גליוני הש"ס נזיקין רו

סנהדרין

ב' א' נטע רבעי ומע"ש שאין דמיו ידועין כו', נ"ב ע' תוספתא שקלים פרק ב' שהיו ג' גיזברין ממונים על פדיון ערכין וחרמים והקדשות ומע"ש ע"ש והא דאמר בגמ' אמע"ש דפודין אותו בג' לקוחות בעלמא ואפי' אחד מהן עכו"ם ובעלים וכן איש ושתי נשיו צ"ל דכ"ז רק מעיקר הדין אבל לכתחלה הי' פדיונו בגזברין הממונין לכך וע"ש בתוספתא דלא חשיב נטע רבעי והנה ל' התוספתא שם ג' גיזברין מה הן עושין בהן היו פודין את הערכין ואת החרמים ואת ההקדישות ואת מע"ש וכל מלאכת הקודש בהן הית' נעשית עכ"ל התוספתא וי"ל דדין מע"ש תלוי בפלוגתא אם הוא ממון גבוה או ממון הדיוט דלמ"ד דהוא ממון גבוה הי' פדיונו באלו הגיזברים הממונים על מלאכת הקודש וכהקדישות וערכין וחרמים ומשא"כ למ"ד ממון הדיוט לא חשיב מלאכת הקודש ואין לו שייכות לגיזברין הנ"ל ולפי"ז הא דלא תני בתוספתא נטע רבעי י"ל ג"כ דכב"ש ס"ל דאע"ג דמע"ש ממון גבוה מ"מ נטע רבעי ממון הדיוט ע' קידושין נ"ד ב' ואולם דוחק הוא לאוקמא בריתא דידן לקמן י"ד ב' למ"ד מע"ש ממון הדיוט דלא כהילכתא דקיי"ל דהוא ממון גבוה מבואר בקידושין שם ודע דיש נפקותא עוד בעניין הפדיון אם הוא בג' לקוחות דעלמא או היו גזברין ממונין לכך לעניין הואיל אי בעי פריק הוא בג' לקוחות שייך מי יימר דמיזדקקי לי' ולא חשוב הפדיון בידו ומשא"כ אם היו גזברין ממונין לכך הרי מוכרחים להזדקק לו וא"א להם לדחותו ושפיר הוי בידו וע' ל' הגמ' קידושין ס"ב ב' מי יימר דמיזדקקי לי' הני תלתא והיינו ג"כ דיאמרו לו לך אל ב"ד אחר ויש לפלפל בזה בסוגי' דהואיל ואכ"מ

שם רש"י ד"ה מיאונין כ' דכל דתיקון רבנן כו', נ"ב כבר האריכו ז"ל בזה דמשמע דמצריך רש"י ג' דיינין בגט וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ח דכ' ואל תשיבני דווקא לעדות הוא פסול אבל לתקן ולסדר גט אינו פסול כיון דלא הוי לא עדות ולא דיינות איברא נראה דהוי יותר מדיינות כו' עש"ה והעיקר לענ"ד דכוונת דש"י אחליצה דגט דבג' מאן דכר שמי' ואך חליצה דתנן כאן דחליצה ומיאונין בג' ע"ז כ' רש"י דחליצה ביבמות יליף לה מקרא ומיאונין כעין דאוריתא דחליצה תיקון ומיאון הוא דומה לחליצה דבחליצה היבמה עושה מעשה ביבם שחולצת מנעלו וכך במיאון היא עבדא בי' דאמרה לא רעינא בך כו' ולא דמי לגט דאיהו הוא דעבד בה מעשה ע' יבמות ק"ז ב' בעלת הגט הוא דקא עביד בה הכא (במיאון ע"ש) היא קעבדא בי' כו' וגם המיאון בא לעקור אישות קלוש דרבנן וכך החליצה באה להפקיע אישות קלוש דזיקה דאינו אישות גמור כמבואר בנדרים ע"ד א' אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה כנלענ"ד והוא פשוט

ג' א' שנים שדנו דיניהם דין, נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קמ"א דשומת ב"ד הוי רק בג' ושנים ששמו אין שומתם שומא שיכול האומר לומר אילו הי' שלישי עמהן הי' חולק עליהם ומראה להם שהם טועים והיו מודים לסברתו כו' עכ"ל ע"ש ומשמע לכאורה דזהו לכ"ע וגם שמואל מודה בזה

ד' ב' רש"י ד"ה דרך בישול כ' ובחלב אינו בישול אלא טיגון, נ"ב ע' רש"י מנחות נ' ב' ד"ה תאפנה נא דמשמע דטיגון הוא קצת בישול אלא שאיננו בישול כל צרכו ע"ש ויש לדון דתלוי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן אי חשיב בישול ע' תוס' מנחות נ"ד א' ד"ה תפוח דהביאו מירושלמי פלוגתא דר' יוסי ורבנן דר' יוסי ס"ל דלא חשיב בישול אלא בבישול ברור היינו בישול גמור ורבנן פליגי עלי' עש"ה ואולם הש"ס דידן בשבת פ' כירה חולק בזה על הירושלמי עש"ה

ה' א' נקיטנא רשותא מאבא מרי, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ל' ושו"ת שבות יעקב סי' מ"ד

שם ואיב"ע על שם חכמתו כו', נ"ב מצינו עוד כזה שם בן אחות דאין הכוונה ממש רק שהוא בן עמו ואומתו ע' ב"מ צ"ג ב' ידעת בי' בבר אחתך כו' וברש"י כלומר בבן עמך ואומתך עכ"ל ואולם שם צ"ע באמת דמנ"ל לרש"י לפרש כן ושלא הי' בן אחותו ממש וגם י"ל גם שם הפי' על שם חכמתו ואף דשם קרא לעצמו כך ולא שייך שישבח את עצמו שהוא חכם מ"מ יוכל להיות שר' פפא הי' רגיל לקרותו כן בן אחות ע"ש חכמתו וכהך דכאן וזהו שאמר לו ידעת בי' בבר אחתך דמצי למיעבר חדא חדא כלומר הרי אותה קורא אותי בן אחות ע"ש החכמה ואתה מחזיקני לחכם בתורה ואיך אוכל לטרוח טירחא כזו למיעבר חדא חדא ואולם מפני זה לכאורה לא הי' לו להפטר מלשלם אם לא דגם שאר אדם אין מחויב לטרוח בכמו זה ושפיר הוכרח רש"י לפרש בבן עמך ואומתך דגם לומר שהי' בן אחותו ממש ג"כ לא מתיישב מטעם הנ"ל דהי' משמע הכוונה דמפאת היותו קרובו וממשפחה נעלה אין לו לטרוח בכמו זה וזה הא אין לו להועיל לפטור וכנ"ל

שם תוד"ה ואם הי' מומחה כו' כ' ולראי' פי' הא דפריך לקמן כו' ה"מ לשנויי דמיירי ביחיד מומחה לרבים, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קל"ז

שם ב' ואמרי כה"ג שרא רב ואתו למשרי מום עובר, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ב דדן מכאן דאם הותר איסור בעיר שלא כדין ולא הי' מדעת חכם העיר אך שאנשי העיר אין יודעים זה וכסבורים שהחכם הוא שהתיר ואתו מתוך כך למישרי איסורא אז החכם מחויב להודיע בעת קבוץ העם כמה וכמה פעמים כי לא מלבו עשו כו' עש"ה

שם אי גמיר רשותא ל"ל למישקל, נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שע"ו

שם והוא מי ביצים דרש כו' ואינהו סבור מי בצעים כו', נ"ב ע' תוד"ה ואינהו דטעו בין ביצה לבצה עש"ה וע' מעין דוגמא בירושלמי ע"ז פ"ג ה"ה השתתוה לבצה ע"ש פלוגתא אי הכוונה אביצת תרנגולת או הכוונה אחלוקי נחל מל' היגאה גמא בלי בצה עש"ה בירושלמי ובפני משה

ו' א' דטעה בשיקול הדעת נ"ב בס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (ד"ס ע"ב דפוס ווארשא) וז"ל דין השופט שטעה יכול לחזור בו וה"מ אם טעה בדבר משנה אבל בשיקול הדעת אינו חוזר וחייב לשלם באותו היום עכ"ל ותיבות באותו היום צריכין ביאור אולי כוונתו עפ"י ס' יריאים סי' רל"ד וז"ל: צוה הקב"ה בפ' דברים ושפטתם צדק פי' שיעשה הדיין צדקה בדין כיצד נתחייב אדם אל יאמר מכור שדותיך מיד ותן לו שנמצא מוכר בזול ומפסיד כו' ומכאן למדו הא דאמרי' בפ' הגוזל תלתין יומין קמאי לא נחתי' לנכסי' דאמרי' קא טרח בזוזי כו' עכ"ל ומבואר שהמתנת התשלומין עניין צדקה היא שהטילה תורה על הדיין חובת צדקה זאת לעשותה עם המתחייב וע"כ עניין צדקה שייך רק עם הזולת לא שיעשה האדם צדקה עם עצמו ולכן כל שהדיין עצמו מתחייב מחמת הדין צריך למכור חפציו אף בזול ולשלם מיד באותו היום ודו"ק: