גליוני הש"ס נזיקין קצו

שם ב' דאמר השני נות לי והראשון קשה הימנו, נ"ב היינו משום שיש לנו לומר שמחשבתו של שמעון הוא שלוי ניחא לו ויהודה לא ניחא לו דגברא אלמא הוא ואע"ג דלא איתחזי לן לאלמא אמרי' שמחשבתו של שמעון בכך שאין לנו להכשיר שום עדות אלא היכא דפשיטא לן שאינו נוגע בעדות, ל' שו"ת רד"ך בית י"ג

מ"ד ב' אקני לי' מטלטלי אגב מקרקעי קני, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ה דהביא דברי הראשונים דאע"ג דמדינא קני מ"מ אם מכר המטלטלין המכר קיים משום תקנת השוק וכ' שם התשב"ץ דה"ה אם קידש בם אשה מקודשת משום תקנת זיווג עש"ה וצ"ל דדעתו ז"ל דקניין דרבנן או דהפקר ב"ד מחשיב שלו גם למידי דאוריתא דאל"כ למ"ד דקניין אגב דאורייתא ואילו קיום המכר הרי הוא רק מדרבנן משום תקנת השוק וא"כ ה"ל רק קידושין דרבנן והי' לו להצריכה קידושין אחרים מה"ת ואולי תקנת השוק דכאן הוא דאוריתא דכיון דאל"כ לא יוכל אדם ליקח דבר מחבירו לכן אנן סהדי דכשמקנים כזה במטלטלי כו' אין מקנים לעניין שלא יוכל למכור ולב ב"ד מתנים ע"ז וה"ל כתנאי בפירוש

שם תוד"ה דלא כ' דאין לך אדם שאין לו ד' אמות לקוברו, נ"ב בס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (דפוס ווארשוא דנ"ט ע"ב) ד"ה מצאתי בתשובות הגאונים סתר זה מהא דמצינו בריתא בכתובות המוכר קברו ומעמדו אינו מכור וחוזר לבני משפחה עכ"ל וכוונתו לגמ' כתובות פ"ד א' ושם ליתא לתיבות אינו מכור וי"ל שפיר דלא הפקיעו חכמים גוף המכיר' רק חייבו להחזיר וע"כ שפיר יכול להקנות מטלטלין אגבו ואפי' היכא דהקרקע חוזרת מאילי' כל שהקניין חל בשעתו אפי' רגע נקנין מטלטלין אגביו כמבואר ברש"י גיטין מ"ד ב' ד"ה ולא ידענא ואולי כוונת ס' הפרדס דכיון דאמרי' שם דחוזר לבני משפחה משום פגם משפחה מוכח דאסור למכור ולתת קברו לאחר כיון דחשוב פגם משפחה וע"כ אין לפרש ל' ההרשאות ונתתי לו ד' אמות דקאי אד' אמות דקבורה שהרי אסור לתתם וע"ע שם (דס"א ע"א) ד"ה וששאלתם הנותן מתנה כו' דמוכח דמה שכותבין בהרשאות ונתתי לו ד' אמות הוא מפאת ד' אמות שיש לאדם בכל מקום בין בחייוו לעניין שבת ולעניין מציאה ובין לאחר מותו לעניין קבורה ע"ש ומ"ש לעניין שבת כוונתו אד' אמית דמקום שביתה ע' עירובין מ"ח א' וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקל"ו הקשה ג"כ אטעמא דד' אמות דקבורה מהא דאמרי' דהמוכר מקום קברו לא הוי זביני' זביני' ע"ש וע"ש שכ' הפי' השני דהכוונה אד' אמות דא"י וכ' ע"ז וז"ל וא"ת נטלוה העכו"ם ואנן בגלות קיי"ל לרבנן דקרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל היא וא"י נקראת על שם ישראל דאפי' בזמן שהישראל שרויין על אדמתן אין להם רשות למכור שדותיהן לצמיתות שנא' והארץ לא תמכר לצמיתות וגו' וכתי' לד' הארץ ומלואה ועתידים אנו לחזור עלי' ולירוש אותה עכ"ל ומ"ש דאפי' ישראל אין להם רשות למכור לצמיתות כו' כוונתו דמזה ראי' דא"י היא עדיין של השי"ת ולא ניתן גם לישראל נתינה חלוטה מדלא ניתן להם הכח למכור לצמיתות כמו שהוא בדבר שהוא שלו לגמרי וכתי' לד' הארץ וע"כ כיון דהארץ של השי"ת עדיין ה"ל לגבי ישראל גופיהו רק כעין משלחן גבוה קזכי ולמי שאין הגבוה נותנו ה"ל לגבי' של השי"ת לגמרי וא"א שיזכה בו כלל וע' גיטין מ"ז א' ומ"ש ועתידים אנו לחזור כו' כוונתו להחזיק סברא הקדומה דקרקע א"נ וע"כ כיון דיש דיעות דיאוש מועיל גם בגזילת קרקע לכן כ' דאין כאן יאוש כיון דעתידים אנו לחזור עלי' כן נזכה בב"א

מ"ז ב' ודילמא שאני אונסא דנפשי' מאונסא דאחריני, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית י"ז חדר י' דהביא גמ' דכאן וכ' פי' הואיל ומעצמו האונס אונס גדול וגמר ומקני אבל באונס אחרים לא הוי כל כך דנימא דגמר ומקני עכ"ל וע"ש שרצה לדון מזה דדרשא דהאדם בשבועה פרט לאונס היינו ג"כ רק באונס מעצמו דהאונס גדול טפי אבל לא באונס האחרים עש"ה וע' אריכות בשו"ת תשב"ץ סי' א'

מ"ח ב' דהא אשה כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת נחלת שבעה סי' י"ט ומה שנ' שם מדבריו בסי' הנ"ל דהבועל נדה לשם קידושין אינה מקודשת מפאת איסור נדה שיש בביאה עש"ה דבריו צ"ע וע' תוס' יבמות ב' א' ד"ה ואחות ואך כך הי' לו לומר דלא שייך בביאה כזו לומר חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא בעל לשם קידושין כיון דבלא"ה עובר אאיסר נדה דחמיר דבכרת וגם סברא זו אינה ברורה וע' תוס' יבמות ל"ו ב' ד"ה ולא וגמ' תמורה כ"ז א' וכבר האריכו האחרונים והדברים עתיקין

שם תוד"ה קדיש כ' דפריך, נ"ב צ"ל "דפרישית" וכוונתם על דבריהם בעמוד א' ד"ה אילימא

נ"א ב' במתנה קנתה כו', נ"ב נ' דאם נתן לה סתם קרקע או מטלטלין אין יכול לומר אם מגרשה אח"כ מה שנתתי לך בפרעון כתובה נתתי לך דכיון דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים מסתמא במתנה נתן לה ולא בפרעון כתובה וה"ל כנותן דבר לבעל חובו סתם תוך זמנו דפשיטא דסתמא מתנה הוי וראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ש"א נסתפק במה שכותבין בכתובה ודא נדוניא דהנעלת לי' מבית אבי' ואמה אם גירש האב את האם אח"כ אי לא מצי למימר לה כבר נתתי לך כתובתך בנדונית בתנו שהרי על שמך נכתבו כמו על שמי והויא מחצה שלו ומחצה שלה כמו שהוכיחו חכמים מוהית' לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו כו' עש"ה ולפי"ז המשיא בתו וכתוב בכתובתה כנ"ל אזי אם חצי הנדוניא יעלה לפרעון מנה ומאתים דכתיבת אשתו יצטרך לכתוב לאשתו כתובה מחדש דאסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה ואפי' אם יעלה רק לפרעון מקצת המנה ומאתים ג"כ הדין כן דכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הויא ביאת זנות ולולי דבריו ז"ל נלענ"ד כמ"ש דמתנה היא דיהב לה ולא נפרעת כתובתה בזה וע"ע בגוף הדין דניתן מתנה לאשתו קנתה כו' בשו"ת מהר"י ברונא סי' ק"צ

נ"ב ב' אימור מעיסתו קימץ, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת צמח צדק סי' כ"ד

שם ראי' במאי כו' בעדים כו' ראי' מקיום השטר, נ"ב דוגמתו לקמן קנ"ד א'

שם מ"ד אשה כיון דשביחא לה מילתא דאמרה קא טרחא קמי יתמי, נ"ב כל' זה לקמן קמ"ד א'

נ"ג ב' וכמה כו' עד כנגד הפתח, נ"ב לקמן ס' ב' ע"ש

נ"ד א' מאי אעביד לך דלא אחזיקת כדמחזקי אינשי, נ"ב דוגמת ל' זה לקמן קנ"ג א' מאי אעביד לך דלא אקנית כדמקנו אינשי

שם ב' דינא דמלכותא דינא, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ה' דן מכאן לעניין קדושת ביהכ"נ שעזבוהו בעליו וזכתה בו המלכות מדינא מלכותא שכל ממון שאין לו בעלים ליהוי דמלכא דפקעה קדושת הביהכ"נ ההוא משום דינא דמלכותא דינא ע"ש: