גליוני הש"ס נזיקין קפח

פ"ח ב' אף פועל אם חסמתו פטור, נ"ב צ"ל דפטור ומותר דאי אפטור ממלקות בלאה"נ הא אין עונשין מה"ד, שו"ת חות יאיר סי' קצ"ג וע' דוגמתו מרדכי פ' כל שעה רמז תקמ"ה ותענית פ"ק רמז תרכ"ז וע' ט"ז יו"ד סי' ט"ז סקי"א וע"ש בנקה"כ וע' ירושלמי סנהדרין פ"ז הי"ג בסופו שלש מאות לפטור ע"ש בפני משה

פ"ט ב' ותרתי דקבעי ספיתא מנ"ל כו' דא"ק כי קבצם כעמיר גורנה, נ"ב וברש"י דאין קיבוץ פחות משתים, ע' מה שדן מזה גם לל' בני אדם בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' פ"א

צ' א' שהכרשינין יפות לה מן הכל, נ"ב כזה ב"ק י"ט ב' רש"י ד"ה וחמור דכרשינין מאכל פרה וע"ע יבמות ס"ו ב' ישראל ששכר פרה מכהן ה"ז יאכילנה כרשיני תרומה וברכות ל"ב א' משל לאדם שהית' לו פרה כחושה ובעלת איברים האכילה כרשינין כו'

שם מהו שיאמר אדם כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' רמ"ג דבאיסור שהוא רק ממנהג שרי אמירה לעכו"ם וע' ט"ז יו"ד סי' רצ"ז סק"א דאיסור שאינו חובת הגוף רק חובת קרקע דא"י שרי בי' אמירה לעכו"ם לרמב"ם ע"ש

שם מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא, נ"ב כזה חולין ק"ט ב'

שם תוד"ה חסום כ' כמו שפשיטא שמותר לומר לעכו"ם אכול נבילה, נ"ב בס' יריאים סי' ק"ב במלאכת מכבה כ' דאפי' עכו"ם שמזונותיו על הישראל מותר לומר לו אכול נבילה אעפ"י שנשכר הישראל באכילתו והטעם דאכילה כיון שהעכו"ם נהנה באכילה והנאת אכילתו נראית לעינים נראה הדבר שלדעת עצמו הוא עושה ולא לדעת ישראל הילכך לא גזור רבנן עכ"ל ולענ"ד י"ל דכיון דכתי' בנבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ומשמע דדומי' דתתננה ואכלה ה"ה מכור לנכרי היינו לאכילה א"כ הרי התיר' תורה להדיא לומר לעכו"ם אכול נבילה ואין כח לחכמים לאסור וכסברת הט"ז הנודעת אולם יוקשה עדיין משאר איסורי אכילה ויש ליישב ואין להאריך

שם תוד"ה אבל כ' התם משום דשבת ויו"ט חדא מילתא הוא כו', נ"ב ע' ס' יריאים סי' ק"ב במלאכת מכבה במ"ש ויש לתמוה אמאי לא פשטינן כו' וצע"ק ומאי דמוכח מתוס' דכאן דחוה"מ הוא בכלל יו"ט וקרוי יו"ט יל"ע מכ"ד וע' רי"ף מגלה פ' הקורא עומד בשם הירושלמי משה תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחוש"מ כו' ומשמע דאין חוה"מ בכלל יו"ט וכן בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' רס"ב בשם הירושלמי תענית בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחוש"מ כו' ומשמע ג"כ כנ"ל וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ"ה

שם ב' בנו קטן מאי ר' אחי אסר, נ"ב ע' כזה לעיל ס"ט ב' בחידושי הר"ן ד"ה אבא מר ברי' דר' פפא כו'

