גליוני הש"ס נזיקין ריז

הזכיות מכריעות יורש ג"ע אם החובות מכריעות יורש גיהנם עכ"ל

מ"ה א' אותו בלא כסותו, נ"ב כזה לקמן מ"ו א'

שם ב' נקטעה יד העדים כו',. נ"ב ע' אריכות בכולה סוגיין בשו"ת חות יאיר סי' קס"ז

שם רא"א נותן על מקומו ויוצא, נ"ב ע' רוקח סי' רי"ט כ' גידם מי שאין לו אלא יד אחת נוטל לולב והאתרוג בזרועו כמו גבי אין לו בהן נותן על מקומו ויוצא עכ"ל וצ"ע דכאן הרי הוא פלוגתא אי בעי' קרא כדכתי' ואילו שם וודאי דלכ"ע כשר דאטו יד כתי' באורייתא

שם שם רש"י ד"ה יד העדים כו' כ' דזו היא יד שלהם, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ד'

שם תוד"ה משום כ' ולמ"ד מלמדין איכא עיר הנדחת כו', נ"ב יש עוד מחלל שבת למ"ד דהבערה לחלק יצאת ולא מתפרש לי' מות יומת בממון ואשוגג לחילוק מלאכות כיון דידעי' כבר חילוק מלאכות מהבערה וכן לר' יוסי נמי דיליף חילוק מלאכות מאחת מהנה וא"כ ע"כ מות יומת אמזיד אתי ולומר דאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו תמיתהו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ורק לשמואל דמפרש מות יומת בממון ואשוגג לחילוק מלאכות או למ"ד דברה תורה כלשון ב"א הוא דלא דרשי' מות יומת אאם אי אתה יכול כו' אבל למ"ד דלא דברה כו' אזי אי לית לי' דשמואל רק יליף חילוק מלאכות מהבערה או מאחת מהנה ע"כ מות יומת לאם אי אתה יכול כו' הוא דאתי ע' היטיב שבת ע' א' ובחידושי הרמב"ן שם ד"כ חילוק מלאכות מנ"ל והבן ויש להאריך בזה בפלפול ואכ"מ וע' תוס' מכות ב' ב' ד"ה כל הזוממין דהך דב"כ דכאן היינו רק דשאר חייבי מיתות אין ממיתין אותן בא"א במיתה שלא מד' מיתות ב"ד אבל באחת מד' מיתות ב"ד ממיתין לכל חייבי מיתה אם א"א להמיתן במיתה הכתובה בהן וע' רש"י מנחות ס"ה א' ד"ה בעלי כשפים דכ' על המחויב שריפה דאם א"א להמיתו בשריפה ממיתין אותו בשאר מיתה ומשמע שם שטחיות לשונו דרשאין להמיתו גם במיתה דעלמא שלא מד' מיתות ב"ד עש"ה

מ"ו א' שעל שום סופו נהרג, נ"ב לקמן ס"ח ב' וש"נ במסורת הש"ס

שם תני' ר"א בן יעקב אומר שמעתי כו', נ"ב הובא ברי"ף בפרקין ובב"ק פ' הגוזל עצים דף ל"ו ע"א מדפי הרי"ף ע"ש וע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"ל

שם שינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, נ"ב בס' רביד הזהב בשם הרה"ק ר' מאיר מפרעמישלאן ז"ל דהכוונה אתפילין של ראש ושל זרוע דמארי עלמא דכתי' בהו שבחא דישראל כמבואר בברכות ו' א' וכשאדם מצטער דאין יסורין בלא חטא כו' א"כ הוא נגד שבח ישראל לכן הוא בזיון כביכול לתפילין דמארי עלמא וזהו קלני מראשי קלני מזרועי ושוב מצאתי הדברים כתובים בקצרה בס' חומרי מתניתא חגיגה ט"ו ב'

שם כל המלין את מתו עובר בל"ת, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קל"ט דנסתפק אם הוא ל"ת ממש מה"ת וע"ש כמה דברי חידוש ומהם דגם בהרוגי עכו"ם בא"י יש לאו דלא תלין זולת למ"ד דמת עכו"ם גם במגע אין מטמא י"ל דלית בי' משום ולא תטמא את אדמתך ע"ש וע' ירושלמי נזיר פרק כהן גדול הלכה א' דמוכח משם לכאורה דאין לאו דלא תלין בעכו"ם לכ"ע ע"ש וחידוש שלא הביאו וראיתי בפתחי תשובה יו"ד סי' קנ"ז סק"ד הביא ספיקו של התיבת גמא דאף דבל"ת חייבין לבזבז כל ממונו שלא לעבור מ"מ י"ל דבל"ת שאין בה מעשה אין חיוב זה וכ' שם הפתחי תשובה דכן כתב החות יאיר סוף סי' קל"ט לעניין לאו דלא תלין עכ"ל וזה טעות דהחות יאיר שם כ' רק דחיוב קבורה שעל הבן לקבור אביו במותו הוא רק מתורת כיבוד דתני' בפ"ק דקידושין מכבדו בחייו ומכבדו במותו וא"כ כיון דקיי"ל דכיבוד משל אב לכן אין חייב להוציא ממונו ע"ז ורק בהניח אביו ממון אז חייב לקוברו מממון שהניח דהנצרך עבור קבורתו זה אינו מוריש כלל וה"ל משל אב עש"ה וע' כתובות מ"ח א' ואין זה עניין כלל להך דתיבת גמא דכאן גוף החיוב אינו להוציא ממון ולא בשביל שתהי' הל"ת קלה ולא יהי' חיוב לבזבז ממון עבורה ואולם גוף הדבר דצריך להפסיד כל ממונו שלא לעבור על ל"ת אני מצאתי בו חידוש בשו"ת שארית יוסף סי' ע"א עש"ה ואולי רק בשבועה דכתי' האדם בשבועה פרט לאנוס גם איבוד כל ממונו חשיב אונס משא"כ בשאר ל"ת וצ"ע וגם יל"ע דהכתי' ואהבת וגו' ובכל מאודך והאי קרא גבי ע"ז כתי' ע' לקמן ע"ד א' וא"כ משמע דבשאר ל"ת אין חייב לבזבז כל ממונו וע' שו"ת מהרי"ו סי' קנ"ז עש"ה וע"ש דמשמע דגם במצות עשה אין דעתו שיהי' שיעור חיוב בזבוז בחומש ממונו ע"ש שכ' דא"ה מה שיעור יש בדבר כו' עש"ה ולעניין ל"ת דשאו"ת ע"ע בשבות יעקב סי' קמ"ג וע"ע שו"ת ח"צ סי' י"ז מש"ש תוך התשובה גם כי לא מצינו חיוב מפורש לאבד כל ממונו על ככה דאין זה עובר על מצות ל"ת בידים דנימא כל אשר לאיש יתן כו' עש"ה וע"ע בשו"ת רדב"ז ח"א סי' שי"א דכ' דלאו דלא תלין וגו' הוא בכל מת משא"כ עשה דכי קבור תקברנו ביום ההוא הוא רק בהרוגי ב"ד ע' מש"ש בטעם הדבר וע"ע אריכות בסוגי' דכאן בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש"פ וע' חידושי רמב"ן שבת קל"ט ב' שכ' ולפי דעתי הוצאת מת לקבורה כהוצאת אבנים לבניין שאין לומר בו מתוך משום דלא שייך בו צורך היום כו' ועוד שאין מתוך אלא בהנאת כל נפש והרי אין כאן נפש עכ"ל וצ"ל כוונתו במת ביום של יו"ט שני דאי משום לא תלין הרי יוכל לקוברו בליל מוצאי יו"ט ואולם אם נאמר דמ"ע דכי קבור תקברנו הוא ביום ההוא דייקא א"כ שפיר הוי צורך היום מפאת העשה וה"ז הנאת החיים שמקיימין מ"ע דכי קבור תקברנו ביום ההוא וע"ע שו"ת משפטים ישרים סי' רכ"ו ושו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ד"ש

שם ב' דאיבעי לי' למימר כי קבור דליעביד לי' ארון, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ו

שם איבעי להו קבורה משום בזיונא או משום כפרה, נ"ב ע' בה"ג פכ"ד מה' שבת שכ' ואפי' במוציא מת לקוברו ועא"ג דמת לקוברו קאי דסד"א מלאכה שצריכה לגופה היא כיון דהא הוצאה לא מהני לי' לדילי' מידי משאצל"ג הוא עכ"ל וק"ק דא"כ תיפשוט מינה דקבורה לאו משום כפרה וי"ל דכפרת הנפש איננה צורך גופו של מת ועי"ל דלא בעי למיפשט ממימרא דאמוראי ע' שבת צ"ד א' וב' וע"ש ברש"י ותוס'

שם הא אמר לא בעינא כפרה, נ"ב ע' רש"י והפי' הפשוט דכיון דאפי' קברי לי' לא מכפר לכן אין חיוב קבורה כיון דכל הקבורה רק לכפרה ואולם בשו"מ הרדב"ז ח"ב סי' תש"פ כ' בכוונת רש"י דלקבור בוודאי מחייבינן כיון דהוא מ"ע מה"ת ולא דרשי' טעמא דקרא וכל האיבעי' הוא רק על הכפרה גופא אם הוא מתכפר בקבורה או לא והוי האיבעי' רק לעניין דין נפשו בעוה"ב עש"ה והוא חידוש דהש"ס אמר למאי נפקא