גליוני הש"ס נזיקין רטו

שצריך רק דיבור החכם לא עיונו לא מיחשיב דין עש"ה ותבן כי כן נ' נכון בכוונתו

שם תוד"ה יום כ' ואיפכא ליכא למימר כו', נ"ב ע' חידושי הר"ן ר"ה ריש פרק ראוהו ב"ד ד"ה חק דמתבאר מדבריו דהא דדיני ממונות גומרין בלילה לאו משום דהגמר לא בעי יום דלעולם בעי יום ורק כיון דהי' ההתחלה ביום גמרו נמי בתר תחלתו שדינן לי' וכאילו נגמר ביום דמי עש"ה וא"כ ממילא ליכא למימר כלל איפכא ואולם קצ"ע בדבריו דהא גמר דין דבלילה ילפי' כאן מושפטו את העם בכל עת וא"כ משמע דלא בעי כלל יום ורק בעצם כל עת כשר ודו"ק והנה מסברת חידושי הר"ן הנ"ל יש לדון ג"כ טעם להא דסעודת שבת ויו"ט ור"ח אזלי' בתר ההתחלה ואם הית' ההתחלה ביום אף שהי' גמר סעודה בלילה מזכירין של שבת כו' בביהמ"ז ולהנ"ל נכון הדבר דהגמר בתר התחלה גריר ונחשב שהי' גם הגמר ביום וכנ"ל וע' שו"ת מהרי"ל סי' נ"ו ד"ה במיימוני כ' ע"ש שכ' וק' דמי שלא התפלל כו' ולהנ"ל לק"מ אולם י"ל דאף דנחשב שהי' ביום היינו רק במקום שצריך רק זמן היום אבל קדושת היום ואיכותו אכתי א"א שיה' לו ודו"ק

ל"ה ב' רציחה תוכיח, נ"ב ע' שאלתות פ' ויחי דלא כ' יוכיח מרציחה רק לימוד מקרא וז"ל שם ואין קבורת מת מצוה דוחה את שבת דכתי' קבור תקברנו ביום ההוא ביום שאתה רוצחו אתה קוברו ביום שאין אתה רוצחו אין אתה קוברו עכ"ל פי' רוצחו מיתת ב"ד וע"ש בשאלתות כל הפלפול ומש"ש דקבורת מ"מ עדיף ממילה במה שדוחה עול"ת דטומאה ק"ק דהא מילה ג"כ יש לה מעלה זאת דדחי עול"ת דצרעת ועוד עדיפי מעול"ת דטומאה דעול"ת דצרעת שוין בכל

ל"ו א' לא תענה על ריב, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' ש"ח דמותרין הדיינים לחלוק על מופלא שבב"ד ולאו דלא תענה וגו' היא רק על המופלא שלא יאמר דעתו תחלה דשמא יפתח בחובת הנידון והדיינים לכבודו לא יחלקו עליו [או שלגדולתו ינטלו אחרי דעתו בחשבם שוודאי אינו טועה ולא ישימו אל לבם לעיין ולחפש בהצלת הנידון] ושיעור הכתוב אל המופלא לא תתחיל לדבר כי שמא לא יענה על רב ונמצא מתחייב שלא כדין והאזהרה היא על הגדול עש"ה וע"ע מ"ש בסוגי' דכאן בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשע"ג

שם ויאמר דוד כו', נ"ב ע' ס' יושר לבב בית שני חדר שני פרק ה' מש"ש בעניין באגדה דרבה בר נחמני בפ' הפועלים וז"ל והעניין הוא שאחרי אומרם הם טמא שמעו מפי הקב"ה שאמר טהור ולא הזכירו בש"ס סברת הקב"ה בראשונה כדין טומאות וטהרות דמתחילין מן הגדול דהא הקב"ה מלך הוא ולא תענה על רב כתי' עכ"ל וצ"ע דא"כ מאי יליף מכאן מדוד אדיני נפשות דווקא דמתחילין מן הצד הא במלך בכל הדברים מתחילין מן הצד

שם תוד"ה ומה י"ט כ' כיון דאיכא למימר ק"ו לקולא ולחומרא לחומרא אמרי', נ"ב ע' ע"ז מ"ו ב'

שם ב' אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ"ט אם ישב קודם שנזדקן אם מסלקין אותו כשמזדקן מש"ה

שם אף אכזרי, נ"ב בתוספתא פ"ז איתא אף אכזרי והרחמן וכן מ"ש כאן וחילופיהן במסית ע' בתוספתא שם בד"נ פותחין לזכות ואין פותחין לחובה חוץ מן המסית וריב"ק אומר אף המדיח

ל"ז א' חריכא קטן שקי, נ"ב נרשם בגליון ב"מ פ"ה א' והוזכר עוד ברכות מ"ו א'

שם דמי אחיך צועקים כו' דמו ודם זרעותיו, נ"ב כזה לקמן מ"ט ב' ואת דמי בניו ראיתי כו' בנים הראויין לצאת ממנו

ל"ח א' בג' דברים אדם משתנה מחבירו בקול ובמראה כו', נ"ב נ' הכוונה דזה דבר מוחלט ואין מציאות כלל ולא יארע כלל שיהיו ב' בני אדם דומים בקול ובמראה ומה"ט אמרי' לקמן ע"א א' דבן סורר לא הי' ולא עתיד להיות משום דבעי' אביו ואמו שוין בקול ובמראה וזה א"א שיהי' כן דבני אדם משונין בזה זה מזה ולא יארע בשום פנים הדמות כזה וע"ש בגליון מש"ש בהגהות הב"ח ולהנ"ל אין צורך לדבריו

שם כדי שיכנס למצוה מיד, נ"ב מעין דוגמא במנחות ל"ג ב' כדי שיפגע במזוזה מיד

שם ב' דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו, נ"ב אעפ"י שלא נבראו אותן הדורות מ"מ נשמתם ומזלם הראה לו, בעלי התוס' עה"ת פ' בראשית עה"כ ותוצא הארץ דשא

שם מושך בערלתו הי' כתי' הכא והמה כאדם עברו ברית וכתי' התם את בריתי הפר, נ"ב דוגמתו לקמן מ"ד א' מושך בערלתו הי' כתי' הכא וגם עברו את בריתי וכתי' התם את בריתי הפר

שם נשי למך נשיי מיבעי לי' אלא משתעי קרא הכי כו', נ"ב ע"ע כזה גם בל' בני אדם לקמן מ"ה ב' כל מקום שיעידוהו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בב"ד פלוני ופלוני ופלוני עדיו ה"ז יהרג תרגמא שמואל בהן הן עדיו ע"ש וא"כ הוי להו למימר ואנחנו עדיו וקורין את עצמם בשמותיהם פלוני ופלוני ודוחק לומר דהאי ופלוני ופלוני עדיו הוא ל' הבריתא לא ל' העדים דאילו הי' ל' הבריתא הול"ל והן הן עדיו או והן עדיו וכמובן

מ' ב' אלא אע"ג דלא צריך רמינן עלי' כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתמ"א וע"ש שכ' דבדין מרומה בדיני ממונות דבעי נמי דרישה וחקיר' מ"מ אם אמרו אמש הלוהו אעפ"י שלא כיוונו בשאר חקירות הקודמות לא מיפסלי בכך דמה שנפסלים בזה בדיני נפשות הוא רק משום חיוב הצלה דוהצילו העדה וזה לא שייך בדיני ממונות ע"ש ואולם מש"ש בסוף התשובה תריץ דדין מרומה דבעי דו"ח לאו דאורייתא היא כו' צ"ע דסותר דבריו הקדומים דמוכח דאילו הי' דאוריתא היו נפסלים בכך ואמאי הא לא שייך שם חיוב הצלה ואי דאין לנו לחלק בהיקישא דמשפט אחד וגו' א"כ סוף סוף אחרי שאנו רואין דפסלם הכתוב גם בדיני ממונות ושם ליכא עניין הצלה א"כ ע"כ אין הטעם מפאת הצלה וגם מ"ש דדין מרומה דבעי דו"ח הוא דרבנן ג"כ צ"ע דהא מה"ת גם דיני ממונות צריכין דו"ח ורבנן הוא דתיקון דא"צ משום נעילת דלת א"כ בדין מרומה דגם חכמים מצריכים דו"ח שוב ממילא הוא דאורייתא וי"ל כוונתו דכשתיקנו דד"מ א"צ דו"ח לא הוציאו דין מרומה מן הכלל שישאר ממילא כפי דינו מה"ת רק עשו תקנה כללית על כל ד"מ וגם דין מרומה בכלל ואח"כ עשו תקנה חדשה דדין מרומה צריך דו"ח כפי מה שנצרך לברר האמר וע"כ באומר אמש כו' ואינו מכוון בשאר חקירות דזה אין מורה על שמשקר ובד"נ מטעם הצלה הוא דמיפסיל לכן לעניין זה נשאר גם דין מרומה כפי דינו הכללי של דיני ממונות דא"צ דו"ח.