גליוני הש"ס נזיקין רי

דז"א דשם גזה"כ הוא דאל"כ לא ישכחת ישראל זולת דור המדבר הראשון דמאז והלאה כיון שקנוים למולידיהם הויין להו עבדים כנעניים וגם מדאין יכול להחרים בנו הנלמד מקרא בערכין כ"ח א' ע"כ דאינו שלו וכן מדאיצטריך קרא שחייב למול בנו תיפוק לי' מפאת מילת. עבדיו וי"ל. עוד בכמה גווני אבל במוליד ע"י ס' יציר' דליכא גילוי שפיר נ' דהוא קניינו כנ"ל ובגוף הך דכאן דהמגדל נקרא מוליד ע' בית האוצר ערך אם כלל ק"פ וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קצ"ז באשה שנולדה בנרבונא ונתרבתה בעיר מרשיליא ונכתב בגט פלוניתא דאיתילידת במרשיליא וכ' הרשב"א והנדון שלפנינו שינה שם עירה הוא כיון שהזכירו ולא זהו מקום שנולדה שם ושתוף שם ילד אינו עניין כאן לגיטין ואין אנו משתמשין בשמות בגיטי נשים אלא בשם הנחתו הראשונה עכ"ל וכוונתו דמה ששם ילד הוא שם משותף גם למגדל דלפעמים נקרא גם המגדל מוליד אין זה עניין לגיטין שאין משתמשין בשמות בגיטין אלא כפי הנחתם הראשונה לא כפי ענייני השיתוף אשר בהם

שם ולמה נקרא שמו פלטיאל שפלטו קל מן העביר', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' ס"א ומש"ש ודלמא דוד ג"כ ידע זה ברוח הקודש כו' יל"ע אי מהני בכמו זה ידיעת רוה"ק להתיר איסור אך בפשיטות טפי הול"ל דהיא הגידה לו האמת שלא נבעלה ומן הדין הרי הי' לו להאמינה דלא הי' שם קינוי ואין אוסרין על הייחוד

שם רש"י ד"ה חליצה גנאי היא לו כו' כ' וייבום גנאי הוא לו כו', נ"ב א"נ משום דאין עולה לחליצה אין עולה נמי לייבום, שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שי"ד וע' תוס' יבמות מ"ד א' ד"ה כל דמתבאר מדבריהם ג"כ הך כללא דכל שא"ע לחליצה א"ע לייבום

כ' ב' תוד"ה מלך כ' תימה למה נענש כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' צ' אות ג'

כ"א א' דריש טעמא דקרא, נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' קל"ט כ' דלא קיי"ל כר"ש וה"מ להקל אבל להחמיר דרשי' כו' ע"ש ובחידושי הארכתי וע"ע אריכות בשו"ת חות יאיר סי' קפ"ט ועמ"ש על הגליון יומא ע"ח ב' ור"ה ט"ז א' וע' חידושי הר"ן ר"ה, כ"א ב' ד"ה אמר להם ר' יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן דכ' דריב"ז דרש טעמי' דקרא כו' ע"ש וע' חידושי רמב"ן שבת קל"א א' ד"ה הא דאמרינן מ"ט ואר"י לפי שאין קבוע להם זמן ה"ק מ"ט לא התירה התורה מכשירין של אלו כו' והוא ג"כ דרישת טעמא דקרא אליבא דר' אליעזר וע"ע רש"י חגיגה ג' א' ד"ה וכיון דלא שמע דכ' ואנן סהדי דטעמא משום דלא גמר הוא כו' עש"ה וע"ע מה שציינתי בגליון מגילה ד' א' לעניין דבדרבנן אזלי' בתר טעמא אבל לא בדאורייתא עש"ה וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רס"ח לעניין שהית' תקנה בעיר שלא יוציאו קורות מחוץ לחומה ואח"כ הוציאו אנשים קורות דקות כו' וברשב"א בתשובה שם גם מה שהם טוענים (המוציאים) כי מה שעשו לא עשו אלא לשמירת העיר אין מציל אותם מן הדין כי מ"מ הרי הוציאו חוץ לחומה אלא שאני רואה לזה קצת טענה מפני כי באמת יראה שכוונת הראשונים מתקני התקנה לא תקנו מה שתקנו בכל הדברים הללו אלא לשמירת העיר ולבצר החומות ויגיד ע"ז קציצת האילנות והסרת אמת המים (שכתוב ג"כ בהתקנה ע"ש) כו' ובאמת כי בעניינים אלו אני רואה בגמ' עניינים מורים שהולכים אחר כוונת הדבר ועניינים מורים בהפך בענייני מצות התורה נחלקו ר' יהודה, ור"ש כו' אי דרשי' טעמא דקרא כו' וקיי"ל כר' יהודה דר"י ור"ש הלכה כר"י כדאיתא בעירובין מ"ו ב' ובב"ק פ' א' גבי אשה שנדרה שכל הבא ראשון לישא אותה שאינה משיבתו ריקם אמרו לא נתכוונה זו אלא להגון לה וכן רבים כיוצא בזה וכיון שכן אפשר לומר שאין מוציאין הקנסות אלא בראי' ברורה כו' עכ"ל וע' פי' הרא"ש נדרים פ"ז ב' ד"ה ורמינהי בלא ראות פרט לסומא אי אזלי' בתר סברא או בתר משמעותא דקרא עש"ה ואולם זה מטי לכאורה לספק אי בעי' קרא כדכתי' וע' תוס' יבמות ק"ד ב' ד"ה דאמר בסה"ד וע"ע ב"מ צ' ב' הית' אוכלת ומתרזת מהו משום דמעלי לה הוא והא לא מעלי לה כו' ומשמע לכאורה דדרשי טעמא דקרא דאל"כ מניין לנו דמשום דמעלי לה הא כתי' רק גוף הלאו לא תחסום ולא דיברה תורה מטעם כלל ויש לדחות דכל שאין מעלי כו' והוא רע לה לא מיקרי חסימה כלל דל' חסימה הוא ל' מניעה ולא נחשב מניעה מה שמונעים ממי דבר שהוא חובתו וע' מרדכי ב"ק פ' הגוזל רמז קל"ח מש"ש אהך דמפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע תימה והלא רבנן דר"ש לא דרשי' טעמא דקרא כו' ע"ש כל הדיבור וע' תוס' ב"מ קי"ג ב' ד"ה נימא ע"ש ועוד דמה צריך טעם על מצות המקום

שם וכהנה עשרין וארבע, נ"ב היינו דכהנה קאי על כל הנאמר לפניו ודוגמתו נזיר ח' ב' מ"ד ושוב כי כלהו וביבמות מ"ח ב' ואחר כן כי הני ע"ש

שם מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא מה כהנה קמא שית אף כהנה בתרא שית, נ"ב קצת דומה לזה כריתות ו' ב' ואימא סמים בתראי תרין נינהו כסמים קדמאי

שם ומה פלגשים, נ"ב ע' אריכות בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט"ו וע"ש דשם פלגי' נו"ט פלג אשה וע' שו"ת חיים שאל סי' פ"ט אם קניין פלגש ע"י ייחוד או ביאה וע"ע שם סי' צ' אות ב' וע' שו"ת רד"ך בית ט' חדר ח' ט' וע"ש הערה בכל הנך דאמרי' חזקה אא"ע בעילתו בעילת זנות דילמא הי' כוונת הבעל שאם לא יתקיים התנאי כו' בועלה בתורת פלגש דלא הוי בעילת זנות וביאת היתיר היא ואעפ"כ אין צריכה גט ע"ש בארוכה ושוב ראיתי דכזה הקשה גם בשו"ת הריב"ש סי' שצ"ח ע"ש וראיתי בשו"ת נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' נ"ד וז"ל ואמר כתבו להמתירין פלגש קשה איך אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודילמא הוא עמה בתורת פלגש כו' עכ"ל והנה שאילתם שאלות הראשונים וע"ע שו"ת שבות יעקב סי' קכ"ז

שם ב' וכותב ס"ת לשמו, תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו, נ"ב פי' דהבריתא מפרשת המשנה וכותב ס"ת לשמו דכוונת זה שלא יצא בשל אבותיו ע' תוספתא פרק ד' ומה שאמר ל' יתנאה ולא אמר יצא היינו דעניין ס"ת עצמו מה שיש לאדם ס"ת נקרא נוי כי ס"ת נקרא שם כדאמר להלן עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי ד' לנגדי תמיד וכן בב"ב י"ד ב' דהלוחות קרוים שם ד' צבאות ע"ש והיינו משום דהי' כתוב עליהם עשרת הדברות דכלולים בם כל דברי התורה כמ"ש המפרשים וע' תענית כ"ו ב' ביום חתונתו זה מתן תורה וברש"י יוה"כ שניתנו בו לוחות האחרונות הרי דהלוחות קרוים תורה ואמרי' דהם שם ד' צבאות והוא כהך דכאן דס"ת הוא שם והשם הוא נוי ע' מנחות ל"ה ב' ונוייהן לבר וברש"י השם יהא נראה מבחוץ עכ"ל וע"כ זהו עניין הלשון שלא יתנאה בשל אבותיו והכוונה בפשיטות שלא יהי' לו הס"ת משל אבותיו ואך דהויית הס"ת עצמו נקרא נוי ולכך שייך שפיר הל' שלא יהי' הנוי הזה בשל אבותיו

שם מצוה לכתוב משלו, נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' נ"ב וסי' נ"ג: