גליוני הש"ס נזיקין רז

שם וסוגיין דעלמא אליבא דחד כו', נ"ב ע' חידוש בס' גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת י' א' ד"ה הדן דכשדיין דן בשיקול הדעת כפי סוגיין דעלמא דאזל כחד ואינו פוסק הדין עפ"י בירור הלכה רק כפי סוגיא דעלמא אין לדין זה מעלת דן דין אמת לאמתו דאמרו עליו בשבת שם דהוי כאילו נעשה שותף כו' וכן כשדן שודא דדיינא במקום שצריך לדון שודא עש"ה

שם ב' אין זה מברך אלא מנאץ וע"ז נאמר ובוצע ברך נאץ ד', נ"ב דקא עביד פשרה במצותי' דקוב"ה דקאמר גזל שרי ומיתבעי לאפרושי מיני' חלה וה"ל מהב"ע וכל מהב"ע רחמנא שניי', ל' הבה"ג פרק ז' מה' ברכות נ' דמפרש בוצע מל' פשרה ודלא כפירש"י כאן והכוונה דכיון דמפריש חלה אסאה גזולה הוי כעושה פשרה במצוות להחזיק קצתם ולבטל קצתם דמחזיק במצות הפרשת חלה ומתיר לעצמו איסור גזל ומוכח ל' הבה"ג דתיבת ברך לאו דווקא דאין הקפידא על הברכה דווקא רק על קיום גוף מצות חלה דה"ל מהב"ע וע' תוס' סוכה ל' א' ד"ה הא קניי' בייאוש

שם ר"מ אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה כו' וכל המברך את יהודה ה"ז מנאץ וע"ז נאמר ובוצע ברך נאץ ד', נ"ב יש חידוש בזה דבפסיקתא רבתי פיסקא דכי תשא אות י"ג אי' דיהודה בעצמו אמר מקרא זה אז ע"ש דאמר ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו והם עומדין ומשליכין אותו לבור ואומרים נאכל ונשתה ואח"כ אנו מושכים אותו ומעלים והורגים אותו אכלו ושתו באו לברך אמר להם יהודה באים להרוג ומברכים להקב"ה אין אנו אלא מנאצים כו' אמר להם יהודה בוצע בירך נאץ ד' אלא לכו ונמכרנו לישמעאלים עכ"ל הפסיקתא והוא חידוש של פלוגתא רחוקה דר"מ ס"ל דהמקרא נאמר על יהודה עבור שאמר לכו ונמכרנו כו' והפסיקתא סוברת דיהודה עצמו אמר המקרא הזה אז

שם מצוה לבצוע, נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' צ"ט דמה שהתרגום מתרגם עין משפט פילוג דינא היינו משום דמבחר הדבר הוא עינו ומכונה עין כמו עיני העדה דהכוונה מובחרים שבעדה ורבים כאלה והנה מובחר הדין הוא הפשרה דהוא פילוג הדין דבפשרה חולקין הדבר בין בעלי הדין וזהו שמתרגם לעין משפט פילוג דינא היינו דמבחר המשפט הוא פילוגו דהוא הפשרה עכת"ד ולפי"ז נ' דס"ל לאונקלוס דמצוה לבצוע

שם משתשמע דבריהן כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ר"י אי גם בפשרה הוא כן ועש"ה כל. התשובה

ז' א' ירכותיו, נ"ב בשאלתות פ' משפטים איתא כתיפיו

שם ב' כאילו נוטע אשרה כו', נ"ב ע' מהרי"ק שורש קי"ז

שם ר' הונא כי הוי נפיק כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קל"ד ובמהדורא בתרא לסי' הנ"ל

שם רש"י ד"ה שיבא כ' נסורת כמו כי שבבים יהי' עגל שומרון כו', נ"ב כן הוא ג"כ ברי"ף עירובין פרק בתרא דקכ"ד ע"ב מדפי הרי"ף ובגליון הגמ' כתוב כאן על תיבת שיבא דצ"ל שיכא ולא ידעתי מי הגיה זה דוודאי פשוט דנכון כמ"ש שיבא ואדרבה תיבת שיכא לא שייכא כלל כאן

ח' א' למאי הילכתא כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קנ"ו ובלאה"נ אין קושיתו קושי' על שיטת הרי"ף דהא הרי"ף סברא קאמר וא"כ לדעתו דהיא סברא נמי תיקשי פשיטא ול"ל קרא ע"ז

שם תוד"ה פסילנא לך כ' וכן ההוא דשני דייני כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ו חדר א'

שם ב' לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד נ"ב דוגמת ל' זה הוריות ג' ב' לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד:

שם תוד"ה בעדה כתבו והתראה נמי צריך במסית כו', נ"ב מל' רש"י כאן וכן לקמן ס"ז א' ד"ה אמר לשנים ולקמן פ' ב' ד"ה ושאר חייבי מיתות וד"ה עדה ועדים משמע שטחיות לשונו דס"ל דמסית א"צ התראה כלל וכך משמע שטחיות ל' הגמ' לקמן פ"ח ב' מסית דלה בעי התראה כו' עש"ה וצ"ל דס"ל דכל עניין ההתראה רק משום הצלה ובמסית דליכא חיוב הצלה משום דכתי' לא תחמול עליו וכן א"צ התראה כלל וע' תוס' לקמן פ' ב' ד"ה הוי מותרה לדבר קל מש"ש וי"ל דאפי' לא אתרו בהיותו עכו"ם כו' עש"ה כל הדיבור ונ' דסברתם שם נמי אזלא בסברא דהתראה אינה נצרכת בעצם החיוב כי היכא דיוחשב שעשה דבר שאילו עשאו השתא לא הי' מעשה של חיוב דז"א דגם השתא הרי הי' בו חיוב בעצם ומשום הצלה הוא שהי' נפטר ודו"ק היטיב [ופטור משום הצלה וודאי דאין נחשב פטור בעצם כמובן מסברא וע' תוס' לקמן ע"ט ב' ד"ה וחד דפטור דהרי יצא מב"ד זכאי אין נחשב פטור בעצם והוי כשוגג והטעם ג"כ משום דהפטור רק משום הצלה ע' רש"י שם ד"ה שהרי יצא מב"ד זכאי ומש"ה אין נוהג במסית כמבואר לקמן ל"ג ב' והיינו משום דכתי' בי' לא תחמול ואין בו חיוב הצלה] ומשא"כ אילו הית' ההתראה נצרכת בעצם החיוב ובלי התראה הוא פטור גמור אין סברא לומר דכיון דאילו עשה השתא והתרו בו הי' מתחייב כו' דמה בכך הרי סוף סוף לא התרו בו ובלי התראה הא אין שם חיוב כלל והו"ל כפי עניינו עכשיו דבעי התראה כאילו לא עשה דבר כלל דמה לנו לא עשה כלל או שעשאו באופן שלא חייבה עליו תורה ודו"ק היטיב ודע דיש לספק לעניין מסית דאין בו דין הצלה מה הדין אם הסית ואח"כ עבר עביר' אחרת של מיתת ב"ד אם גם בעביר' האחרת אין חיוב הצלה מי אמר' דרק בעבירת ההסתה אמרה תורה שלא להציל א"ד בגברא מישתעי רחמנא דגברא דמסית הוא אין לחמול ולחפש זכותו והצלתו ונ"מ דגם לעביר' האחרת יוכשרו זקן וסריס כו' לדון ע' לקמן ל"ו ב' וחילופא למסית וכן גם עביר' האחרת לא תצטרך התראה כלל לרש"י וגם לתוס' יהי' די בהתראת דברים מצד הדעת לבד כהך דהיאך נניח את אבינו שבשמים כו' ולכאורה אין נפקותא בכ"ז דבלא"ה הרי מחויב סקילה על עבירת ההסתה הראשונה ואין נפקותא כלל בעביר' השני' ואולם לרש"י דס"ל לקמן ס"ז א' דנביא שהסית בחנק א"כ שפיר איכא נפקותא לאם עבר עוד אחרי הסתתו עביר' שמיתתה חמור' מחנק דנידון בהתמורה ואז יש לספק כנ"ל דעבי' השני' ג"כ לא תוצרך התראה כו' וכל הנ"ל וגם משכחת נפקותא לחיוב לגמרי דאילו הי' דין הצלה לא הי' שם חיוב כלל על עביר' השני' היינו שלא הית' מעשה של חיוב כלל וכגון דעביר' השני' היא עבירת בן סורר והיו אביו ואמו חרשין לפי מאי דמשמע מרש"י לקמן ע"א א' ד"ה חרשין דכ' ואיכא להפוכי לזכותא ולמידרש כו' ע"ש דמשמע דכל הדרש דאיננו שומע בקולנו ולא חרשין הוא רק משום חיוב הצלה שהיפוך בזכות ולולי זה לא היינו דורשין כן כלל עש"ה וכן מאי דדרשי' לפטור בבן סורר משהקיף זקן משמע מרש"י לקמן ע"א ב' ד"ה ואם משנגמר דינו דהוא ג"כ רק משום חיוב הצלה עש"ה וא"כ מסית דאין בו דין הצלה מתחייב גם באביו ואמו חרשין וגם משהקיף זקן ולכאורה יש נפקותא גם לרבנן דר"ש באם עבי' האחרת עבר תחלה ואין בה סקילה ואח"כ הסית דעתה אחרי ההסתה אין בו חיוב הצלה ויש לספק שנידון אותו גם על עביר' הקדומה