יספדו וגו' אלא דבאמת הא א"א לפרש כן דא"כ מדוע הוא סימן יפה באמת אם נעשה בו מנהג רשעים וע"כ הכוונה דלא נספד לפי כבודו וא"כ שוב ראי' דהספידא יקרא דשכבי מדנחשב פרעון למת מה שלא נספד וע"ש בשאלתות דאהך דסי' יפה כ' למימרא דדינא זוטא הוא גבי' ובהכי סגי לי' לאיתפרועי מיני' עכ"ל וכוונתו כנ"ל דאילו הי' דינא רבא ועונש גדול לא הי' נחשב סימן יפה וכ"ז מן ההוכחה דהאי לא נספד כו' היינו שלא נספד בכבוד דאי לגמרי הרי הוא דינא רבא ועונש גדול שנעשה בו מנהג רשעים ואמאי חשיב סימן יפה וכנ"ל ע"ש בשאלתות והבן כי כן כוונתו ברור לענ"ד ומ"ש השאלתות ובהכי סגי לי' לאת רועי מיני' נ' כוונתו דסימן הוא שהיו עוונותיו של מת מועטים וכדאים להתכפר בעונש קל כזה שאילו לא הי' מתכפר בזה לא הי' נענש בזה רק הי' ענשו שמור לגיהנם ושאר עונשין שיש לנפש ומדנענש בזה לכן סימן יפה הוא לו שהי' צדיק ועוונותיו מועטים וכדאים להתכפר בעונש קל כזה וק"ל וע' שו"ת רד"ך בית י"א חדר ב' ג' עש"ה וע' שו"ת מהרי"ו סי' י"ז כ' דאבילות י"ב חודש דעל אב ואם כיון דאינו על שאר מתים א"כ ע"כ משום כיבוד או"ו הוא וע"כ כיון דאב שמחל על כבודו כבודו מחול אם אמרו שלא יתאבל הבנים עליהן אין להם להתאבל אבל אבילות שלשים דנוהג גם בשאר מתים לא נתברר לו אי הוי יקרא דחיי ואינו יכול למחול או יקרא דשכבי ויכול למחול דהא וודאי דאאבילות גופי' אינו יכול למחול דאל"כ בטלו להו דיני אבילות עכ"ל ויש לדון הרבה בדבריו ואכ"מ

שם א"ל רבא מי קא מדמית נהרג כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך שם בית י"א חדר ב' ג' ע"ש בארוכה וע' שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב וע' שו"ת מהרי"ו סי' קי"ד

שם ב' הזמנה לאו מילתא היא, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת שבות יעקב סי' קע"א

שם תוד"ה איתיבי' החוצב קבר כ' וה"ט דלא בעי למימר משום כבוד אביו כו', נ"ב עמ"ש בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' צ"ד

מ"ח א' נתנתו לספר, נ"ב ע' מה שדיקדק מזה בס' באר יעקב או"ח סי' קנ"ג

שם רש"י ד"ה צעיף כ' או נשענת ראשה עלי', נ"ב ע' זבים פרק ד' משנה א' ע"ש בר"ש וע"ע שם משנה ד' וע"ש בפיה"מ להרמב"ם ובר"ש וע"ע שם משנה ה' וע' שבת צ"ג א' רש"י ד"ה לרחבן טהורין ע"ש בתוס'

שם תוד"ה משמשין כ' דאע"ג דאסור מדאורייתא, נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' י"ג וע' שאילת יעב"ץ סי' מ"א

שם תוד"ה מותר כ' א"נ מעות עדיפי כו', נ"ב ע' ב"ב פ"א א' והכתי' אשר נתת לי דיהבת לי זוזי וזבנית בהו הרי דמה שניתן לו מעות נקרא שניתן לו הדבר הנקנה בעדים ולא חשיב דבר שני וע' פ' מי שאחזו סוגי' דאיצטלנית וע' שו"ת חות יאיר סי' מ"ו במש"ש ואפשר לי לומר דשאני מכיר' מחליפין כו' וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ק"ו דכ' ומיהו אם המעות על הקרקע נשארו קרינן בהו שפיר דאישתייר כו' וע"ע ב"מ מ"ה א' שאני ירושלים דכתי' בי' כו' ע"ש תוד"ה בכל דמה שפורט סלע במעות מיקרי שלוקח בהסלע בקר וצאן כו' כיון דיוכל ליקח בקר וצאן בהמעות וקרינן בי' ונתת הכסף בבקר ובצאן עש"ה וע"ע דוגמא פלוגתא בכמו זה, בב"מ ק"ה ב' במשנה ר' יהודה אומר אם קיבלה הימנו במעות כו' אינו מנכה לו מחכורו ועניין הפלוגתא דרבנן ס"ל דוודאי הית' כוונתו שימכור התבואה ויתן מהמעות הסך שנתחייב לבעה"ב ולכן הוי המעות ג"כ כאילו נתחייב לו סכום תבואה ויש להמעות ג"כ שייכות לתבואת הקרקע וכיון דעל הקרקע נגזרה גזירה לכן מנכה כו' ור' יהודה ס"ל דמעות מילתא אחריתי הוא ואין לו שייכות לתבואת הקרקע ולכן אם פסק לו מעות אינו מנכה כו'

שם ב' כגון שכבי דהרפניא, נ"ב וברש"י עניים היו, אולי הי' זה מפאת שלא היו מיוחסים ע' יבמות י"ז א' מה גברא ומה גברא אי לאו דהרפניא מאתי' כו' מאי הרפניא כו' הר שהכל פונין בו תנא כל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם כו' והיא עמוקה משאול כו' פסולי דהרפניא משום פסולי דמישן כו' ע"ש כולה סוגי' ופסול משפחה גורם מדת עזות כמבואר בקידושין מ"ט ב' עשרה קבין עזות ירדו לעולם תשעה נטלו מישן כו' וברש"י תשעה נטלו מישן, רובן ממזרים כדאמר לקמן גבי יוחסין מישן מתה וביבמות אמרי' נמי פסולי דהרפניא משום פסולי דמישן כו' עכ"ל ועשירות ג"כ גורם עזות וע"כ אילו היו עשירים אז הי' גוברת בהם מדת העזות ביותר ולא הי' אז בכחם לנצח המדה הרעה הזאת וגם הי' הדבר קשה לעולם קובץ של עזי פנים עמ"ש בגליון שבת ל' ב' וע"כ נגזר עליהם להיות עניים: