גליוני הש"ס נזיקין רג

שם תוד"ה ור"י סבר כ' דתנא בתרא לטפויי קא אתי, נ"ב לעיל צ"ג ב'

שם ב' רשב"ם ד"ה זהו בעל אגדה כ' שדורש בכ"מ ברבים בבתי משתאות, נ"ב זה חידוש שהיו דורשין בבתי משתאות וע' נדה ט"ז ב' שלשה שנאתי כו' שר הנרגל בבית המשתאות וברש"י ת"ח הרגיל בבית המשתאות וצ"ל דה"מ בלא דברי תורה אבל לדרוש בתורה שרי וצ"ע

קמ"ו ב' מאן תנא דאזלי' בתר אומדנא כי', נ"ב ע' מה שציינתי בענייני אומדנא ריש אעפ"י וכבר קצרה שם היריעה מהכיל וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קכ"ז וע"ע שם סי' קס"ז מש"ש דהעמד ממון על חזקת מילתא רבתי הוא ולא מיבטלי באומדנא כו' וע"ע שם סי' קס"ח וסי' רפ"ט וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ה ומ"ש בגליון שם עש"ה אריכות וע"ע שו"ת חוט השני סי' מ"ו ושו"ת מהר"ם לובלין סי' פ"א ושו"ת שבות יעקב סי' קי"ג ושם ח"ב סי' קכ"ד והאומדנא דשם דאדעתה שתזנה לא ציוה לתת לה דירה ע' דוגמא כתובות נ"ד א' אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה וע' לעיל קל"ז א' מהו דתימא מצי א"ל אדעתא למיעבד איסורא לא יהבינא לך כו' ויש חילוקים טובי בין הנושאים וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קס"ח וע"ע שם ח"ג סי' קמ"ב עש"ה וע' שו"ת חכם צבי סי' ד' ועוד שם סי' מ"א ועוד שם סי' קל"ה וע' שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת סי' ז' וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רי"ג וע' שם ח"ג סי' ה' ועוד שם סי' רצ"ו וע' הגהות מרדכי שבועות פ' שבועות שתים רמ"ז תשפ"א מש"ש בהג"ה המתחלת ואני אומר אם לדין יש תשובה כו'

שם רשב"ם ד"ה נפלה עלה כ' ומהכא שמעי' שמי שמתה אשתו מתוך קטטה כו', נ"ב ע' מה שדן מזה עוד בשו"ת רד"ך בית ב' חדר י' סד"ה וכן משמע נמי כו' וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' ו' אות ז' דכ' שם דכי היכא דכ"ז שלא נמסר הגט לאשה אעפ"י שנכתב והוא ביד שלוחו עדיין היא אשתו ויורשה ומטמא לה ומעשה ידי' שלו כדאמרי' בקדושין ובכתובות ה"ה דחייב במזונותי' כו' עכ"ל ומ"ש כדאמרינן בקדושין ובכתובות לא ידעתי לאיזה גמ' כיוין ובמה שכ' ויורשה הנה נעלם ממנו במחכת"ה דזה מחלוקת הפוסקים דלדעת הרשב"ם כאן באמת. אינו יורשה

קמ"ז ב' שמא תיטרף דעתו עליו, נ"ב לקמן קנ"ו ב' וע' פירשב"ם כאן ול' השאלתות פ' ויחי וחיישינן שלא תיטרף דעתו עליו דילמא עד דלא משיך ומחזיק (המקבל מתנה) מיטרפא דעתי' (דשכ"מ) וכד אתי לאחזוקי בהנהו נכסי אישתכח דבלא דעתי' דשכ"מ משיך או מחזיק להון ואמרי' אי הוי בדעתי' הוי הדר בי' דקיי"ל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו הילכך תיקנו רבנן דמקני שכ"מ מדיבורא לחודא ולא צריך לא קניין ולא חזקה ולא משיכה דאי מצריך לי' מר משיכה וחזקה סבר דילמא לא מתיעביד מאי דקא בעי ומעייל טירדא בדעתי' עכ"ל וע"ש בשאילת שלום שכ' דמ"ש השאלתות דאי מצריך לי' מר כו' הוי כמו אי נמי והוא טעם שני עש"ה אולם עדיין לא ביאר כוונת השאלתות במ"ש דקיי"ל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו דהם לכאורה מיותרים ובלתי מובנים כאן דו"ק ותשכח וע' כתובות נ"ה א' פלוגתא אי חיישי' לחזרה ועמש"ש על הגליון וע' נדרים ס"ד ב' בר"ן בשם ירושלמי התהות מצוי' ועמש"ש על הגליון

שם ועשאוה כשל תורה, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' נ"ד ד"ה עוד טעם אחר כו'

שם דליתא בבריא ליתי' בשכ"מ, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל א' אות ח'

קמ"ח א' שכ"מ שאמר תני הלואתי לפלוני כו' ר' פפא אמר הואיל ויורש יורשה כו', נ"ב ע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' י"א עש"ה כל התשובה

שם ב' הקדיש כל נכסיו כו' הפקיר כו' חילק כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' ר"ז ד"ה ועוד דכיון שעמד

קמ"ט א' תוד"ה שכ"מ שהודה כו' כ' דקני לגמרי במתנת בריא ע"י הודאתו כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' נ' וע' שו"ת ח"צ סי' ט"ז וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' כ"ב וע"ש אריכות בכל הסוגי' וע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות י"ב ועמ"ש על הגליון לקמן קס"ז ב'

קנ"א א' איבעי' להו ס"ת מאי כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"א אות ג'

שם ב' תוד"ה מתה כ' כי אין נראה לומר כו', נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' מ"ז

קנ"ב ב' שלחו לי' מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו שכ"מ שכתב כו' וקנו מידו מהו שלח להו אין אחר קניין כלום, נ"ב דוגמא לזה סנהדרין כ"ד ב' שלחו לי' מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו לפני גמר דין וקנו מידו מאי שלח להו אין לאחר קניין כלום והנה כל' דכאן "א"ר ירמי' בר אבא שלחו לי' מבי רב לשמואל ילמדנו רבנו" כל' זה שבועות מ"ו א' גיטין פ"ט ב'

קנ"ג א' האי מתנתא דהוי כתי' בה בחיים ובמות כו' והאי דכ' ובמות כמאן דאמר מעתה ועד עולם כו', נ"ב ע' מה שדן מכאן בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ע"ב

שם הוה קא טרדא לי' כו' זיל כתוב לה וכתוב בה שוכר עליהן או מטען, נ"ב קצת דוגמא לזה לקמן קס"ח ב' הוו קא טרדו לי' א"ל לספרי' זיל כתוב להו הוא על המחק ועדיו על הנייר דפסול

שם רשב"ם ד"ה לא איתפרק כ' דאל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, נ"ב מגילה ט"ו א'

קנ"ד א' אי אתם רשאים למולו, נ"ב כזה חולין י"א ב' הא קא מינוול ולא נתבאר מקור איסור נוול המת אולי מלאו דלא תלין נבלתו על העץ ילפי' נמי לאסור שאר בזיון המת ונוולו דלאו דלא תלין משים בזיון המת הוא וכדאמרי' דהלינהו לכבודו אין בו משום בזיון אלמא דהלאו משום בזיון הוא ואפי' למ"ד דלא דרשי' טעמא דקרא מ"מ כל שהטעם קרוב כזה לכ"ע דרשי' וגם חשוב כאן הטעם מפורש במקרא וכמ"ש כי קללת וגו' וגם י"ל דכיון דקבורת המת מ"ע היא ובשעה שמנוולין אותו אפי' יהי' הניוול כמו שהוא בקברו מ"מ בשעת הניוול חשוב כאילו לא הי' קבור או ע' לעיל ק"ב ב' כיון דמינוול לא מיקרי קבר וע"כ ה"ל הניוול ביטול מצות קבורתו אולם יש לחלק בין הך דלעיל ק"ב ב' לכאן וק"ל וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ג ושו"ת חכם צבי סי' מ"ז וסי' 'נ'

קנ"ו א' רשב"ם ד"ה והילכתא כר"נ כו' כ' כדין מטלטלין, נ"ב ע'" שו"ת הרא"ש כלל א' אות ח' מה שדן בכוונת הרשב"ם ועש"ה כל התשובה

שם ב' ולא לחוש לדברי ר' אליעזר, נ"ב כל' זה חולין קט"ז ב' שלא לחוש לדברי ר' אליעזר: