גליוני הש"ס נזיקין קפו

שם מכי מעיילי עפרא, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' ער"ד

ע"ה ב' ומשום ולפני עור וגו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קס"ו

שם ומלוה אותן שלא בעדים, נ"ב ע' שו"ת שתי הלחם סי' י"ד

שם קא מקיים כו' כל מאי דאמור רבנן, נ"ב כל' זה ערכין ט"ז א' תיתי לי דקיימי כל דאמור רבנן

שם דביש לי' כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' רפ"ה

ע"ז א' דאמרי לי' אדעתא דעבידנא לך עבידתא שפירתא, נ"ב כזה לקמן פ"ג א'

ע"ח א' ר"מ היא דאמר כל המעביר כו',. נ"ב ע' שאלתות פ' ויצא דכ' דמהך דלעיל ל"ו ב' דמסקי' הילכתא דשומר שמסר לשומר החיוב רק מפאת דא"ל היאך לא מהימן לי כו' שמעינן דלא סבירא לן כר"מ דאמר כל המשנה מדעת בעה"ב נקרא גזלן

שם ב' דאדעתא דפורים הוא דיהב לי' כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חות יאיר סי' רל"ב ומש"ש דהנותן לחבירו דבר מאכל לאוכלו בשבת אסור לאוכלו בחול ע' ס' מנחת פתים או"ח סי' רמ"ב הביא דוגמא ירושלמי נזיר פ"ה ה"א דהנודר להביא מנחה ביו"ט לא יביאה בחול דיו"ט קובע ע"ש ושם צריך ביאור באמת טעמא מאי אולי מפאת דהאכילה ביו"ט מצוה להדיוט לכן יש בכל דבר הקרב לגבוה אז ג"כ עניין מצוה טפי מבזמן אחר מפאת שלא יהא שולחנך מלא ושלחן רבך ריקם כש"ס ביצה כ' ב' ואף דאין יוצאין במנחות משום שמחה כמבואר בחגיגה ח' א' מ"מ יש עניין מצוה בהקרבתו לגבוה וכנ"ל ולפמ"ש בס' מתן שכרן של מצוות להמ"ג ז"ל חקיר' ז' דכל עביר' הנעשית בשבת חמורה מאילו נעשית בחול מפאת קדושת הזמן ע"ש א"כ נ' ג"כ דמצוה הנעשית בזמן מקודש עדיפא מנעשית בחול וא"כ טעם הירושלמי פשוט וע"ע שו"ת שבות יעקב סי' ע"ז וע"ע תוס' חגיגה ו' א' ד"ה דנין מש"ש ולא בעי למימר דנין יו"ט מיו"ט לאפוקי נשיאים דחול הוי דלא מצינו לי' האי חילוקא בשום מקום עכ"ל ואילו נאמר דקרבן הקרב ביו"ט עדיף מקרבן הקרב בחול כדמשמע שטחיות הירושלמי הנ"ל דיו"ט קובע א"כ הא שפיר אית לן למימר האי חילוקא דיש לנו לדון יותר קרבן הקרב ביו"ט מקרבן הקרב ביו"ט דבר הדומה מדבר הדומה משנדונו מקרבן הקרב בחול וע"כ דאין חילוק בעצם הקרבן דבר בין אם הוא קרב ביו"ט לאם הוא קרב בחול וע"כ שפיר אין לומר דנין קרבן הקרב ביו"ט כו' כיון דהקרבן שוה לקרבן הקרב בחול כמו ששוה לקרבן הקרב ביו"ט ואין אל היו"ט עניין בגוף הקרבן דבר ולכן שפיר לית לן למימר האי חילוקא ודו"ק היטיב מאוד וע"ע שבועות ב' ב' במשנה מהו שיקרבו זה בזה אמר להן יקרבו ומשמע ג"כ דקרבן הקרב ביו"ט אין בו מעלה יותר מאם קרב בחול דאל"כ לא הי' ראוי להקריב שעיר הרגל בר"ח דה"ל הורדה בקודש וכירושלמי נזיר הנ"ל וכי היכא דאין משנין מתפילין של ראש לשל יד מהאי טעמא וע' ירושלמי שבועות שם פ"א ה"ה א"כ יהו כו' אבל של יו"כ אין קריבין בר"ח שאין מורידין בקודש ע"ש דחשיב לי' הורדה רק מפאת דשל יוה"כ כפרתו מרובה דמכפר על ג' דברים משא"כ בר"ח מכפר רק על דבר אחד על טהור שאכל את הטמא ומהאי טעמא הוא דקשיא להו לרבנן על ר"ש שם בזה ומשא"כ אילו הי' כפרתן שוה לא הי' חשוב הורדה מפאת דהי' לו להיות קרב ביום מקודש טפי ביוה"כ ואילו עתה קרב רק בר"ח עש"ה ותבן

ע"ט א' והא הכא כיון דכי מטי יובל קא הדרא ארעא כו' נ"ב ע' נימוקי יוסף פ' הזהב דצ"ב ע"א מדפי הרי"ף דהביא בשם הרשב"א בהא דלא אמר הכא דקונים הקרקע ע"מ שלא יחזירנה ביובל כי היכא דע"מ שלא תשמיטני בשביעית אין שביעית משמטתו היינו משום דביובל לא מהני תנאי כזה דאין לו זכות להתנות עלי' משום שאינה שלו שהיא קודש לד' דכתי' כי לי כל הארץ עכ"ל ולכאורה גם בשביעית אמר בסנהדרין ל"ט א' אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא כו' וה"ז כל' הכתוב ביובל כי לי כל הארץ ואולי הך דסנהדרין הוא רק בשמיטת קרקע אבל אינו בשמיטת כספים דאין השמיטה בארץ היינו הקרקע ואולם נ' יותר דכל עניין השמיטה אחד וכיון דשמיטת קרקע מפאת כדי שתדעו כו' נ' דגם שמיטת כספים זה עניינו שלא יחשוב האדם בממונו ועשרו כי מעצמו הוא עושה חיל רק ידע שהממון של השי"ת ולמי שהוא ית' רוצה נותנו וציוה להשמיט חוב בשביעית משום זה כדי שידע שלא את שלו הוא מניח מלתבוע רק הממון של השי"ת והוא ית' ציוה על כך ואולם גוף הקושי' מדוע לא מהני תנאי כזה ביובל כמו בשביעית לכאורה י"ל בפשיטות דבשביעית שפיר מהני תנאי שאם אין מקיים התנאי להחזיר המעות אחר שביעית נמצאת המלוה בטילה למפרע כיון הית' על תנאי ולא נתקיים התנאי ונמצאו המעות בידו גזל למפרע וגזל הרי אין שביעית משמטתו וא"כ שפיר צריך להחזיר ממילא ומשא"כ ביובל אם תתבטל המכירה ע"י ביטול התנאי ותהי' הקרקע גזל ביד הלוקח א"כ בלא"ה הא צריך להחזירה ואיך יועיל תנאי שלא יצטרך להחזיר ויוכל התנאי להועיל רק שיחזיר הקרקע ויוחזרו לו מעותיו וישלם הוא כל הפירות שאכל עד עכשיו כיון שבגזל אכלם וע"ז הרי לא הי' כוונת התנאי ואין דעתם לכך ורק לשלא תוחזר הקרקע הוא שבאו להתנות וזה הרי א"א כלל לתנאי להועיל ודו"ק היטיב ועוד נ' דתנאי דע"מ שלא תשמיטני בשביעית עניינו דכיון דיכול אדם להתחייב לחבירו מה שאינו חייב ע' ריש הנושא ובתוס' וראשונים ונ' פשוט דהמתחייב מעצמו ממון לחבירו אין שביעית משמטת חוב זה כיון שאינו הלואה והוא מתנה גרידא כאילו נתן לו ממון במתנה כך נותן לו התחייבות שמתחייב עצמו לו וה"ל כהקפת חנות ושכר שכיר דאינו משמט ואף דכתובה משזקפה במלוה משמטת ע' גיטין י"ח א' שאני זקיפה במלוה דנחשב שקיבלה הכתובה בפרעון וחזרה ולותה לו המעות דזה עניין זקיפה במלוה ודו"ק אבל התחייבות כו' כנ"ל הרי אין בו עניין זה וכיון שאינו מלוה פשוט דאינו משמט בשביעית וע"כ עניין התנאי דע"מ שלא תשמיטני בשביעית הוא דהלוה חייב לו ההחזרה עד שביעית מכח המלוה ומשביעית ואיליך שפוסק חיוב המלוה הלוה מתחייב עצמו על אז מעצמו לתת לו סך ממון זה והוא ככל מתחייב עצמו מה שאינו חייב דג"כ חל החיוב וחיוב זה הרי אינו נשמט עוד ולכן שפיר חייב לעולם ודו"ק היטיב וא"כ ביובל דיוכל התנאי עד"ז ג"כ להחשב עניינו רק בעד יובל תהי' המכי' ומאז ואיליך דפסק כח המכיר' הוא נותן לו הקרקע במתנה מעצמו שלא מפני המכיר' וא"כ זה ג"כ הא לא מהני מידי דהא גם מתנה חוזרת ביובל ודו"ק היטיב מאוד ולפי"ז לכאורה לר' מאיר דס"ל בבכורות נ"ב ב' דמתנה אין חוזרת ביובל יועיל באמת תנאי. כזה גם ביובל והש"ס כאן אזיל לפי ההלכה דקיי"ל כרבנן דהתם דמתנה חוזרת ביובל ואולם לר"מ הא גם בדבר שבממון לא מהני תנאי ע"מ שכתוב בתורה וע' לעיל נ"א ב' תוד"ה אבל ובאתי רק להעיר וע"ע מ"ש בגליון מכות ג' ב' וגוף הדבר דלא מהני תנאי בקניית קרקע ע"מ שלא להחזיר ביובל יש עוד ראי' לזה מגמ' ב"ב קי"ב א' פינחס דזבן מיזבן לא מצית אמרה דא"כ נמצאת שדה חוזרת ביובל כו' והרי הי' אפשר לו לקנות ע"מ שלא להחזיר ביובל וע"כ דלא מהני תנאי זה: