גליוני הש"ס נזיקין רח

בלי הצלה וככל הנ"ל ואולם ז"א דא"כ יומצא קלקלתו תקנתו דע"י שנידון בלי הצלה מתחייב אעביר' הקדומה [מה שבלתי זה לא הי' מתחייב עלי' כגון שלא הי' בה התראה וכל שאר הנ"ל] ומיתתה קלה ואינו נסקל מש"ה ודו"ק

ט' ב' ולא התרו בה עדי' כו', נ"ב ע' רש"י לקמן ע"א א' ד"ה מתרין בו דדבריו סתמא כר' יוסי דבעי' התראת עדים ע"ש וצ"ע דפשיטא דהלכה כרבנן

י' א' רמז לעדים זוממין מה"ת מניין, נ"ב דוגמת ל' זה לקמן מ"ו ב' רמז לקבורה מה"ת מניין, יבמות נ"ד ב' רמז ליבמה מה"ת מניין, לקמן פ"ג ב' רמז לטבול יום שאם עבד חילל מניין, מ"ק ה' א' רמז לציון קברות מה"ת מניין, חולין מ"ב א' רמז לטריפה מה"ת מניין

שם א"ק ונקלה אחיך וגו', נ"ב ע' חידושי רמ"ה שכ' הילכך בעי' אומדנא כי היכי דלא ליתעביד טרפה בפלגא כו' ומוכח דטריפה לא מיקרי אחיך והוא חידוש וצ"ע מכמה דוכתי' וע' בתורת חיים

שם תוד"ה מלקות כ' י"מ משום דב"נ כו', נ"ב ע' כזה בס' בית אלקי"ם להמבי"ט שער היסודות פרק כ"ז ד"ה וכן כל מה שיש בו ולא הביא שם תוס' דכאן והוסיף שם עוד חייבי קרבן כו' וכאן משמע דרק במלקות דווקא שייכא סברא זאת וע' שבת ע' א' ומאי מות יומת בממון וי"ל הכוונה כמבי"ט הנ"ל דחיוב קרבן במקום מיתה עומד ולהכי חרי לי' קרא מות יומת

שם כ' ועוד י"ל משום דזמנין מתים, נ"ב כן הוא בירושלמי בפרקין הלכה ב'

י"א א' משמתו נביאים האחרונים כו', נ"ב ע' רש"י יומא כ"א ב' ד"ה ארון כפורת וכרובים

שם נסתלקה רוה"ק מישראל, נ"ב ע' עירובין ס"ד ב' באותה שעה למדנו שכיוון ר"ג ברוה"ק וע' ב"ב י"ב א'

שם נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן, נ"ב דוגמתו חולין פ"ו א' ונתנו חכמים עיניהם בר' חייא ובניו ולקמן פ"ח ב' יהבי בי' רבנן עינוהי בר' עולא בר אבא וחולין צ"ב א' יהיבו רבנן עיניהו ברבנא עוקבא כו' ובמכות יו"ד א' יהבו בי' רבנן עינייהו ברבא ברי' דרבה וע"ע ל' יהבו בי' רבנן עינייהו בחגיגה ה' ב' וע"ע תענית ט"ז א' ויהבו בי' רבנן עינייהו בר' יצחק בר אמי וע"ע ברכות נ"ח ב' יהבו עינייהו וע"ש בגליון הרי"פ ומש"ש בגליון

שם בשמואל הקטן, נ"ב לפי שהי' ראוי לנבואה כשמואל הרמתי ע"ה אלא שאין דורו ראוי לכך וכיון שחסר ממנו נבואה נקרא שמואל הקטן, חידושי רמ"ה וע' סוטה מ"ט ב' אהך דאבא יוסי בן קטונתא וע' תוספתא ר"ה פרק ב' דנזכר שם חוני הקטן

שם רש"י ד"ה במזומנין לה כ' שהזמינן הנשיא מבערב, נ"ב ע' שו"ת תה"ד סי' רכ"א וע' חידושי רמ"ה כאן שכ' במזומנין לה מאתמול וע' רש"י יומא ס"ו ב' ד"ה שיהא מזומן דכ' מוכן לכך מאתמול ומוכח ג"כ דהזמנה צריך להיות מאתמול וע' תענית י"ב א' כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום לאו שמי' תענית וברי"ף שם איתא שנאמר קדשו צום והיינו דתיבת קדשו פירושו הזמינו ועדיין מנ"ל דצריך להיות ההזמנה מבעוד יום וע"כ כנ"ל דכל הזמנה הוא רק מאתמול ובכללים שלי הארכתי

שם תוד"ה בת קול כ' יש אומר כו', נ"ב ע' תוי"ט יבמות פט"ז משנה ו' ד"ה בת קול

שם ב' תקיפאי קדמאי לעינוותני בתראי, נ"ב ענוה הוא היפוך התקיפות וכן לקמן כ' א' תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי כו'

שם מעשה בר"נ שהי' יושב ע"ג מעלה בהר הבית, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' פ"ז וסי' פ"ט

שם על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין, נ"ב בשו"ת מהר"י ברונא סי' נ"ג כ' אהך דשלהי יבמות אעפ"י שיש סימנין בגופו או בכליו דאם יש סי' בגוף וגם בכלי מהני דשניהם יחד הוו כמו סימן מובהק והביא ראי' מהך דכאן דאע"ג דאין מעברין בשביל טעם אחד אבל בשביל שני טעמים מצטרפין ומעברין ובפ"ק דנדה כיון דאיכא תרתי לריעותא מצטרף והוי בוודאי טומאה אע"ג דכל חד וחד לחודי' טהור עכ"ל ע"ש

שם רש"י ד"ה דזמן ביעורא מטא כ' ערב פסח, נ"ב בחידושי רמ"ה כ' דהיא כשגגה היוצא מלפני השליט דהא בהדיא תנין בעי"ט האחרון של פסח הי' הביעור כו' עכ"ל והיא פליאה עצומה דבהדיא מבואר במע"ש פ"ה מ"ו דבעיו"ט הראשין של פסח הי' הביעור ורק הוידוי מבואר שם במשנה י' דהי' במנחה ביו"ט האחרון אבל ג"כ לא בעיו"ט האחרון כדברי הרמ"ה ומ"ש רש"י כאן דהי' מבערו ערב פסח ומתודה כו' אין כוונתו שהי' מתודה ערב פסח רק בכוונתו שהי' שם מצות וידוי ג"כ עם הביעור אבל הי' לו לוידוי זמן אחר במנחה דיו"ט האחרון ושיעור דברי רש"י הי' מבערו ערב פסח ומתודה בזמן הוידוי ביערתי הקודש ושוב ראיתי שגם בס' יראים סי' קע"ט כ' וז"ל תנן בפ' אחרון דמס' מע"ש ערב יו"ט האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית הי' ביעור כו' עכ"ל אולם בסוף הסימן שם הזכיר כ"פ את הביעור בעיו"ט הראשון של פסח וע"כ דתיבת "האחרון" הכתובה בהתחלה היא ט"ס וכמו שרבו הטעיות בספר הנ"ל

י"ב א' ת"ר אין מעברין כו', נ"ב ע' אריכות בסוגי' בשו"ת חיים שאל סי' ע"ז

שם ב' אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ס"א שכ' וז"ל ומ"מ אומר אני אם הוא סמוך לבין השמשות בתחלת הזמן שהוא ראוי לתוספת קדושת היום מותר לגלח (לאבל) משום כבוד המועד דהא שיעור זמן הראוי להיות תוספת הוא כשיעור מהלך ג' מילין ורביע קודם ביה"ש וזמן זה אם ירצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות מקצתו עושה כו' נמצאת אומר כי תחלת זה הזמן הוא מותר במלאכה ויש בו קצת קדושת יו"ט שהרי ראוי להיות תוספת וכבר חל עליו שלא יהי' מנוול כו' עכ"ל ז"ל הנה סברתו דהואיל וראוי הזמן ההוא להיות יו"ט ע"י שיקבל עליו התוספת ע"כ אף אם אינו מקבל עליו מ"מ כבר יש בו עניין יו"ט במה מפאת הואיל וראוי והוא כסברת הש"ס כאן דהועיל וראוי לקובעו ניסן כבר יש עליו שם ניסן במה וה"ל כעיבוד ניסן בניסן וחידוש שלא הביא ז"ל ראי' לסברתו מכאן

י"ד ב' כגון שיצאו למדידת עגלה, נ"ב ע' תוספתא במכלתין פרק ג' דמוכח שם דעריפת עגלה צריך ב"ד של שבעים ואחד וע"ש דחשיב ג"כ שריפת הפרה

שם אפי' עכו"ם אחד מהן אפי' אחד מהן בעלים, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קנ"ז מש"ש ומה שנסתפק לך אם