גליוני הש"ס נזיקין קפה

בר חיובא למיפטר שולחו הישראל דכיון דאותו החיוב אשר על הישראל חיוב אונאה דתורה הישראלית הא אינו בהב"נ דהוא מוזהר רק מתורת הב"נ וא"כ הוי תמיד אינו בר חיובא כיון דמאותו חיוב שאנו באין לחייב את המשלח הא ליתי' לחיוב זה בשליח ואף דיש בו חיוב אחר מתורת ב"נ אשר גם מחמתו הי' אסור לו לעשות ושייך סברא דדברי הרב כו' מ"מ בשליח ישראל כה"ג לאו בר חיובא נמי הא אמרי' יש שלד"ע ואף דיש בו איסור אחר היינו איסור דלפני עור דמחמתו עכ"פ שייכא סברא דדברי הרב כו' ועכ"ז אמרי' יש שלד"ע ע' תוס' לעיל י' ב' ד"ה דאמר

ע"א א' טעמא מה גזור רבנן שמא ילמוד ממעשיו, נ"ב ע' רש"י מכות כ"ד א' ד"ה ואפי' לעכו"ם וצע"ק

שם עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' כ"ו שכ' ועוד הגע עצמך לפי סברתך שכתבת דאי ידעה האי איתתא דת"ת עדיף מצדקה לעניים הוי יהבא לת"ת א"כ כל הנותן צדקה אמאי אינו נותן לת"ת אלא וודאי לית בזה אומדנא ועוד אפי' אם הית' נותנת לת"ת דילמא לא הית' נותנת אלא לעניי מתא וילמדו תורה ועוד מאן לימא לן דת"ח עדיף לעניי עיר אחרת דילמא עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת אפי' לת"ת עכ"ל ויל"ע בזה דקדימת עניי עירך הרי היא רק עניין שכינות שהבן עיר הוא שכני יותר וא"כ כי היכא דאמרי' לקמן ק"ח ב' ובכתובות דשכן ות"ח ת"ח קודם ה"נ ת"ת דעיר אחרת יש לה ליקדם לעניי עירך ושמא יש לחלק בין ת"ת לת"ח דנתינה לת"ח הוא משום כבודו דנקרא מוקיר רבנן וכבוד תורה חמור טפי מת"ת ע' מגילה ג' ב' ותשובת מהרי"ו הנ"ל הוא ג"כ בשו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ה

שם עליו הכתוב אומר כו', נ"ב לכאורה מה חידוש בזה הרי מפורש במקרא כספו לא נתן בנשך וגו' ומה הוסיף על המקרא ונ' דאי מקרא ה"א דבעי' תרתי קמ"ל דהנמנע מלקיחת ריבית לבד ג"כ נאמר עליו עושה אלה לא ימוט ודכתי' ושוחד וגו' הכוונה או שוחד וגו' והיינו דבכל חד זורה ללא ימוט ומכלל הן אתה שומע לאו ולכן ג"כ להיפיך בכל חד מתמוטט וזהו הא למדת שכל המלוה כו' ובזה מיושבת קישית תוד"ה הא חזינן כו' וכמו שתירצו בעצמם א"נ לר"ע פריך כו' אך דזה דחוק דא"כ לא ה"ל למיפרך סתמא רק לאתויי לדר"ע ולמיפרך ואך להנ"ל ניחא דקאי ארשב"א דבריתא דכאן דמדבריו עצמו יש ללמוד דכוונת הכתוב אכל אחת בפ"ע ועליו פריך והא קא חזינן כו' וה"ה דה"ל למיפרך הכי אדר"ע במכות ובסנהדרין אך דמס' ב"מ קדומה להם וכיון דכבר הקשה כן כאן ומשני לא מקשי תו התם נמי דממילא יובן דגם לר"ע יש לתרץ כדמתרץ כאן ובזה ניחא נמי הא דלא פריך קושי' דוהא קא חזינן אגופי' דקרא דאקרא י"ל דבעי' תרתי ולק"מ וכקישית התוס' ואך ארשב"א דמפרש לקרא אכל חדא בפ"ע הוא דקשיא וכנ"ל וז"פ

שם תוד"ה אדם כ' ותימה גדול מניין לו זה, נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' כ"ה דכ' סמך ע"ז בשם הריב"ש מההיא דאמרי' לעיל נ"ט ב' דכשברכו את ר"א לקה העולם שליש בזיתים כו' שכיון שברכוהו הוי כאילו אמרו לו יהי כרשע אויבו ומפני זה לקה העולם בדין הקורא לחבירו רשע דיורד עמו לחייוו עכ"ל וכעת ראיתי כי זה בשו"ת הריב"ש סי' שע"ד וע"ע שם סי' שע"ה דפי' עוד פי' אחר בזה עש"ה וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' כ"ח דכ' בנידון אחד שהכה חבירו וחייבו ממון וז"ל הממון שיתן אין בידי קבלה ברורה ע"ז כמה סך הממון רק שמעתי מפי השמועה שמהר"ר יעקל מאיגרא הי' מחייב פעם אחד לאחד שהכה חבירו שיתן להמוכה שליש מכל אשר לו עכ"ל ז"ל ושיעור זה הוא מעין הך דכאן דשורף שליש תבואתו

שם ב' שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי קיבל עליו כו' ריבית נמי לא לשקול כו' שקבל עליו לזו ולא קבל עליו לזו, נ"ב כזה ערכין כ"ב א' והך דשקיבל עליו לדון בדיני ישראל כזה עוד בבכורות י"ג ב'

שם נהי דשליחות כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' רע"ו

ע"ב א' כדי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה, נ"ב דוגמא לזה לקמן פ"ה א' כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה ובעדיות פ"ה מ"ו שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו

שם ר"מ סבר קנסי' היתירא משום איסורא ורבנן סברי לא קנסי' כו', נ"ב ע' עיקר בירור ספק זה בב"ק ובב"ב וע"ע ירושלמי יומא פ"ב ה"א הוציא אחת מונין לו שתים מונין לו שלש אין מונין לו וקבעי התם אי אין מונין לו כל עיקר או אין מונין לו את היתיר' והוא ספק הנ"ל וע"ע דוגמת הך דר"מ דכאן דקנס היתירא משום איסורא בתוספתא פאה פרק ב' נטל מקצת פאה וזרק על השאר אין לו בה כלום ר"מ אומר קונסין אותו ונוטלין הימנו זו וזו והובא בירושלמי פאה פ"ד ה"ב ע"ש

ע"ג ב' רש"י ד"ה והא ארעא כ' דקרקע אינה נגזלת, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' רע"ג

ע"ד א' האי סיטומתא, נ"ב ע' פירש"י ד"ה סיטומתא וע' לעיל כ"ג ב' רש"י ד"ה ברשום

שם ובאתרא דנהיגי כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הרד"ך בית ל' חדר ב' גם לעניין לשון בשטר שאינו לשין קניין בעצם דמ"מ במקום שנהגו בלשון ההוא קני עש"ה וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' רע"ח דהאומר לחבירו שיהי' סנדק במילת בנו אינו יכול לחזור דהמנהג היות הדיבור בזה כקניין וה"ל כסיטומתא דכאן עש"ה וע"ע בזה שו"ת הרא"ש כלל י"א אות ג' וכלל ק"ב אות י' וכלל י"ב אותיות ב' ג' וע"ע שו"ת הרא"ש כלל י"ג אות כ' ד"ה וזהו תשובת ר' שמואל וד"ה ואלה תשובת הרא"ש זלה"ה כו' וע"ע שם כלל צ"ז אות א' עש"ה וע"ע רדב"ז שם ח"א סי' תק"ג דכ' וז"ל אלא גדר הדבר הוא כי כל הדברים שתיקנו חכמים דליהוי קניין אית להו דינא דאוריתא דעל סמך זה נושאים ונותנים בני אדם ולא גרע מהמנהג דאמר רשב"ג מנהג מבטל הלכה וקיי"ל כוותי' עכ"ל והך דרשב"ג נ' כוונתו להך דלקמן פ"ג א' [וע"ש ברי"ף בשם הירושלמי] וב"ב ק"ס א' וכתובות ס"ו ב' וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תשכ"ט תש"ל וע"ע שם סי' תתקמ"ט לעניין המכבד לאדם במילת בנו אם יכול לחזור וע"ש בסוף התשובה דאין ב"ד מעכבין מלחזור אבל הוא עובר משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ומותר לקרותו רשע עכ"ל וע"ע שם סי' תקל"ז וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קפ"ו שמוציאין ממון ע"י תקיעת כף ע"ש ואינו מבואר אם כוונתו מפאת שכופין אותו לקיים הת"כ כמו שכופין על קיום כל המצוות וה"נ כופין על קיום שבועה ות"כ או כוונתו מפאת שיכול אדם להתחייב לחבירו בשטר ושאר קניין מה שאינו חייב וה"נ התקיעת כף ה"ל כקניין וכקניין סטומתא דכאן וע"ע שו"ת משפטים ישרים סי' קס"ט וע"ע שו"ת הריב"ש סי' ק"ה עש"ה וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ד מש"ש לעניין תקיעת כף וע"ע שם ח"ב סי' קמ"א עש"ה

שם אמר רב מחוסר שתים כו', נ"ב עמ"ש בגליון זבחים ל"ד ב':