גליוני הש"ס נזיקין קצא

לפרוע חובו אם אין מוכר ביתו כו' כדי לפרוע אז לא לבד דמבטל מצות פריעת בע"ח רק גם יש כאן עבירת שבועה דכיון דמחויב מדינא למכור כו' כדי לפרוע כי נשבע לפרוע על דעת ואופן שמחייבו התורה לפרוע נשבע וכיון דמחויב מדינא גם למכור כו' כדרך סידור בע"ח לכן גם השבועה הית' ע"ז ועובר גם חיוב השבועה כן יש ללמוד מדברי שו"ת הרא"ש כלל ח' אות ב' ואות ד' עש"ה ועמ"ש בזה בשו"ת הר"ם אלשיך סי' נ"ה עש"ה דדבריו צ"ע וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ס"ח אות כ"ז ד"ה ומה אני וד"ה לשון אברהם עש"ה וצ"ע וע"ע שו"ת הריב"ש סי' ק"ג שכ' בפשיטות גם בנשבע על החיוב ממון לקיימו דמ"מ מסדרין כסדר בע"ח עש"ה וע"ע שו"ת חוט המשולש טור א' סי' מ"ג אות ה' וע"ע שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' י"ז כ' ג"כ בפשיטות גם בשבועה דמסדרין וע"ע שו"ת מהרי"ק שורש פ"א מש"ש ואם יאמר האומר דאפי' אם יהי' הדין כך היכא שלא נשבע כו' עש"ה עד סוף התשובה

קי"ד ב' תוד"ה אמר כ' תימא לר"י כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים ר"ג וע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ג אות ב' וע' ס' בכור שור מס' עירוכין וע' בפי' האברבנאל לס' מורה נבוכים חלק א' פרק מ"ב עש"ה

קט"ו א' תוד"ה וחייב כ' דכל מילתא כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' תפ"ח

שם כ' וי"ל דטעמא דאביי כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' של"ה מש"ש אהך דחבל סכינא דאשכבתא שחייבוהו להחזיר משום דברים העשוים לעשות בהם אוכל נפש דכל שעתא עבר עליו כנזיר בבית הקברות עכ"ל נ' שלא הבין ז"ל הטעם כמ"ש התוס' דרק בשוגג הואיל והי' זכי' בטעות או מטעם ניתוק או מטעם דלא מהני רק דלאו דלא יחבול איננו על החבלה לבד רק כ"ז שהוא אצלו עובר על גוף הלאו דכל שעה שמחזיקו נחשב חובל כנזיר בביה"ק דכל רגע ורגע עובר אלא יטמא וצריך ביאור באמת מנ"ל לומר כן כאן וע"ש עוד בתשובה הנ"ל דגם רבא מודה לאביי דצריך להחזיר רק במיקם בדינא עלי' הוא דפליג עש"ה

קט"ז א' רש"י ד"ה חייב שתים כ' דהיינו נמי כלי אוכל נפש, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' מ"ה וע' ערכי הכינוים ערך כלי וע' רש"י קידושין כ"ח ב' ד"ה בשר שור וע' תוס' לעיל מ"ו ב' ד"ה פירי

קי"ז א' ויושב בבית, נ"ב ע' רש"י הטעם משום דהוי זה לא נהנה וזה לא חסר וע' תוס' ב"ב י"ב ב' ד"ה כגון מש"ש אבל הא פשיטא שיכול למחות בו כו'

קי"ח א' הגיעוך, נ"ב פירש"י הם שלך, וכזה בערכין כ"ז א' במשנה הגעתיך ופירש"י הרי היא שלך וע"ע פסחים ל"א ב' ואם אמר לו הגעתיך כו' ע"ש

שם חיישי' שמא לא ימסרם יפה יפה, נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' נ'

שם תוד"ה זמן ב"ד ל' יו"ם כ' ומכאן אנו למדים זמן ב"ד לפרוע חובו ולכמה דברים דהוי ל' יום, נ"ב נ' הטעם בפרעון חוב וכל כה"ג דאילו הי' הזמן פחות מל' יום הי' זה נחשב דחק ולחיצה שדוחקין אותו משא"כ אם יש לו זמן ל' יום ע' פסיקתא רבתי פיסקא דכי תשא דאמר היו מתחילים מראשו של אדר לגבות (השקלים) ותורמין בראשו של ניסן כדי שלא לדחוק את ישראל הי' מחזירין (גי' הגרא"ז מזהירין) את ישראל מר"ח אדר כו' והך דשקלים עצמו דמזהירין ל' יום קודם על נתינת השקל הוא עצמו ג"כ זה הדין דעלמא דזמן ב"ד ל' יום ולכן גם בשקלים נותנים זה הזמן ועמ"ש בגליון סנהדרין ו' א' ונ' דזה ג"כ טעם הך דמכות ג' ב' דסתם הלואה שלשים יום והטעם משום דעל פחות מזה הוי ההלואה עצמה לחיצה ודחיקה שדוחקו לשלם בפחות מל' דזה נקרא דחק וכפסיקתא הנ"ל ויש בה הלואה עצמה מש"ה עניין לאו דלא תהי' לו כנושה דהוא על הלחץ והדחיקה לפרוע כמבואר לעיל נ"ט ב' וע"כ מחזקי' דסתמא הית' כוונתו על ל' יום מלבד במפרש אבל בסתמא מחזקי' מפאת החזקת כשרות שלא רצה לדוחקו דהית' כוונתו על ל' יום ומצינו כזה בהלואה עצמה עניין לאו דלא תהי' לו כנושה לעיל שלהי איזה נשך דמלוה בריבית עובר על לא תהי' כו' והיינו דכיון דדחוק לשלם מפאת הריבית חשיבא ההלואה. עצמה לחץ ודחק ויש בה משום לא תהי' כו' וע"כ כעין זה הוא ג"כ בהלואה אפחות מל'

קי"ט א' ובלבד שלא יאנס, נ"ב מעין זה חולין מ"ה א' ובלבד שלא תאנס: