גליוני הש"ס נזיקין רה

על המלמד כי המלמד יכול לומר אני יכול לשער השעה מאומד בלי כלי ואם אין אתה מאמין לי ואתה חושש שלא למדתי ג' שעות קנה אתה הכלי מורה שעות וא"כ כיון שהתינוק הוא הצריך לכלי עליו לקנותו דוגמת לוה ולוקח דנותנים שכר סופר הואיל והם הצריכים להלואה ומקח ע"ש

שם כותבין שטר למוכר כו', נ"ב ל' ר' האי בס' מקח וממכר שער א' הדרך הרביעי אתה מוצא שאדם מוכר חפץ והלוקח אינו עמו וקנה הלוקח את החפץ כגון שמעיד מוכר מעצמו ואומר כך וכך נטלתי מפלוני בחפץ זה דהא שיעבד נפשי' כדגרסי' כותבין שטר למוכר אעפ"י שאין לוקח עמו ותו גרסי' בב"מ בפ"ק כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו ואוקמה ר' אסי בשטרי הקנאה דהא שעביד נפשי' עכ"ל ונ' מדבריו דהך דכותבין שטר לחוכר הוא קניין מטעם אודיתא: קס"ח

קס"ח א' מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני ב"ד כו', נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' א' דכ' בשטר שהיו עדים החתומים בו פסולים דיש תקנה שאם היו שם עדים כשרים בדבר שזוכרים העדות ע"י ראיית השטר אף שלא היו עדים הכשרים חתומים בשטר יבואו עדים הכשרים ויעידו בב"ד וב"ד כותבים עדותם כמו שכתוב בשטר וחשוב השטר ההוא כמו שטר הראשון וה"ה בכתובת אשה עש"ה

קע"א א' שטר מאוחר הוא וכשר, נ"ב הא דלא חיישי' שמא מוקדם הוא ע' רשב"ם שכ' דכיון דקיום שטרות דרבנן כו' וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ז' דכ' ואנו מעמידין אותם בחזקת כשרות שלא תתמוהו ביום שבת והרי זה יש בו אחד מב' דברים או הדברים נמסרו להם בע"ש וכתבו זמנו בשבת וה"ז מאוחר וכשר או הדברים נמסרו להם באחד בשבת וכתבו זמנו בשבת והוא מוקדם ופסול ואנו דנים להקל שהשטר בחזקת כשרות וכן פירשו הגאונים ז"ל וכן נראה דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקי' כדאיתא בבבא בתרא ז' ב' עכ"ל ומ"ש וכ"נ דאחזוקי כו' הוא תוספת טעם בזה דכיון דאם הוא מוקדם ה"ל עדות שקר ומשא"כ אם הוא מאוחר לכן אחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקי' ולפי טעם זה אפי' הי' קיום שטרות דאוריתא הי' כשר

קע"ב א' האי מאן דנקט שטרא בר מאה זוזי כו' ניחא לי' למלוה כדי שיכוף לפורעו וניחא ללוה כו', נ"ב ע' מה שהקשה בזה בשו"ת שבות יעקב סי' קנ"ו

שם ב' ה"נ ממך מהאי גברא דנפיק כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקכ"א

קע"ג ב' מתקיף לה ר"ח הא קבלנות היא כו', נ"ב נוסחת השאלתות פ' מקץ א"ל ר' חסדא התם יהודה גופי' לוה היא דכתי' שלחה הנער אתי כו' ושוב ראיתי שכבר מצוין זה בגליון הרי"פ כאן

שם בההוא הנאה דקא מהימן לי' גמר ומשתעבד נפשי', נ"ב לקמן קע"ו ב'

שם ב' ליכא דניזיל דנסבי' עצה כו', נ"ב וא"ת למה לא היו כופין אותו להדיא לזון את ר' הונא בנו י"ל שלא היו כופין לזון את אשתו ובניו אעפ"י שיכפוהו לזון את ר' הונא לבד, שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רצ"ב עש"ה וקצ"ע דכל הכפי' רק באמיד ומפאת דהקרוב יותר הוא החייב יותר במצות הצדקה מאחר ע' רשב"א שם מה שהביא שם מהך דפ' נערה וא"כ לגבי כלתו ונכדיו נמי ראוי לכופו כמו עבור בנו כיון דגם להם הוא קרוב טפי מאחרים

שם אבא לגבי ברי' שיעבודי משעבד נפשי', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קי"א לעניין אם ושאר קרובים ומה שהביא שם בשם המבי"ט דהביא ראי' מדלעיל קמ"ב ב' הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ותפש עליו השבות יעקב דאדרבה מדלא אמר הואיל ודעתו של אב קרובה כו' משמע דה"ה אם י"ל דס"ל להמבי"ט דסתם אדם בל' חכמים נמי אין אשה בכלל ע' בית האוצר כלל י"ג וע"ש בשבות יעקב דהביא ראי' דדווקא באבא לגבי ברי' הוא דאמרי' דשיעבודי כו' אבל ברא לגבי אבא לא משעבד נפשי' טפי מלאחר דאל"כ איך יליף לעיל קע"ג ב' ערבות דעלמא מערבות דיהודה שנעשה ערב לאביו הא לגבי אבא משעבד נפשי' טפי ומעין זה הוא ג"כ בסנהדרין ע"ב ב' ובתוס' פסחים ב' ב' ד"ה אי פשיטא דרחמי האב על הבן יותר מרחמי הבן על האב ועמ"ש על הגליון בסנהדרין ע"ב ב' שם וע' לעיל פ' א' אמא אברתא מיצטוותא ברתא אאמא לא מיצטוותא ע"ש ברשב"ם וע' סוטה מ"ט א' רחמי דאב אבני רחמי דבני אבני דהוי לי'

שם שכ"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר כו', נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רצ"ה

קע"ה א' ודברי ש"מ ככתובין כו', נ"ב אע"ג דהא דדברי ש"מ ככתובין וכמוסרין דמי לעניין מתנה איתאמר שלא תיטרף דעתו עליו מ"מ אמרי' לי' נמי בהלואה משום לא פלוג רבנן, שאלתות פ' ויקרא ע"ש

קע"ו א' זמנין אמר רב, נ"ב דוגמתו סנהדרין ט"ז ב' זימנין אמר רב כו' וזימנין אמר רב כו' וע"ש דשם לא פריך קשיא דרב אדרב: