גליוני הש"ס נזיקין ריד

חכמים דהוא אוהבו וודאי ואם מעיד לו אמרי' דרוצה להעיד לו בפסול לא מפאת שיודע בעצמו שאינו אוהבו וע"כ אין מקבלין עדותו ואולם לפי"ז עכ"פ היכא דיש אהבה ניכרת מתוך המעשה והנהגה וגם יודע העד בעצמו שהוא אוהב מחויב לומר לב"ד שהוא אוהבו ופסול להעיד לו והב"ד צריכים להאמין לו ואינו עובר בואם לא יגיד במה שאינו מעיד לו רק אדרבה אסור לו להעיד וזה חידוש

כ"ט א' מניין שאין טוענין. למסית מנחש כו' ע' ס' בניין אריאל עה"ת פ' ראה ד"ה בילקוט כי יסיתך כו' וע' ס' נדפס מחדש אזור אליהו פ' בראשית עה"כ ויאמר ד' אלקים אל הנחש כי עשית זאת וגו'

שם תוד"ה דברי כ' א"כ כל מסית יפטור עצמו כו', נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' קס"ו כ' דגבי ע"ז אין התנצלות דדברי הרב מספיק ויש קצת סברא כי המסית לע"ז ממעט כבודו יתברך ויראתו ועי"ז נקל בעיני הניסת שלא לחוש לדברי הרב וע"ש אריכות בכאן

שם ב' אתו לקמי' דר' ישמעאל ברבי יוסי אמר להו כו' פרעי פלגא תבעינהו לדינא לאידך פלגא אתו לקמי' דר' חייא אמר להו כו', א"ל ניזיל וניהדר אמר להו כבר הורה זקן, נ"ב דוגמת זה ממש בירושלמי הובא ברי"ף ב"ק שלהי מרובה אריסי' דבר זוזא כו' אתא עובדא קמי ר' ישמעאל ברבי יוסי כו' אמר יסבין רברביא פלגא כו' דמך ר' ישמעאל ברבי יוסי אתא עובדא קמי ר' חייא אמר כו' א"ל מרי' דפקדונא כבר יהבית פלגא א"ל מה שנתת על פי בית דין נתת כו' עש"ה כל העניין

שם כי אמרי' אדם עשוי שלא להשביע את עצמו ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא, נ"ב ע' ב"ב נ"ח א' ההוא דאמר להו חביתא דעפרא לחד בראי כו' וברשב"ם ההוא דאמר להו, מצוה מחמת מיתה הי' כו', חביתא דעפרא, אני מניח לאחד מבני ודרך חכמה אמר שלא יבינו הכל שהוא עשיר כו' ומשמע דאדם עשוי שלא להשביע גם לאחר מיתה וע"ש בח"א למהרש"א שהעיר בזה

ל' א' דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קכ"ח וע' ל' השאלתות פ' מקץ ברם צריך אילו היכא דאמרו לי' בחילמי' זוזי דשבק אביך בדוכתא פלניא מחתין וכך וכך הוו וכך וכך מינייהו צדקה או דהקדש או דמעשר או דפלוני הם ואזל ואשכח כו' מי אמרי' מדאשכח כולה מילתא קושטא (פי' סכום ומקום המעות) ה"נ קושטא הוא או דילמא האי לצעורי בעי (פי' בעל החלומות רצה לצערו) ואפוקי ממונא בהכי לא מפקי' ת"ש דתני' הרי שהי' מצטער על מעות מעשר שני שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הם ובמקום פלוני הן ושל פלוני הם ומע"ש הם (פי' או מע"ש) זה הי' מעשה כו'

שם התם קיימי, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שע"ד

ל"א ב' ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני כו', נ"ב נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קס"ה

שם אפי' מטבריא לצפורי, נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' מ"ה

שם רש"י ד"ה עוקבן כו' כ' העביר על אם הדרך לא נהג עמי כשורה, נ"ב יש ראי' לפי' זה מן הסיפרי ואתחנן עה"כ ויאמר ד' אלי רב לך כאדם שאומר לחבירו עובר פלוני על דרך פלוני ע"ש בזית רענן ובהגהות דפוס וויען בשם פי' ר' הלל

ל"ב א' רש"י ד"ה אפ"ה כ' אינה משמטת אלא בסופה דכתי' מקץ, נ"ב ערכין כ"ח ב'

שם ב' ואחד לפשרה, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ד וסי' קמ"ה

ל"ג ב' זיל קרי בי רב הוא, נ"ב שבועות י"ד ב', כריתות י"ג ב', הוריות ד' א'

ל"ד א' ואמאי נימא אילו הוה קיים הדר בי' השתא מיהא לא הדר בי', נ"ב ע' בעניין הספק הזה [אי יש לנו לספק במורה ומת שמא הי' חוזר בו אם הי' קיים או חשוב כחזקה דכל כמה שלא ראינו שחזר יש לנו להחזיק שאילו הי' קיים הי' עדיין עומד בדעתו] בירושלמי הוריות פ"א ה"ב נכנסו מאה ומתו מהן עשרה אין תאמר רוב ההוריי' כו' עש"ה דהספק ג"כ דאם יש לנו לספק באילו שמתו שמא היו חוזרים בהם אילו הי' חיים לכן אין לחשוב כלל דעתם במניין דלאו דיעה היא כלל דהא יוכל להיות שהיו חוזרים בהם ג"כ אילו היו חיים וע"כ אין לחשוב רק אותם שהם חיים ודנים עתה וע"כ אם הרוב מאילו חזרו הוי חזרה ומשא"כ אם דעת המתים חשיבא מוחזקת ואמרי' דאין לספק בחזרה כ"ז שאין רואין חזרה לפנינו וא"כ אזי צריך להכריע גם דעת המתים ושפיר צריך חמשים אחד להכריע גם דעתם וכמובן ודו"ק היטיב מאוד

שם ב' וכי מה עניין ריבים אצל נגעים, נ"ב בשאלתות פ' מצורע ברם צריך קרוב מהו לראות את הנגעים כיון דזכות וחובה לגבי דההוא דנולד בי' נגעא לטהורי' ולטמויי' כי דינא דמי וקרוב לא מיכשר א"ד כיון דמראות נגעים בכהן חידוש הוא דאילו דינא מיכשיר בין כהן בין ישראל דכתי' לפני הכהנים והשופטים ואילו נגעים לא אכשר רחמנא אלא בכהן ואי לא גמרי כהן חזי לי' מאן דגמיר ואמר לי' לכהן אימא טמא ואומר טמא וכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו בלבד ישראל אסור אבל קרוב כשר ואשכחן נמי דלעניין דינא בעינן ג' ואילו נגעים יחיד כשר דכתי' אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הילכך כהן בעי' קרוב לית לן בה ת"ש דתני' הי' רמ"א מת"ל ועל פיהם יהי' כל ריב וכל נגע וכי מה עניין ריבים אצל נגעים נגעים בעי' כהנים דינין לא בעי' כהנים אלא להקיש ריבים לנגעים כו' עכ"ל השאלתות ומ"ש ואי לא גמיר כהן חזי לי' מאן דגמיר ואמר לי' לכהן אימא טמא ואומר טמא נ' כוונתו דגם מזה יש ללמוד דאין ראיית נגעים דין דדין שייך רק בדבר הצריך עיון אם להורות זכאי או חייב ומשא"כ כאן שא"צ עיונו ודעתו של כהן רק אמירתו כי העיון אם טמא או טהור יכול להיות אפי' ע"י אחר ויאמר לכהן אמור טמא כו' ע"כ מה שצריך דיבור הכהן לבד זה לא מיחשיב דין וזהו ג"כ כוונת השאלתות פ' ויצא והבאתיו בגליון נדרים ע"ז ב' דרק למ"ד פותחין בחרטה היינו דבעי' פתח וצריך החכם לעיין אם הוא פתח טוב להחשב טעות או לא כמו דאיכא מילי טובא דלא הוי פתח להחשיב טעות כמו נולד ופתח בכבוד אב ואם וכדומה וע"כ כיון שצריך עיון החכם חשוב דין ומשא"כ למ"ד דדי בחרטה א"כ דבר זה הרי אין בו שייכות עיון כלל לידע אם היא חרטה או אינה חרטה כיון שא"צ הנודע לתת שום טעם רק אומר אני מתחרט על מה שנדרתי די כהך דלבך עלך א"ל לא ושריי' עש"ה וא"כ הרי א"צ שום עיון מצד החכם ורק דיבורו הוא שהצריכה תורה משום לשון חכמים מרפא שיאמר מותר לך וע"כ כיון