גליוני הש"ס נזיקין קצז

נ"ה

א' וה"מ כו', נ"ב ע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו (דפוס קאפוסט דס"ד ע"א) ד"ה אין פרדכת כו'

נ"ז ב' ה"ד אי דאיכא דרכא אחרינא כו', נ"ב ע' דוגמת זה ע"ז מ"ח ב' וע"ש דמסיק לעולם דליכא כו' ואדם חשוב שאני ומשמע דאדם אחר אין מחויב לרוץ אף שממעט ההליכה עי"כ וע' תוס' יבמות ז' ב' ד"ה ואמר בסה"ד

נ"ח א' לאוצר בלום, נ"ב ע' רש"י שכ' כל דבר מניחין תחת מיטתן אוכלין וכלים וע' מה שדן מזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ה

שם אמר להו זילו חביטו כו', נ"ב ע' מ"ש בגליון כתובות נ"ה א' וכבר רשמתי שם שו"ת הרא"ש כלל ס"ח אות כ"ג עש"ה ואם אפשר לב"ד לדון גם עתה מאומד הדעת ע' שו"ת חוט המשולש טור ב' סי' ו' ע"ש אריכות

שם ב' ומפקין מיני' ממונא בדין, נ"ב מס' חזקוני עה"ת שמות פרשה י"ח פסוק כ"א נ' הפירוש שמוציאין ממנו ממון ע"י טעות שטעה בדין כעניין זיכה את החייב כו' מה שעשה עשוי וישלם מביתו ע"ש ואין הפי' הזה מתיישב כ"כ בגמ' כאן וע"ע בפי' הטור עה"ת שם ד"ה שונאי בצע ומש"ש ואפי' הוא שלהם באמת כו' הוא חידוש גדול ויש לדבר בו הרבה ואין הגליון מספיק ומפרש"י כאן ד"ה ומפקין דכ' וגזלן פסול כו' מוכח להיפוך

ס' ב' לקח חצר מסויידת כו' ה"ז בחזקתה, נ"ב בשאלתות פ' יתרו שאילתא דאסיר להון לישראל למיעבד כדמות שמשין דקוב"ה דכתי' לא תעשון אתי כו' ואפי' לאחרים דלאו איהו קא משתמש בהו דאעשי' קפיד קרא והרי עשאום אחרים שרי לאישתמושי בהון ישראל ולא חיישי' לחשדא כדתני' לקח חצר מפוייחת מצויירת ה"ז בחזקתה עכ"ל וצ"ע דזה נשנה כאן גבי איסור ציורים משום אבילות על חרבן ביהמ"ק ואין ללמוד מזה לאיסור עשיית דמות משמשון כו' דהוי איסור תורה ולתא דע"ז דחמור טפי וע' ר"ה כ"ד ב' שאני ר"ג דאחרים עשו לו כו' ולא הביא הש"ס כלל הך דכאן וצע"ק

שם סד כו' ומשייר כו', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' קס"ט

שם דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' רט"ו ואין דבריו מובנים וע"ע שו"ת מעיל צדקה סי' ל"ג דפי' ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאיליו ובטח לא יניח הבורא ית' להיות כך ויובטלו הגזירות בהכרח עש"ה וע' סוטה י"ב א' אבא קשה גזירתך כו' דקשה משם קצת על פי' המעיל צדקה הנ"ל ודו"ק והנה הא דאמר דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה אם בכלל הגזיר' הזאת ג"כ שלא לייבם יבמה ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' י'

שם הנח להם לישראל כו', נ"ב בס' מאה קשיטה להרמ"ע ז"ל סי' פ' כ' דלא אמרי' כן אלא בעשין אבל לא בלאוין ובשל דבריהם אפי' בלאוין עכ"ל וע' ס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (דפוס ווארשוא דנ"ט ע"א) ד"ה וששאלתם הנח להם לישראל כו' וע' ס' יריאים סי' ל"ז

ס"ט א' אבני דאכפא, נ"ב נ' פירושו אבני כתף ע' ל' אבני כתף במשנה שביעית פ"ג משנה ט' והיינו שהאבנים ההם שמניחים על העמרים היו אבנים גדולים נישאים על הכתף ולא ביד ולכן קרוים כך אבני כתף וע' שבת ס"ו ב' חמרא דאכפא וברש"י שם חמור הנישא בכתפיים וכך כאן אבני דאכפא היינו אבנים הנישאים בכתפיים והוא כל' אבני כתף דמשנה שביעית הנ"ל

שם ב' ואי לית לי' זבין לי' תרי דיקלי, נ"ב ע' רא"ש וע' אריכות בשו"ת חוט המשולש טור ב' סי' י"ג וע"ע שם סי' כ"ב וסי' כ"ג

שם רשב"ם ד"ה חזינן אי דיקלא כ' כלומר מן הבינוניים כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת צמח צדק סי' י"א

ע"א ב' מה טעם הואיל ויונקין משדה הקדש ואי ס"ד שיורי שייר כו', נ"ב ע' מה שדן בזה בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' קכ"ב וע' רש"י מעילה י"ג א' ד"ה ואחרים מתנדבין כן דדבריו היפוך סברת הרשב"א הנ"ל שם וע' ירושלמי פאה פ"ז ה"ז עש"ה

ע"ג ב' דהוה שקיל עפרא ומורח לי' כו', נ"ב כזה שבת פ"ה א' וחורי שמריחים את הארץ וע"ע דוגמא בבעלי חיים שמריחין את העפר ברש"י מ"ק ו' ב' ד"ה וחונקין זו את זו

ע"ד א' הי' לך לומר מופר לך, נ"ב ע' מל"מ פ"ז מנדרים ה"ט דהקשה מירושלמי הנודר מבני העיר לא ישאל לחכם מבני אותה העיר משום דהחכם נוגע בדבר וא"כ ה"נ בשבועת הגלות הרי רבה הי' נוגע בדבר ע"ש וע' ס' בניין אריאל עה"ת פ' מטות בסופו דכ' דקושי' מעיקרא ליתא דטעמא דנוגע דשמא יתיר שלא כדין ומשא"כ כלפי שמיא הרי הוא ית' יודע הדין לאמתו אם יש פתח בנדר זה להתירו אלא שאינו יכול להתיר לעצמו עפ"י התורה שנא' לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין וא"כ עכ"פ כשאחר מתיר ליתא לחשש נגיעה ע"ש וע' סנהדרין ל"ח א' רש"י ד"ה על אלתו וע"ש בחידושי הרמ"ה וע' חגיגה י' א' רש"י ד"ה נשבעתי באפי

שם גלגלא דרקיעא הוא דהדר, נ"ב מעין זה סנהדרין ל"ט א' רקיע נמי הכי הדרא

שם תוד"ה ועכשיו כ' והא דאמר בפ' ארבעה נדרים גבי ההוא קצרא דשרא לנפשי' כו', צ"ע מדוע הביאו מהאי קצרא ולא ממעשה הנזכרת שם קודם לזה בר' סחורא דשרא לנפשי' ודע דרש"י בנדרים ס"ה א' ד"ה במדין לך כ' באמת דת"ח מתיר לעצמו אך דבריו צ"ע דאמר שם להדיא פ"א ב' לא יחל דברו מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו וכמו שהביאו התוס' כאן ומ"ש בתוס' דף ט"ו הוא טעות דלא נזכר שם רק בדף פ"א הנ"ל

שם ב' סירס את הזכר כו' וכן לקמן בבהמות בהררי אלף, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' קי"א העיר לפי המבואר במדרש שהקב"ה מקיים התורה א"כ איך סירס כו' הא אית בי' לאו דבארצכם לא תעשו כמבואר בחגיגה ותי' דכיון דסריס בידי שמים מותר לבוא בקהל אלמא דביד"ש לא מיחשיב סריס ע"כ ה"ה לאיסור סירוס כל ביד"ש ליתא לאיסורא עש"ה

ע"ה א' אלמלא ראית לא האמנת מלגלג ע"ד חכמים אתה נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות,, נ"ב יל"ע מהך דלעיל ע"ג ב' אי לא הואי התם לא הימני ושבת ל' ב' ליגלג עליו אותו תלמיד כו' א"ל בוא ואראך דוגמתן בעוה"ז וע"ע תוס' חולין נ"ז ב' ד"ה איזיל

שם רשב"ם ד"ה אוי לה לאות' בושה כ' שהרי יהושיע הי' נביא ומלך כמשה, נ"ב כן מבואר ביומא ע"ג ב' הוא זה מלך ע"ש דמבואר דיהושיע הי' מלך: