גליוני הש"ס נזיקין קפד

שם כ' אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו עניין לקי שפיר, נ"ב כן נ' ג"כ מתוס' חגיגה ה' א' ד"ה הא יראוני דכובש שכר שכיר לא הוי ניתק ולקי עש"ה ובש"ס יומא פ"ה ב' ותבן

שם ב' לא תגנוב ע"מ למיקט כו', נ"ב בשאלתות פ' נח הוסיף דהיכא דקא חזי לחברי' דלא מיזדהר בממוני' ואמר איגנב' מיני' והדר אהדרי' ניהלי' כי היכי דלא ליפשע בממוני' ג"כ הוא בכלל לאו דלא תגנוב ע"ש

שם לעבור עליו משעת עשי', נ"ב דוגמתו סנהדרין נ"ו ב' למ"ד עשו משעת עשי' מיחייב וע"ע דוגמא בכורות נ"ו א' א"ק תעשה בשעת עשיי' מיעט הכתוב ועמ"ש בגליון כתובות ק"ה א' וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ט' דדייק כזה בל' הרבינו ירוחם דכ' אתנן זונה אסור לעשות ממנו שום דבר לביהכ"נ כגון ס"ת כו' דאף דהס"ת פסולה גם בדיעבד מ"מ נקט ל' אסור לעשות דמשמעותו לכתחלה] לומר דתיכף משעת עשי' יש איסור ע"ש וע"ע דוגמא ע"ז ח' א' מאי וקרא לך משעת קריאה וע"ע שם נ"ב א' א"ק ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל משעת עשי' קם לי' בחטא

ס"ב א' ה"נ בשעשה תשובה, נ"ב ופי' תשובת ריבית מפורש בסנהדרין דאפי' לעכו"ם אינו מלוה בריבית, ל' ס' יריאים סי' נ"ו ומוכח מדבריו דאותה תשובה וחזרה גמורה הנצרכת להתכשר לעדות בסנהדרין כ"ה ב' היא נצרכת ג"כ לעניין התחייב הבן בכבודו ובמוראו

שם ב' דתני ר' ספרא בריבית דבי ר' חיי', נ"ב כל' זה לקמן ס"ה ב'

ס"ג א' א"ר יהודה מעשה בביתוס בן זונין כו' על פי ראב"ע, נ"ב דוגמתו ב"ב י"ג ב'

שם תוד"ה בשמשך כ' ומשיכה דהכא כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת צמח צדק סי' כ' וסי' כ"א

שם ב' האי מאן דאוזיף כו', נ"ב ע' שו"ת לחמי תודה למהר"י באסאן ז"ל סי' כ"ג

ס"ה א' אמר אביי האי מאן דמסיק כו' אידך אוזלי הוא דקא מוזיל גבי' רבא אמר חמשה מפקינן מיני' דמעיקרא בתורת רביתא אתאי לידי', נ"ב ע' דוגמא בירושלמי ע"ז פ"ה ה"א נתן לו הכל בשכרו הכל אסור או אינו אסור אלא עד כדי שכרו ודו"ק וע"ע בבבלי תמורה. כ"ט א' ואפי' הן מאה כולן אסורין עש"ה בגמ' דכלהו מכח אתנן קאתו

שם ונקוט להו שוקא, נ"ב כזה ב"ב כ"ב א' אי צורבא מרבנן הוא נקט לי' שוקא

ס"ו א' כיון דלוקח בעי לאתויי כו', נ"ב ע' מה שדימה לזה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' צ"ו

שם רש"י ד"ה ואי לאו פטומי כ' ואף אם אמרה באמת ובקבלת שבועה גמורה מאי, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית י"ז חדר י' מש"ש בדברי רש"י אלה

ס"ז ב' תוד"ה רבינא כ' דרבינא לא הי' רוצה ליטול השם כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ווייל סי' קס"ג דכ' דאין דין ת"ח בזה"ז והביא ראי' מכאן דרבינא לא הי' מחזיק עצמו כת"ח וכ"ש אנו דרדקי כו' עש"ה באריכות גדול בזה וע"ע שם סי' קכ"ט וסי' קמ"ו בארוכה ג"כ וכן הוא שם עוד במהר"י ווייל בדינין והלכות שלו סי' ס"ח עש"ה וע' תוס' חגיגה כ"ב א' ד"ה כמאן מקבלין וע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ד דכ' דאף אין תו ת"ח בזה"ז מ"מ דין צורבא מרבנן יש עש"ה ודבריו תמוהים ממהר"י ווייל הנ"ל דדיקדק כל עיקר הך דאין ת"ח בזה"ז מהך דכאן דהוזכר ל' צורבא מרבנן וע"ע שו"ת שבות יעקב סי' קס"ז עש"ה וע"ע שם ח"ב סי' קמ"ז עש"ה ובנידון דשם ג"כ הל' בגמ' כתובות כ' ב' ואי צורבא מרבנן הוא אפי' עצמו וע' חו"מ סי' רס"ב בסמ"ע ס"ק מ"ו וע"ע שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת סי' א' וע' ש"ך יו"ד סי' י"ח ס"ק כ"ט וע' שו"ת חיים שאל סי' א' דדקדק מכאן דרשאין שלא ליטול השם במידי דחסידות אפי' הוא מפורסם לחסיד וגברא רבא דהא רבינו וודאי מפורסם הי' כו' וע"ע אריכות בשו"ת מהר"י ברונא סי' ק"ב דחולק בזה על המהר"י ווייל ע"ש אריכות

ס"ח ב' ר' עיליש גברא רבא הוא כו', נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' כ"ב וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ג' וסי' ד' וגוף הספק שם אי מהני חזקת אדם גדול וחסיד ע' סנהדרין פ' א' אפי' אבא חלפתא מביניהן ואולם שם הוא להרשיע האחר ולומר שהאחר רוצח וזה לא אמרי' ואין דומה לנידון הרשב"א שם דבא רק להכשיר השטר

ע' א' א"ל ר' נחמן משום דיתמי נינהו ספינא להו איסורא יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שיבקייהו, נ"ב אין לדקדק מכאן דיתומים שנטלו רבית מוציאין איתו מהן לכשיגדלו דאדרבה היא עצמה הנותנת דאי חייבין להחזיר אמאי לייט להו דהא לכי אכלי קטנים נינהו ואלא ידעי ולכי גדלי שלמי אלא דלר' ענן אמר לי' אפטרופא שמלוה מעותיהם בריבית ודעתו להועילם ולהחייהם אדרבה מענישם שמאכילן ממון שאינו שלהם ותדע דר' ענן הי' סבור שהוא מותר דכי לא ידעו שהעדים והלבלר והערב חייבין בלאו דלא תשימון אלא שהי' סבור שהאפטרופא אינו חייב כיון שאינו לוקח לעצמו ולא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה ואי משום לאו דלא תשימון אין כאן רבית אסורה שהתורה לא אסרה ליתומים שאין חייבין במצוות ושהלוה נותן מדעתו ואפי' ר' נחמן נראה שלא אסר לאפטרופא משום רבית דהא לא א"ל לר' ענן שהאפטרופא אסור לעשות כן משום לאו דלא תשימון אלא משום שהיתומים מתגדלים ואוכלין מה שאינו שלהם, שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קמ"ז ע"ש ומ"ש שהתורה לא אסרה ליתומים שאין חייבין במצוות צ"ע דהא עכ"פ הלוה והאפטרופוס המאכילין אותן רבית עוברים משום לא תאכלום לא תאכילום להזהיר את הגדולים על הקטנים וכי היכא דאסור למיספי להו בידים שום שאר איסור אף דלאו בני מצוות נינהו ה"נ אסור למיספי להו איסור רבית וע"ע שו"ת הרשב"א שם ח"ד סי' רל"ב שדבריו שם סותרים לכאורה לסי' קמ"ז הנ"ל עש"ה וצ"ע

שם ב' לא נצרכה אלא בכדי חייו, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' א'

שם תוד"ה ואי כ' אבל הכא כו', נ"ב בשו"ת תה"ד ח"ב סי' ק"ל העתיק דברי התוס' אלו בשינוי עש"ה וע' שו"ת צמח צדק סי' ס"א וס"ב

שם תוד"ה תשיך כ' ה"ה לא ריבית ואונאה, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קס"ה דכ' בפשיטות דב"נ אינו מוזהר על אונאה דהא אונאה לא אתי מגזל עש"ה ואישתמיטו לי' במחכת"ה דברי התוס' דכאן ויש שם עוד צ"ע בדבריו דלא הי' נצרך שם לענ"ד להנעה דב"נ אינו מוזהר כו' דאפי' מוזהר נמי לא חשיב