גליוני הש"ס נזיקין קצב

בבא בתרא

ב' א' תוד"ה בגויל כ' ומוכיח מכאן כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ב אות ג'

שם תוד"ה סברוה כ' ועוד אור"י כו', נ"ב ע' ס' הצבא שבסוף שו"ת תמים דעים במדה הרביעית

ג' א' קניין דברים בעלמא הוא, נ"ב ע' תוס' וע' גליון הגרע"א ז"ל וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ד דאם קנו מידו שלא לישא אשה על אשתו הוי קניין דברים בעלמא ולא מהני עש"ה וע' שו"ת הלכות קטנות סי' כ"ג כ' להיפוך ולא ראה דברי התשב"ץ וע"ש בתשב"ץ עוד דכ' דנהי דלא מהני מפאת היותו קניין דברים מ"מ מחויב לקיים דבריו משום הן צדק ומשום שארית ישראל לא יעשו עולה כו' וע' ב"מ מ"ט א' עש"ה וע' ברש"י שעל הרי"ף ב"מ פ' המקבל דף ק"ל ע"ב ד"ה זיל זבין צריך למיקנא מיני' מש"ש הג"ה כ' רבינו שמחה כו' וע"ש בר"ן ד"ה והלכתא צריך למיקנא מיני' וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קכ"ח וסי' ק"ל וע' שו"ת חוט השני סי' ל"ו וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ל וע"ע שם סי' קפ"ד

שם ב' איבעי' להו הן וסידן א"ד הן בלא סידן אר"נ בר יצחק מסתברא הן וסידן, נ"ב דוגמא לזה לקמן קס"ב ב' איבעי' להו שני שיטין שאמרו הן ואוירן א"ד הן ולא אוירן אר"נ בר יצחק מסתברא דהן ואוירן

שם תיוהא, נ"ב ע' ביאור תיבה זאת ברש"י ב"מ ע"ג א' ד"ה כיון דהוי בי' תיוהא

שם טמנה כו' בדובשא, נ"ב כזה בתוס' גיטין ע"א א' ד"ה אלא בפירי דכ' כי זה אפשר למצוא בכבושים בדבש כו' ע"ש וע' ירושלמי שבת פ' ר' עקיבא ה"ז יהב לה גו צלוחית דבש ע"ש פי' הב' שבקרבן עדה וע' ש"ע יו"ד סי' פ"ד סעיף י"ב ובש"ך שם עש"ה

ד' א' ליכא איניש דאזיל דלימא לי' כו' א"ל כתי' כי עיף השמים יוליך את הקול, נ"ב כזה ע"ז י' ב' ולימא לי' בלחש משום דכתי' כי עוף השמים יוליך את הקול

שם ב' אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל, נ"ב וברש"י דכיון דגדר את הצד הפחות גלי דעתי' דניחא לי' כו', ע' דוגמא לזה ב"מ ק"א א' לסוף חזיי' דגדרה כו' א"ל גלית אדעתא דניחא לך כו' ע"ש וראיתי בס' אחד מדקדק מהך דכאן דאם עמד וגדר כו' וגלי אדעתי' דניחא לי' דמגלגלין עליו את הכל דה"ה כזה המבטל מת"ת בזמן שיש לו פנאי ללמוד יוצרך ליתן דין גם על הזמן שאין לו פנאי ויש לדקדק כזה ביותר קירוב מירושלמי כתובות פ"ה ה"ח דאם מרדה קודם שנעשית נדה פוחתת מכתובתה גם בימי הנדה

שם מגלגלין עליו את הכל, נ"ב כל' זה לקמן צ"ה א'

שם רש"י ד"ה דת"ק סבר כ' שכבר יצא מהם זכאי בב"ד, נ"ב ל' הגמ' סנהדרין ע"ז ב' הרי יצא מב"ד זכאי

ה' א' בחזקת שנתן עד שיביא ראי' שלא נתן כו' בחזקת שלא נתן עד שיביא ראי' שנתן,. נ"ב דוגמת ל' זה בכורות מ"ט א' במשנה

שם ולואי שיפרע בזמנו, נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' ד'

שם ב' תוד"ה כי היכי כ' וכן שוכר שמא יפול כו', נ"ב ע' שו"ת גאונים בתראי סי' מ"ב

ו' א' תוד"ה כל כ' ואור"י דאצטריך לאשמעי' כו', נ"ב ע' ת"י כריתות די"ב ד"ה לא עמדתי בטומאתי

ז' א' כי היכי דעייילי איסוריתא דמחוזא והדר, נ"ב מעין ל' זה לקמן ק' א' כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר

שם נהי דעלו להדדי כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת צמח צדק סי' כ"ו

שם ב' כמה יהא בעיר, נ"ב ולא קתני כמה ישהא בעיר דבעי' שיהי' שם בתורת דירה ולא שישהה בשהי' בעלמא, נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ג ע"א (דפוס קאפוסט) ד"ה דין הקהל שמחייבין את ראובן כו'

שם תוד"ה לפי כ' ואפ"ה אין מחשבין כו', נ"ב ע' ביאור דבריהם בשו"ת תה"ד סי' שמ"ה

ח' א' אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ,. נ"ב מעין זה סנהדרין צ"ב א' כל הנותן פתו למי שאין בו דיעה יסורין באין עליו

שם המודר הנאה מאנשי העיר כל שנתהא שם י"ב חודש כו', נ"ב אי גם במודר הנאה מאנשי הקהל דינא הכי או יש חילוק בין ל' אנשי הקהל לאנשי העיר ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ס"א

שם עברת כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ט"ו אות ח' ואות ט' וקצ"ע בשבת קי"ד א' איזהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו מדוע לא אמר נמי ושלומי כרגא דילי' וע"ש גי' הרי"ף למאי נ"מ למיטרח בריפתי' וא"כ הל"ל נמי נ"מ לשלומי כרגא דילי' וכנ"ל וע' שו"ת תשב"ץ, ח"ג סי' קי"א כ' דבני תלמידי חכמים חייבים במס אם אינם עוסקים בתורה ואם עוסקים אף שאינם תלמידי חכמים נ' משם דפטורים ע"ש וע"ע שם ח"ג סי' קנ"ג דש"ץ וה"ה מלמד תינוקות וריש דוכנא הנצרכים לציבור ג"כ פטורים ממס כמו ת"ח ע"ש וע"ע שם סי' רנ"ד עש"ה וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' ק"ב דכ' וז"ל וכן מצינו לעניין מסים דאף בזה"ז פטורים הרבנים כו' וראייתן מן האשיר"י פ"ק דב"ב דמי שתורתו אומנתו פטור מכל מיני מסים כו' ומסתמא כ' האשיר"י לפסק הלכה אף בזה"ז עכ"ל וחידוש דכ' ומסתמא מאימוד הסברא והרי מפורש כן בשו"ת הרא"ש שהשיב כן להלכה למעשה

שם אפי' מיתמי, נ"ב אע"ג דנכסי יתומים הרי הן כהקדש לכמה צדדים יהבינן להו צד הדיוט לתקנתא, נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו שם דס"ג ע"ב ד"ה דין יתום

שם ליהוי דמצוה רבה כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקצ"ח באחד שהי' לו ממון ביד אחר וציוה לפני מותו שכשימות יעשה אותו אחר בממונו את המוטב דיש לו לתת הממון ליורשיו דזהו המיטב ולא דמי להך דהכא ע"ש

שם רש"י ד"ה לא מידויל כ' ויתמי לאו בני מחילה נינהו, נ"ב ל' הגמ' פסחים נ' ב', ב"ב כ"ד ב'

שם ב' ולשנותה לכל מה שירצו, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ג אות ה':