גליוני הש"ס נזיקין ריא

שם אינו נכנס בה לא לבית המרחץ כו' שנא' כו', נ"ב ע' בית האוצר ערך איסור הכנסת דברי קדושה למקום מאוס כלל קל"ג דדנתי דמכאן הוא המקור לכל האיסור הנ"ל ע"ש אריכות ונזכרתי כעת דברי הסיפרי תצא פיסקא רנ"ח כי ד' אלקי"ך מתהלך בקרב מחניך מכאן אמרו לא יקרא אדם ק"ש בצד משרה של כובסים ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי וספרים ותפילין בידו עכ"ל ונ' כוונת הסיפרי דפירושא דקרא כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך ולכן והי' מחניך קדוש וע"כ דריש הסיפרי כזה לקרא אס"ת דקרוי שם כמ"ש למעלה וכן תפילין קרוין שם וכמ"ש כי שם ד' נקרא עליך אלו תפילין שבראש וכן במנחות מ"ד ב' קמפרש קרא דד' עליהם אתפילין שעליהם ע"ש ודריש לקרא מש"ה אס"ת ותפילין המתהלכים במחנה שצריך שיהא המחנה קדוש ונלמד מזה שאסור להכניס ס"ת ותפילין למקום מאוס

שם בתחלה ניתנה כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ג עי' תתפ"ג

כ"ב א' ככתבם וכלשונם מה לשונם לא נשתנו אף כתבם לא נשתנה, נ"ב דוגמת דרש זה בכורות י"ז ז' זבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו וע"ע סוטה ט"ו ב' דומי' דמים מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה

שם המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו כו', נ"ב דוגמתו תמיד ל"ב ב' כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו כו' והך דכאן נרמז עוד יומא נ"ג ב' לשמאל דידך קא אמינא דהוי ימינו של הקב"ה וברש"י שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו שנא' שויתי ד' לנגדי תמיד עכ"ל וכוונתו לגמ' דכאן

שם חסרי' לגנבא, נ"ב בחידושי רמ"ה גריס חסדי' לגנבא כו' ופי' מי שגרם לגנב להקרא חסיד מתיך רשעתו עד שהגנב נחשב חסיד כנגדו איך יחזיק עצמו כאנשי שלום להראות את עצמו שהוא מדקדק במצוה קלה כבמצוה חמורה עכ"ל וב' הגירסות האלו חסרי' או חסדי' היא כמו דכתובות ס"ו ב' מלח ממון חסר ואמרי לה חסד

שם בוא וראה כמה קשין גירושין שהרי דוד המלך כו', נ"ב ע' קושי' בשו"ת חיים שאל סי' פ"ט דמה ראי' מדוד דילמא שאני מלך דגרושתו א"א לה לינשא לאחר וע"ש אריכות בכולה סוגי' דכאן ולעיל כ"א

שם עצתו נופלת, נ"ב י"ל הפי' עפ"י גמ' ב"מ נ"ט א' איתתך גוצא גחין ותלחוש לה

שם ב' ויליף פרע פרע מנזיר, נ"ב אע"ג דד"ת מד"ק לא ילפי' [פי' וה"ה להיפוך] גילוי מילתא בעלמא הוא דפרע שלשים יום הוי, ס' יריאים סי' שמ"ד

שם מהרה יבנה ביהמ"ק, נ"ב ר"ה ל' א', ברכות נ"ג ב', נדה ו' ב' ד"ה חבריא מדכן בגלילא, תוס' גיטין י"ח א' ד"ה הנהו, ביצה ה' ב' וע' שאילת יעב"ץ סי' פ"ט וע' שו"ת מהר"ם פדווה סי' ע"א וע' רוקח סי' תפ"ד

שם אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכא אקרא, נ"ב ע' מסורת הש"ס וגליון הרי"פ וע"ע כזה תוס' ע"ז נ"ב א' ד"ה תנהו ותוס' יבמות ע"א ב' ד"ה לא ניתנה ורשב"ם ב"ב קכ"ג א' ד"ה ת"ש ובני ראובן בכור ישראל

כ"ג א' זה בורר כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ו חדר ג'

שם לא היו חותמין כו' אא"כ יודעין מי חותם עמהן, נ"ב הוא רק עניין נקיות הדעת ועצה טובה אבל מדינא לא רמיא עלי' דסהדא למידע מי העד השני החותם עמו, שו"ת הרא"ש כלל נ"ט אות א' ע"ש