שם מרימר ומר זוטרא כו' מחלפי אהדדי, נ"ב מעין זה לקמן קי"א א' מרימר ומר זוטרא אגרי להדדי וע"ע דוגמא מגילה ז' ב' אביי בר אבין ור' חנניא בר אבין מחלפי סעודתיהו להדדי ובמועד קטן כ"ז ב' רבה ור' יוסף מחלפי סעודתיהו להדדי ובקידושין ל"ט א' ר' אויא ורבה בר חנן מספקי ספוקי להדדי

שם יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם כו' בשעת ביאה לא תהא שכרות, נ"ב כעין זה יומא ט"ו א' בהטיבו את הנרות יקטירנה קמפרש לי' בעידן הטבה תהא מקטר קטורת

צ"א א' בעבידתי' טריד, נ"ב מזה בשו"ת הרא"ש כלל י"ט אות י"ב ישראל הניח ביתו פתוח ויינו עומד בחלון שלא הי' סגור וישמעאל הכנים זונה בבית וסגר הדלת ואחר שיצא הישמעאל נכנס ישראל ומצא יינו כמו שהניחו היין מותר ולא חיישי' שמא שכשך בו דבעבידתי' טריד עכ"ל

צ"ב א' דא"ר אסי אפי' לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד אוכלו, נ"ב מעין זה לקמן קי"א ב' דא"ר אסי אפי' לא שכרו אלא לבצור לו אשכול אחד של ענבים עובר משום בל תלין

שם ואלא מאי משל שמים הוא אוכל סוף סוף אוגיר בדנקא אכיל בזוזא, נ"ב י"ל סברת הה"א לפירש"י ד"ה אכל בזוזא בתמי' וכי תוספת מרובה על העיקר ועפ"י ב"ר פרשא ס"א תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר וע"כ אי משל שמים הוא אוכל שפיר יתכן שיהי' התוספת מרובה על העיקר וסברת הדחי' דהך דב"ר שייך רק במתנת השי"ת עש"ה בב"ר אבל מה שהתורה מזכה לפועל לאכול משל בעליו אין סברא שתזכהו לאכול יתר מעל שכרו

שם רש"י ד"ה ואכלת כנפשך כ' בדבר שאתה מוסר נפשך עליו לעלות בכבש ולעלות באילן דמוסר נפשו למיתה והיינו שכרו, נ"ב ל' הגמ' לקמן קי"ב א' ואליו הוא נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה לא על שכרו

שם ב' הודיע', נ"ב צ"ל לא הודיעם

צ"ג ב' דא"ל ללבן נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא, נ"ב בשאלתות פ' ויצא דגברא דמשלמין לי' חיותא לנטורי באגרא בעי למיתב בהדה לנטורה ביממא ובלילא דהכי אשכחן ביעקב אבינו דא"ל ללבן נטרית לענך ביממא ובלילא הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה עכ"ל וע"ש בשאילת שלום דתמה דהוא נגד סוגי' דכאן ולק"מ דדחי' דהכא רק רבה הוא דדחי הכי משא"כ ר' חסדא ורבה בר ר' הונא דפליגי עלי' וקיי"ל כוותיהו לדידהו קם לי' קרא כפשטי' דשומר שכר מחויב לשמור בכך וז"פ

שם נ"מ כו' לטירחא יתירתא, נ"ב כזה ב"ב צ"ב א' נ"מ לטירחא

צ"ד א' מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' י"ט

שם בההוא הנאה דקנפיק לי' קלא דאיניש מהימנא הוא כו', נ"ב ע' גיטין נ"ב ב' וע' שו"ת רד"ך בית י"ז

שם ב' תדע דהא שואל כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' רע"ח

צ"ה א' גליון הש"ס ד"ה תוס' כ' עיין בתשובת ריב"ש סי' ע"ש, נ"ב לא פירש באיזה סימן וכוונתו וודאי לסי' רע"ט

צ"ו א' תוד"ה ונשאל כ' אבל שאילה בבעלים אין סברא לפטור והוי כחידוש כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' י"ט מה שהביא מן החות יאיר ותמה עליו מתוס' דכאן וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קכ"ז וסי' קע"ז: