גליוני הש"ס נזיקין קצד

מהתחלת דיבור שבא אז לתחי' ולכן נקרא הדיבור עצמו בשם זה נפש חי' יען שמאז שמדברת הוא שנעשית נפשו נפש חי והוא שמביא לו החיות ודו"ק] וגם י"ל הכוונה כאן דמפרש נפשך רצונך כמבואר בר"ן נדרים מ"א ב' ד"ה רפואת נפש דנפש לפעמים פירושו רצון ע"ש וכוונת ותפק לרעב נפשך היינו שתפק לו רצונך שתפייסנו בדברים ותראה לו רצון ואהבה וזה נ' יותר

י' א' פחד קשה יין מפיגו, נ"ב הוזכר תענית י"ג ב' וע"ש דהוזכר שם גם אכילת בשר וע' ב"מ ס"ו ב' דהוזכר על שתיית שכר דילמא לפכוחי פחדי' קא שתי

שם אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנא' אני בצדק אחזה פניך וגו' ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר כתי' אני בצדק אחזה פניך, נ"ב הכוונה עפ"י גמ' סנהדרין כ"ב א' המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו כו' וזהו דיהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר כתי' אני בצדק כו' היינו דכיון דע"י צדקה זוכין ונעשים ראוין לקבלת פני השכינה כנלמד מאני בצדק אחזה פניך לכן צריך להקדים הצדקה לתפלה דהיא קבלת פני שכינה כדאמרי' דצריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו וע' ר"ה ל"ה א' דר' יהודה הוי מצלי מתלתין יומין לתלתין יומין והיינו דהי' תורתו אומנתו ולא הי' מתפלל בכל יום שלא להפסיק מלימוד תורה ע"ש ברש"י ומה שהי' מתפלל פעם א' לשלשים יום דייקא י"ל ג"כ דהוא מפאת היות התפלה קבלת פני שכינה וע"כ התפלל לפחות א' לל' יום כדי לקבל פני שכינה אחת לל' יום עכ"פ והוא מעין הך דסנהדרין מ"ב א' אלמלא זכו בנ"י אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דיין וע' לקמן ע"ד א' כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם להכא כו' וברשב"ם כל תלתין יומין, כל ראש חודש עכ"ל וא"כ גם הך דר"ה דר' יהודה הוי מצלי מתלתין יומין לתלתין יומין היינו ג"כ שהי' מתפלל כל ר"ח ובר"ח הוא ג"כ קבלת פני השכינה בקידוש הלבנה דזריזין מקדימין ובוודאי הי' מקדש הלבנה מיד [דמה שמקדשין עתה הלבנה רק מיום ז' ואיליך זה אינו מעיקר הדין כמבואר בפוסקים] וע"כ התפלל ג"כ כל ר"ח דכיון דהוא יום של קבלת פני השכינה בקידוש הלבנה לכן הי' מקבל בו ג"כ פני שכינה בתפלה

שם ב' מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים, נ"ב נדה ע' ב'

י"א א' עשרים ושתים שנה, נ"ב בשאלתות פ' תרומה איתא עשרים ואחת שנה

שם ב' לפי בני אדם מתחלקת, נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' י"ט

י"ב א' אין אלו אלא דברי נביאות, נ"ב פירש"י ותוס' בלא טעם ודוגמת זה פסחים ל"ח ב' ברית הן הן הדברים שאמרו לו למשה בסיני ולאו טעמא בעי ופירש"י וכי הדברים הלל"מ דלא בעי טעמא וה"נ פירושו וכי הדברים דברי נביאות דא"צ טעם

שם נבואה, נ"ב סוף הקדמת הבה"ג איתא תורה וצ"ע

שם אעפ"י שניטלה מן מנביאים מן החכמים לא ניטלה, נ"ב בבה"ג שם אי' אעפ"י שניטלה. נבואה מן הנביאים חכמה מן החכמים לא ניטלה

שם תדע דאמר גברא רבה מילתא ותתאמרה משמי' דגברא רבא אחרינא כוותי', נ"ב ע' תוספתא מועד קטן ה' א' ד"ה ר' פפא דאורחא דמילתא דכל חד מסיק אדעתי' מאי דלא אסיק חברי' אדעתי' עש"ה ונ' דאין קושי' משם רק אדרבה כיון דהכי אורחא דמילתא לכן אם שנים אסקו אדעתיהו חדא מילתא בשוה הוא עניין נבואה

שם ב' בכור קריי' רחמנא, נ"ב בכורות נ"ב ב'

שם כופין על מדת סדום, נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם דמאי פ"ו מ"ח וע' לקמן ק"ג ב' רשב"ם ד"ה יעשה חשבון ושם ק"ד א' ד"ה כופין את המוכר למכור

י"ד א' ואמה וחצי קומתו, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקס"ה כ' ואם תשאל כו' ולמה הי' צריך אמה וחצי קומתו שהם ט' טפחים כו' וי"ל כדי שלא תרד שכינה למטה מעשרה כו' ע"ש

ט"ו א' אלא משל הי', נ"ב דוגמתו סנהדרין צ"ב ב' באמת משל הי'

שם ב' מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין העוה"ב, נ"ב דוגמתו לקמן ט"ז ב' ג' הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין העוה"ב ובסנהדרין ק"ח ב' ד"א לשבעת הימים שהטעימם מעין העוה"ב

ט"ז א' מלמד שהי' גוזל שדה מיתומים כו', נ"ב ע' ס' אשל אברהם לר' אברהם ברודא ז"ל בבא מציעא סי' ו' וע' שו"ת חות יאיר סי' קמ"ב וסי' קס"ג וע"ע בס' באר יעקב ביו"ד סי' ק"ס

שם ב' איוב לא בדעת ידבר כו' מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו, נ"ב מעין זה סנהדרין מ"ח ב' התם משום מרריהו וברש"י מתוך צערן הן עושין כן ואין זו הזמנה והיינו דכיון דזרקו מתוך צערן לא הי' ביישוב הדעת ולא נעשה מוזמן בכך ואולם י"ל עוד שם כוונה אחרת ואכ"מ וע"ע מעניין דאין אדם נתפס על צערו ונחשב שוגג מפאת זה בתוס' יומא כ"ב ב' ד"ה והאמר

שם שהית' לו בת, נ"ב י"ל עפ"י משנה מע"ש פ"ה מי"ג וברך את עמך בבנים ובנות אלמא דאע"ג דכתי' בקרא וברך סתם דרשי' לי' אבנים ובנות ומוכח דברכה סתם היינו בן ובת וע"כ אברהם שכבר היו לו בנים יצחק וישמעאל לכך דרשי' לי, אבת וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ש"מ דכ' השואל שם וז"ל ובת הית' לו לאברהם ובכל שמה ונולדה קודם יצחק עכ"ל ולא ידעתי מנא לי' וע' תוס' לקמן קמ"א א' ד"ה בת

י"ז א' אברהם יצחק ויעקב דכתי' בהו בכל מכל כל, נ"ב נזכר כזה בסוטה ה' א'

י"ח א' ואת החרדל מן הדבורים, נ"ב ע' ברש"י ותבין בזה גמ' כתובות ס' ב' דאכלה חרדלא הוי לה בני זלזלני ופירש"י רעבתנין וגוף דברי רש"י שכ' שאוכלין את החרדל ומחדד את פיהם ואוכלות את דבש שלהן לקוח מגמ' דלקמן פ' א' לא חרדל מסרסן אלא מתוך שפיהן חד חוזרות ואוכלות את דובשנן

כ' א' אבל השלג כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' כ"ח והי' לו להביא ג"כ גמ' סוכה י"ג ב' כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי כמאן דליתניהו דמיין: