גליוני הש"ס נזיקין קצ

פ"ו ב' ולואי שתהא יציאה כביאה וברש"י ולואי שתהא יציאה ממנה בלא חטא ביאה

שם ב' נאמרו בפת שחרית, נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' צ"ג

ק"ח א' אפי' משום דינא כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"מ בר ברוך סי' תתרי"ג ושו"ת הרא"ש כלל י"ח אות א' וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ה' דהקונה בית ויחדו לביהכ"נ לתפלה לציבור בתורת שאלה הציבור כופין אותו למכרו להם באותו סך שקנה אותו שכיון שיחדו לביהכ"נ גלי אדעתי' שלא קנאו לצורך תשמישו אלא לצורך תפלה וכיון שהדין נותן שהציבור קודמין לזה ממנו א"כ הרי הם כבעל המיצר שהקונה אינו אלא שלוחם כדאיתא בפ' המקבל שאין לך ועשית הישר והטוב גדול מזה כו' וע"ש כ' עוד דבעלים הראשונים חשובי בעל המיצר וקודמין לקנות מאדם אחר כמו בר מיצרא והביא ראי' מכאן בעמוד ב' דאמר לבעלים הראשונים לית בי' משום דינא דבר מיצרא עש"ה ואין הראי' כ"כ מוכרחת

שם ב' ואי לא איערומי קא מערים, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הרא"ש כלל ע"ח אות א'

שם עד דמקבל עלי' כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ח אותיות ו' ז'

שם לכרגא ולמזוני כו', נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' ל"ט אות ב' כ' דה"ה המוכר מחמת דוחק מזונות של עצמו ובניו ובנותיו או להשיא בתו או לפרוע המס אין בו משום דינא דבר מיצרא עש"ה וע"ש באות ג' מ"ש בדברי רש"י כאן דכ' לא משהינן מילתא לאודועי עש"ה

ק"ט א' לצמיתות א"ר, נ"ב לעיל ע"ט א'

שם מקרי דרדקי, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ל"ח

שם ב' תוד"ה וספר כ' לפי שבאותו שעה כו', נ"ב ע' מה שרצה לדון מזה בשו"ת חות יאיר סי' ט'

ק"י א' הכא מילתא דעבידא לאיגלויי הוא ואטרוחי כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת רד"ך בית ב' חדר א'

שם ב' ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת רד"ך בית ב' חדר ז' ד"ה ולרווחא דמילתא אומר כו'

שם ת"ר ממשמע שנא' כו' מת"ל עד בוקר מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד, נ"ב צ"ל דהאי בריתא דלא כראב"ע ברכות ט' א' דאמר דכל בוקר בוקר ראשון הוא רק כר"ע דהתם דאילו לראב"ע ל"ל לומר ממשמע שנא' כו' בלאה"נ הא כל בוקר בוקר ראשון הוא

שם תוד"ה יצא כ' דעמוד השחר פוסל בלינה אפי' לא התחיל לינה אלא לאחר תחלת הלילה, נ"ב ע' ירושלמי יומא פ"ב ה"א מכיון שמסר יום ללילה דיו ע"ש בק"ע ובעל המאמר שם הוא ר' חיי' בר יוסף וכלשון זה למ"ד הנ"ל גם בירושלמי שם פ"א ה"א וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שי"א וע' שו"ת משפטים ישרים סי' רכ"ו וע' סנהדרין ל"ח ב' שתים עשרה נטרד והלך לו שנא' אדם ביקר בל ילין כו' ומשמע דאילו הי' גם קצת מן הלילה בג"ע והי' נטרד בלילה לא הי' אפשר לומר עליו בל ילין והי' נחשב לן ביקר ואף דלא הי' שם כל הלילה ובאתי רק להעיר

קי"א א' זה הוא עושק זהו גזל כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' כ"ו

שם ב' כי עני הוא מי שהן באין לידי עניות ועשירות יצאו בהמה וכלים שאינן באין לידי עניות ועשירות, נ"ב דוגמת דרש זה הוריות ט' א' נאמר לא תגיע ידו כו' מי שבא לידי עניות ועשירות יצא נשיא ומשוח שאין באין לידי עניות

קי"ב א' יכול אפי' לא תבעו כו', נ"ב ע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' ז' עש"ה כל התשובה ומש"ש בסוף התשובה דשויעיי מחויב עדיין לקבל הסחורה אף שעבר הזמן צ"ע דרק כאן דחיוב תשלום השכירות אינו על זמן פרטיי ולאו דלא תלין הוא דנאמר על זמן פרטיי על בוקר ראשון אבל גוף החיוב שמחויב לשלם לשכיר שכירתו הרי אינו בזמן פרטיי וע"כ נהי דמה שלא תבע השכיר ביום ראשון זהו הסכמה מצד השכיר שנתרצה שלא להיות נפרע ביום ההוא אבל הרי אין זה מחילה על גוף החוב ועדיין לו שפיר שכירותו אצל בעה"ב כ"ז שירצה לתבוע אבל בנידון דידי' שם דאין שם חיוב עצמיי רק שנתחייב ראובן על זמן פרטיי לתת לשמעון סחורה בזמן ההוא א"כ על זמן אחר הא לא הי' שם חיוב מעולם כלל ואם עבר הזמן ההוא יהי' גם ברצון שמעון מ"מ הרי נתבטל כל החיוב הקדום ואזל לי' ואם ירצה עתה ראובן לתת ושמעון לקבל עסק חדש הוא אבל החיוב הקדום אזל לי' ונתבטל ואין עוד חיוב מחמתו לא לראובן לתת ולא לשמעון לקבל כיון שנעשה רק על זמן ועבר הזמן וז"פ

שם ב' אלא אר"נ אמר שמואל תקנות קבועות שנו כאן, נ"ב כעין ל' זה ב"ב ז' ב' דאר"נ אמר שמואל האחין שחלקו כו' והזהרו בהן שהלכות קבועות הן ושם לא שייך פירש"י דכאן ד"ה תקנות קבועות וצע"ק

קי"ג ב' כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבע"ח, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ח' וז"ל מלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות כו' אבל גובה הוא מן היורשים ומן הלוה אפי' מגלימא דעל כתפי' ודווקא אם יש לו ב' סרבלים אחד יפה יותר מדאי יקח הלוה הטוב ויתן למלוה הגרוע אבל אם אין לו אלא אחד גרוע לא יקח המלוה וישב הלוה ערום שגדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה עכ"ל ונ' כוונתו דכיון דכבוד הבריות דוחה לדאוריתא בשוא"ת כמבואר בברכות כ' א' לכן ה"נ דוחה למצות פריעת בע"ח ואין על הלוה מצוה ליתן להמלוה כסותו ולשבת ערום וכיון דאין עליו מצוה ממילא גם הב"ד אין גובין אותה ממנו דכל עיקר גביית ב"ד הוא רק מפאת דכפינן לי' בזה לקיים מצות פריעת בע"ח המוטלת עליו כמבואר כתובות פ"ו א' ומשא"כ כאן דאינו מצווה ממילא גם הב"ד איי גובין ולפי"ז הא דצריכינן כאן ללימוד מערכין לסדר בבע"ח הוא רק לעניין דברים הצריכין ללוה ואין בהם משום כבוד רק הם צורך גרידא אבל דברים שיש בהם משום כבוד בלאה"נ אין גובין כלל מטעמא דגדול כבוד הבריות כו' וכנ"ל וע"ש בברכות י"ט ב' דלגבי ממונא יש עוד לימוד מהשבת אבידה דכבוד הבריות דוחה למצוה שבממון אולם אין לדון משם דהמצוה רק להשיב לחבירו מה שנאבד ממנו לכאן דהוא לקח מחבירו הממון וחייב להחזירו דוודאי הוא חיוב גדול יותר ויש לדבר בדברי השו"ת מהר"ם ב"ב הנ"ל הרבה ובאתי פה רק לרשום ודע דאע"ג דחייב אדם למכור ביתו וכלי תשמישו לפרוע חובו כדרך סידור בע"ח מ"מ ה"מ בבע"ח אבל חיוב שנתחייב אדם לתת ממון לחבירו כגון נשבע לתת לבתו נדוניא וכדומה והיו לו מעות בשעת השבועה ואח"כ אבדו מעותיו אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישיו דאדעתא דהכי לא נשבע ומיהו הנשבע