גליוני הש"ס נזיקין קצט

דאדה"ר הי' יחידי בעולם ומה שלא הופקר לו הרי לא ניתן עדיין גם לאחר והי' העניין רק דלד' הארץ ומלואה וכ"ז שלא ניתן הארץ לבני אדם הוא עדיין של השי"ת וע"כ הוצרך שינתן לאדה"ר ומה שלא הופקר וניתן לו הוא עדיין של גבוה ויש בו גזל גבוה וא"כ למאי דאמר כאן דגזל הדיוט קשה משל גבוה א"כ מנ"ל חיוב אגזל הדיוט בב"נ למ"ד דגם בב"נ אעמה"ד ע' לקח טוב כלל ב

פ"ט ב' כדרך שאמרו לעניין איסורן כך אמרו לעניין טומאתן, נ"ב ע' רשב"ם דכיון דאסור לשקול בהן לא חשיבי כלי ואין מקבלין טומאה ועמ"ש בבית האוצר ערך אאחע"א כלל ע"ב וי"ל עוד הטעם כאן דמפאת האיסור אין רוצה בקיומו שהרי וודאי לא יניחנו כך רק יבטלנו וישברנו ויתקננו כראוי לשיהי' מותר לו לשקול בו וכלי שאין רוצה בקיומו אין מקבל טומאה כמבואר בר"ש כלים פי"א מ"ג עש"ה וכאן י"ל דגם ר"מ מודה דשם גוף הכלי עשוי כראוי אלא שהוא אין רוצה בקיומו ומשא"כ כאן גוף הכלי אינו כראוי לפי ההלכה ועומד מצד עצמו להתבטל הואיל ואינו כראוי ולכן חשיב טפי אין עומד להתקיים וכמובן וע"ע ר"ש כלים פכ"ח מ"ד ומ"ה דאיסור הישיבה מבטל הדבר מתורת מדרס עש"ה וע' רש"י סנהדרין מ"ח א' ד"ה טהור מן המדרס ותוס' שם ד"ה נתנו וע' תוס' שבת נ"ח א' ד"ה אעפ"י

שם אר"י אמר רב אסור לאדם שישהא מדה חסיר' או יתיר' בתוך ביתו, נ"ב אולי הוא כהך דכתובות י"ט א' וב' דאסור לשהות שטר אמנה ופרוע וספר שאינו מוגה בתוך ביתו משום אל תשכן באהליך עולה וע"ש דגם רב סבר שם כן

צ"א א' שאפי' מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לח"ל, נ"ב י"ל עפ"י ויק"ר פרשה ל"ו כל זמן שהקב"ה מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם וע"כ היוצא מארץ כו' אין זכות אבות עומדת לו ודו"ק

צ"ב ב' בממונא לא, נ"ב ע' תה"ד סי' שי"ד וע"ע שם סי' שמ"ט שכ' הטעם דאהב"מ אחה"ר משום דגבי ממון אמרי' המע"ה ורובא לא מיקרי ראי' עכ"ל ע"ש

צ"ג ב' כל תנא בתרא לטפויי מילתא קא אתי, נ"ב כזה גם בזבחים קי"ח א' ע"ש ברש"י ד"ה קרבו נסכים במדבר וע' תוס' לקמן קמ"ה א' ד"ה ור' יהודה סבר כו' וע"ע מעין זה בנימוקי יוסף במכלתין פרק א' דקנ"ח ע"א מדפי הרי"ף שכ' וכתב הרב הלוי ז"ל אבן מגש דלישנא בתרא לא פליג אלישנא קמא כלל אלא לטפויי קאתי כו' וע' תוס' שבת כ"ד ב' ד"ה איכא ביניהו וע"ע רש"י ע"ז ז' ד"ה רבנן בתראי לית להו דשמואל וע' תוס' שם מ"ה א' ד"ה ור' יוסי הגלילי כו', וע"ע תוס' סנהדרין י"ג ב' ד"ה איכא ביניהו

צ"ז א' אין אומרים קידוש כו' אלא על היין הראוי לינסך כו', נ"ב בשאלתות פ' יתרו מבואר דעניין קידוש היום דהוקבע על היין דווקא הוא משום דקידוש נחשב עניין שירה ואין אומרים שירה אלא על היין והיינו שירה דנסכים ע' ברכות ל"ה א' וע"כ מה"ט נמי אין אומרים קידוש כו' אלא על היין הראוי לינסך כו' וע' רשב"ם פסחים ק"ו א' ד"ה א"ר יהודה בפה"ג וע"ע שאלתות פ' תשא דשם מפורש יותר ד"ז דטעם קידוש על היין מפאת שאין אומרים שיר' אלא על היין

שם ב' סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום, נ"ב הואיל וגבי נזיר קרוי יין דכתי' כל אשר יעשה מגפן היין, ל' הבה"ג ה' קידוש והבדלה ואינו מובן דמנ"ל ממקרא זה דקרוי יין ואי דאסרתו תורה הרי גם ענבים אסרה תורה לנזיר אע"ג דוודאי לאו יין נינהו

שם של צמוקים, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' ע"ג

שם רשב"ם ד"ה מזוג אינו בכלל שכר, נ"ב כזה כריתות י"ג ב' ושכר אל תשתהו כדרך שכרותו הא אם נתן לתוכו מים כל שהוא פטור

צ"ט א' חד אמר פניהם כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קע"ב ומש"ש והריטב"א הוסיף ובכה"ג איתא בש"ס בבא בתרא כו' עד משום דמסתמא שוין ע"ש הי' לו להביא גם זה מן התוס' שכן הוא בתוס' חולין צ"ב א' ד"ה ברוך

ק' א' א"ר יוסף טעה בתרתי, נ"ב כל' זה סנהדרין נ"ב ב'

שם עושה תוכה כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קי"ט

ק"א א' תוד"ה דעביד כ' ואומר רשב"א כו', נ"ב ע' שו"ת גאונים בתראי סי' כ"ט

ק"ו ב' כיון שעלה גורל כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קכ"ח וסי' ק"ל וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קס"ב

שם בטלה מחלוקת, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת צמח צדק סי' כ"ה וע"ע שו"ת חות יאיר סי' ס"א

שם מקמצין, נ"ב מלה זאת בקרוב למובן דכאן בחולין נ' א'

ק"ז ב' משמנין ביניהם, נ"ב כל' זה ערכין ד' ב' ע"ש וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' ה'

שם חריץ ובן חריץ, נ"ב פי' דהגדול נקרא חריץ והקטן בן חריץ ודוגמתו כלים פכ"ט מ"ז יד בן הפטיש חמשה של הפטיש ששה ובר"ש בן פטיש הקטן, והגדול שמו פטיש עכ"ל

שם אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא מסיפא, נ"ב הכוונה ע"ד שפי' הרע"ב ספ"ק דערלה על כפניות דהם תמרים שעודם סמדר וה"ק לי' כי בבבל העמוקה מכל הארצות וודאי שם התמרים טובים מאוד כבמשנה פ"ק דביכורים (משנה י' דתמרים שבעמקים משובחים) רק שראוי להמתין עד גמר בישולם ולא למהר לאכלם לפני זה דאז גרועים הם ה"נ לא ירדת לסוף המשנה, שו"ת חות יאיר סי' קנ"ב ומה שהביא ראי' דתמרים שבבבל טובות מפני היותה עמוקה עדיפא מינה ה"ל להביא גמ' ערוכה בפסחים פ"ח א' דלא גלו ישראל לבבל אלא כדי שיאכלו תמרים כו' ועמש"ש בגליון

ק"ח א' תוד"ה ואחין כ' דהיא גופי' משנה דלא צריכא הוא, נ"ב ל' הגמ' יבמות נ' א'

קי"ג א' ובן לאו אחר הוא, נ"ב הארכתי בזה בכללים וכעת ראיתי בס' הפרדס לרש"י סי' נ"א דמה שלא תיקנו ברכה על צדקה ופדיון שבוים כו' היינו משום דברכת המצוות מברכת התורה היא שלמדנוה [כוונתו לירושלמי ריש כיצד מברכין] ע"כ בעי' דומי' דברכת התורה שיכולה המצוה להתקיים ע"י האדם בעצמו מבלתי שיהי' שם עוד אדם, אחר עמו וא"ת הרי פדיון הבן שא"א לקיימה בלתי היות הבן עמו ומברך עלי' על פדיון הבן שאני בן דהואיל ומגופי' נפיק כגופי' דמי ועובר ירך אמו היא ולא חשיבא מצוה תלוי' באחר שהבן אחד מאיבריו הלכך טעון ברכה עכ"ל וצע"ק בדבריו דא"כ פסח למ"ד דאין שוחטין אותו על היחיד לא תטעון שחיטתו ברכה וא"ל דאה"נ דא"כ מאי פריך בפשיטות בפ"ק דפסחים פסח וקדשים מאי איכא למימר