שם ב' צריכא דאי תנא אבא ואביך כו', נ"ב מוכח קצת מכאן דע"א הוא פסול גדול יותר מקרובים וע' מהרי"ק שורש פ"ז ויש לחלק ואין להאריך

שם תוד"ה ואמר כ' דהוי תרי לריעותא כו', נ"ב מבואר דתרי ריעותא גרע מחדא אע"ג דתרווייהו דאוריתא נינהו וע' לקמן כ"ד א' תוד"ה אמר וע' כזה תמורה כ"ב א' רש"י ד"ה אמר רבה הכי קאמר וד"ה עברה שנתה ואבדה ע"ש כולה סוגי' וע' אתוון דאורייתא כלל א' ובקונטרס אחרון לשם מה שדנתי שם אי ב' פסולין גריעי מחד פסול עש"ה וע"ע תוס' זבחים פ"ד ב' ד"ה הגה"ה יוצא שהרי יוצא כשר בבמה שכ' דאין חילוק בין חד פסול לתרי פסולי עש"ה ואולם במנחות כ"א א' א"ר פפא הילכך דם חמור שקרש כו' ע"ש דה"א דהואיל ואית בי' תרי דחויין דהוא דם חמור ואין קרבן מטמאן וגם הואיל וקרש ואין ראוי לחטאות הפנימיות מפאת הקרישה קמ"ל ובזה מיושב קישית הגרע"א ז"ל שם וא"כ משמע ג"כ דתרי דחויין גריעי מחד דיחוי ועמש"ש בגליון בשם שו"ת הר"י מינץ דדם מלוח וגם מבושל קיל טפי עש"ה ומובן להנ"ל דכיון דמה שאינו ראוי לכפרה מתירו ע"כ זה שיש בו ב' דחויין מכפרה מפאת המליחה ומפאת הבישול חשוב ביותר אינו ראוי כו' והיתירו גדול יותר ועדיין צ"ע [והך דתרתי לריעותא דריש נדה אין לו שייכות לכאן]

כ"ד א' נאמן עלי אבא כו', נ"ב ע' שו"ת ראבי' סי' כ' וז"ל וגם לא ידעתי אם מקבל לקרובים או לפסולים אמאי לא הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה דמאי שנא משאר כסות ועונה דאע"ג דמדעת שניהם היא עכ"ל ויש לחלק בכמה גווני וגם בקבלה לא איפסלו להו קרובים כלל דכל פסול קרובים ילפי' מלא יומתו בנים על אבות ע' לקמן כ"ח א' וא"כ במיתה הא לא שייך קבלת הנידון דקבלתו לא מעלה ולא מורדת דגם הוא עצמו אין רשאי להרוג א"ע כמו שאין אחר רשאי להורגו וכנלמד מאך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ואיננו שליט בנפשו לוותר חיותו ולקבל כו' יותר מאחר וכמובן בפשיטות וא"כ אהיכא דשייך קבלה כגון בדין ממון דהממון שלו ויכול לוותרו ולתתו במנה ולעשות בו מה שירצה א"כ ע"ז הרי אין לימוד כלל לפסול קרוב ולא שייך כאן היקישא דמשפט אחד דלקמן כ"ח א' דרק אילו הי' שייך קבלה במיתה ולא הית' מועלת שייך ההיקיש משא"כ כאן דקבלה ליכא במיתה כלל דאין שם בעלים שיקבלו דקבלת הנידון כקבלת אחר חשיבא דאיננו בעלים של חיות שלו יותר מאחר ומצווה על רציחת עצמו בשוה כמו אחר על רציחתו וכנ"ל ועמ"ש בגליון ב"ק צ"א ב' וע' שו"ת הלכות קטנות סי' ק"כ דכ' שאלה מי שקיבל עליו קרוב או פסול והלה אומר שאינו רוצה להעיד אם עובר בואם לא יגיד תשובה נראה דלאו כל כמיני' להכשירו לזה להעבירו על דת וכיון שהתורה סילקו מי הכניסו בתגר זה כו' עכ"ל והאמת שכך הית' הסברא נותנת שאין בידו להכשיר העד על כרחו של העד להכריחו להגיד אולם מצאתי בשו"ת מהר"י מינץ סי' ו' דכ' שם בעניין נשים שהעידו בחרם עדות בעניין דם בתולים וכ' ע"ז וז"ל ואין להקשות איך שייך להשביע אשה שבועת העדות להעיד כיון שפסולה להעיד וי"ל כיון דמנהג פשוט הוא שנאמנות על ככה ולכך באות