גליוני הש"ס נזיקין רב

שיאמר שיחול עם המיתה יחד ונעשית אלמנה וגרושה כאחת כמיתתו וקמיבעי לי' אם כ"ו מתחייב עלי' משום אלמנה וגרושה גם שניהם כיון דחלו בב"א וז"פ בכוונת הירושלמי ודברי הפני משה שם במחכת"ה הם טעות גדול דבציור שלו היא רק ספק אלמנה ספק גרושה לא אלמנה וגרושה גם שניהם עש"ה ותבן ואולם הך דירושלמי משכחת עוד למ"ד דקידושין בשיור מהני ומשכחת בראובן שקידש חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם וגירשה אח"כ ראובן ואמר שיחול הגט עם מיתת שמעון דהשתא במיתת שמעון נעשית גרושה מצד ראובן ואלמנה מצד שמעון כאחת או שגירש ראובן ומת שמעין באותה רגע הגירושין למ"ד אפשר לצמצם אפי' ביד"ש דנעשית ג"כ אלמנה וגרושה כאחת ואולם הפי' הקדום נ' יותר בירושלמי דאי אי' הו"ל להירושלמי לפרושי דהאיבעי' הוא אי נימא דקידושין בשיור מהני ומשא"כ לפי' הקדום האיבעי' היא פשוטה לכ"ע שגירש ואמר שיחול הגט עם מיתתו וזהו שטחיות הלשון נתאלמנה נתגרשה כאחת ואולם יל"ע אי שייך שתוחשב אשה גרושה ואלמנה מבעל אחד דאם היא גרושה ואין כאן אישות תו אינה אלמנה ואם היא אלמנה אינה גרושה ועכ"ז י"ל דכיון דבאו כאחת היא שתיהן באמת מטעם הי מינייהו מפקית ואף דלא שייך כאן כ"כ הי מינייהו מפקית כיון דגירושין הם ע"י פעולה ואילו האלמנות ומיתת הבעל בא מאליו בידי שמים וע' תמורה כ"ה א' ובאתי רק להעיר

קל"ח ב' ואם אמר בחובו נטלן בחובו, נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' ק' וע' שו"ת חוט המשולש טור ב' סי' ז' ע"ש אריכות

שם הא מני ר"ע היא דדייק לישנא יתירא, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתמ"ג וע' נדרים ס"ב ב' ע"ש בר"ן ד"ה ומקשו הכא כו' דכ' דכיון דהול"ל עד הגשם ואמר עד הגשמים לטפויי קאתי שיהיו גשמים בפועל ולא זמן גשמים לבד עש"ה והוא חידוש דדייקי' כל כך בלשון של סתם בן אדם דהי' יכול לקצר ולומר גשם תחת גשמים ואמרי' משום זה דלטפויי אתי וע' עירובין נ"ג ב' באיזו דרך כו' וע' שו"ת הריב"ש סי' ר"ז ד"ה ועתה נשאר לבאר אם נאמר שאף אם הצואה בטילה כו' ועמ"ש בגליון גיטין פ"ד א' וע"ע רש"י גיטין ע"ו א' ד"ה סיפא דפריש וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קנ"ט וע' רש"י ב"מ פ"ו ב' ד"ה ריבה להן ושם ק"ד א' בגמ' בית השלחין ל"ל למימר כו' וע' חידושי הר"ן שם ק"ד א' ד"ה ר"מ הי' דורש לשון הדיוט וע' רשב"ם לעיל ס"ג א' ד"ה כיון דאמר לי' ע"מ מש"ש ואית דמפרשים דייתור לשון דע"מ קא דייק וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' ה'

שם ב"ד בתר ב"ד לא דייקי, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדווה סי' י"ד וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' ו' אות ה' וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' מ"ג בסופו וע"ע שם סי' קפ"ט וע"ע שם סי' קס"ה עש"ה וע' שו"ת מהרי"ט ח"ב חאה"ע סי' ה' מש"ש ואף אם אירע שום מעשה באשה שגבתה משלם כו' אין משם ראי' כו' דשמא כך נתרצו אז או שמא לא הי' ב"ד כו' הוא מש"ס סנהדרין נ"ב ב' וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קי"ג

ק"מ ב' האומר אם תלד אשתי כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הרא"ש כלל י"ג אות כ' ד"ה ואלה תשובות הרא"ש זלה"ה דיכול אדם להקנות אעפ"י שלא ידע מי הוא שיזכה וע"ש עוד ראי' לזה מהך דפסחים פ"ט א' האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים ומשאול שאמר והי' האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ונתחייב לדוד אותו הממון כמבואר בסנהדרין י"ט ב' עש"ה וציינתי כל אחד במקומו וחידוש שלא הביא הרא"ש משנה סוכה מ"ב ב' ומלמדין אותם לומר כל מי שמגיע לולבי לידו הרי היא לו מתנה דהוא ראי' מפורשת יותר מכל הני אם לא שהי' ז"ל מפרש שהיו אומרים כן אחר החטיפה וכל מי שמגיע היינו שהגיעהו כבר ושוב ראיתי אריכות בשו"ת מהרי"ט סי' כ"ב והביא גם הך דסוכה ולא הביא כלל משו"ת הרא"ש הנ"ל

קמ"א ב' המבשרני כו', נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' כ' עש"ה וע' שו"ת חוט השני סי' ב' עש"ה וע' שו"ת מהרי"ט סי' כ"ב עש"ה וע' רוקח סי' שי"ט בדיני ברכות כ' על מה שאומרים בברית מילה הודו לד' כי טוב וז"ל לפי שאומרים בבראשית רבה וישתחו לעם הארץ מכאן שמודים על בשורות ובלידת זכר מצינו בשורה דתנן המבשרני אם ילדה אשתי זכר כו' לכך אומר הודו לד' כי טוב על בשורה זאת שנולד זכר עכ"ל וצ"ע מה שהביא מכאן דא"כ בלידת נקיבה נמי נימא קרא הנ"ל דהא הזכיר כאן נקיבה, ג"כ ומדוע לא הביא ממשנה ברכות נ"ד א' על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ובגמ' שם נ"ט ב' אמרו לו ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב הרי דליתה זכר הוא בשורה טובה ושם היא דווקא בזכר ע"ש

שם ולימא לי' במבשרני, נ"ב בגליון הגרע"א ז"ל ציין לעיין במרדכי פ"א דב"מ רמז רל"ח והוא טעות הדפוס וצ"ל רמז רמ"ז עש"ה במרדכי והיא שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' נ' וע"ע שם סי' תתקל"ט

קמ"ב ב' אזנב הלטאה, נ"ב ע' מסורת הש"ס ונרמז עוד חגיגה י"א א' ע"ש ברש"י ד"ה כזנב הלטאה

שם הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו. נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת רד"ך בית י"ז חדר א' ד"ה ועוד דנלענ"ד כו' עש"ה וצ"ע דהביא גמ' דכאן והי' יכול לדון זה גם מגמ' הקדומה לכאן לעיל קל"ט א' דאמר ג"כ הך דדעתו של אדם כו' וגם משם הי' יכול לדון סברתו בשם עש"ה ועמ"ש על הגליון לקמן קע"ד ב' וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' י"א

קמ"ג א' א"ר יוסף קנתה מחצה כו' מנא אמינא לה כו', נ"ב ע' כזה ג"כ בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' שי"ו

שם ב' אבל אית לי' כלתא לכלתי' שדר, נ"ב ע' מה שדיקדק מזה בשו"ת ח"צ סי' פ"ה בסוף התשובה

שם ת"ש ובני דן חושים, נ"ב ע' שו"ת שתי הלחם סוף סי' ל"ט

שם ובני איתן עזרי', נ"ב יש עוד ובני יכני' אסיר וגו' ע' חידושי רמ"ה סנהדרין ל"ז ב'

שם קרו אינשי לבר ברא ברא או לא, נ"ב ע' תוס' פסחים ד' א' ד"ה אבא דקרו אינשי לאבי אבא אבא

שם תוד"ה ת"ש כ' וא"ת כו', נ"ב בשו"ת מהראנ"ח סי' ל"ה כ' דכפי הנראה שלא היו התוס' גורסים מה שכתוב בספרים שלנו לסלוקה מעישור נכסי עכ"ל

קמ"ה א' א"ר יוסף בר מניומי א"ר נחמן בבל מקום שנהגו להחזיר מחזירין ותרגומא נהרדעא, נ"ב כצ"ל לולי דברי הרשב"ם וכזה עירובין מ"ה א' א"ר יוסף בר מניומי א"ר נחמן ובבל כעיר הסמיכה לספר דמיא ותרגומא נהרדעי ול' ותרגומא נהרדעא ע"ע כזה יומא י"ט ב':