גליוני הש"ס נזיקין קפ

רצון מיקרי דעת במנחות ק"י א' לרצונכם תזבחוהו לדעתכם זבחו וע"ע סוטה ל"ד ב' שלח לך מדעתך ומפורש ברש"י עה"ת ריש שלח אם תרצה שלח

שם ב' על דעת כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ט אות ב' וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקע"ז וע' שו"ת חוט המשולש טור ב' סי' י"ו וע"ע שם טור ג' סי' כ"א

שם תחלתו בפשיעה וסופו באונס, נ"ב בחידושי הארכתי בהא דמצרכינן קרא אהעראה ביבמות ת"ל מדהאשה חייבת דבגמר ביאה הא אנוסה היא דיצר אלבשה ותירצתי דכיון דההעראה הי' ברצונה חשיב תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב ע"ש וכעת ראיתי שיש לעיין בזה בשו"ת הריב"ש סי' קע"א ד"ה אבל מה שיש לעיין בזה וע"ע בשו"ת רד"ך בית כ"ו חדר ב' במש"ש ונראה שראי' טובה היא רק שריב"א החולק יכול לתרץ כו' עש"ה וע"ע שו"ת משפטים ישרים סי' ל"ב וע' הוריות יו"ד א' אשר נשיא יחטא יכול גזיר' כו' ומשמע לכאורה דמותר להביא עצמו לידי עבירת אונס דאל"כ מאי ה"א דהוא גזיר' הא אם הוא גזיר' לא ישכחת נשיא לעולם שהרי אסור לו לקבל נשיאותו כיון דיודע שבהכרח יחטא אם יהי' נשיא כי גזירת המקום הוא עליו וגם אסור לישראל למנות נשיא דעוברים אלפני עור דהא מכשילים אותו בחטא במנותם איתו לנשיא כיון דבהכרח יחטא כאשר יהי' נשיא וא"כ הא לא ישכחת כלל קיום הכתוב כיון דלא יהי' שם נשיא כלל ודוחק לומר דכתי' קרא אדאי בזה שאם יעברו כל ישראל למנותו ויעבור הוא לקבל הנשיאות אז כאשר יחטא בנשיאותו יביא קרבן שעיר דאף דהוא דאי לחיובא להביא קרבן והוי כדאי לאיסורא דכתי' קרא מ"מ דוחק לאוקמי קרא אדאי כזה וע"כ דאין זה דאי רק מותר לו להעשות נשיא אף שמביא עצמו בזה לידי עבירת אונס ואולם בלא"ה צ"ע דאם הוא גזיר' וא"כ הרי מוכרח לחטוא וא"כ מדוע חייבתו תורה קרבן באמת לכפרה הרי הוא אונס גמור עפ"י גזירת המקום ית' ומדוע יוצרך כפרה וצ"ל דאף דהוא גזיר' מ"מ עדיין הבחיר' חפשית לו ואף דבחטא שוגג איירינן מ"מ גם שוגג הוא קצת פשיעה שלא נזהר להשגיח ולדקדק ועל הפשיעה שבה הוא שמביא קרבן וע"כ שייך שפיר בחיר' שיהי' נזהר ומשגיח ומדקדק על עצמו שלא יבא לידי עבירת שוגג ומכאן ראי' לדברי הרמב"ם בעניין שאלת הידיעה והבחיר' שאין הידיעה מכרחת הבחיר' דהא יותר מזה מצינו כאן גזיר' שיחטא לא ידיעה לבד ועכ"ז עדיין הבחיר' נשארת ולכן אם לא בחר לדקדק ולהשגיח על עצמו ובא לידי חטא שוגג צריך קרבן לכפרה ויש לדון עוד בכ"ז בכמה פנים ובאתי פה רק להעיר וע"ע בהוריות שם ב' והא מינס כו' אניס כו' נ"מ דלפניא אחרינא לא איבעי לי' למישתי ומשמע דאסור להביא עצמו לידי אונס דהא קרינן ללוט פושע ורשע מש"ה עש"ה דדריש עלי' קרא דופושעים יכשלו בם ואמר שם רשע קרית לי' כו' עש"ה

שם מתיב רמי בר חמא כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ט

ל"ז א' הכא בבא לצי"ש, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' ת"ת

ל"ח א' אדם רוצה בקב שלו כו', נ"ב דוגמתו לקמן ק"ה א' ואי א"ל זביננא לך חוטי משוקא א"ל חיטי דארעאי בעינא

שם חיישינן שמא עשאן כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקצ"ח בסוף התשובה

שם ב' ואלו הן נכסי הטושים כו', נ"ב ע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' ד'

ל"ט א' אפיטרופא לדיקנני לא מוקמי', נ"ב ע' ב"ק ל"ט כ' ושהלכו בעליו למדינת הים כו' ע"ש וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ע"ה דאם עברו ב"ד ומינו אפטרופא לדיקנני אינו כלום עש"ה ודברי רש"י כאן לכאורה לא משמעי הכי וע' שו"ת תה"ד סי' ש'

שם ב' תוד"ה דילמא כ' דגבי גט דווקא כו', נ"ב ע' תה"ד סי' שמ"ט

מ' ב' איכא טרחי' ודמי ברזנייתא, נ"ב הוזכר ומנכי לי' אגר טירחי' ודמי ברזנייתא

מ"ב א' לעולם ישליש אדם את מעותיו,. נ"ב מעין זה לקמן ק"ז א' ברוך אתה בשדה שיהיו נכסיך משולשין

שם כספים אין להם שמיר' אלא בקרקע, נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' כ"ו

שם פרומאי, נ"ב פירש"י שוברי התקרה ולא ידעתי לכוון זה בל' פרומאי אולי הוא מל' פרים סילקא שבת ע"ד ב' ואולם שם הכוונה על החיתוך דק דק ולא יפול זה על שבירת עץ דעלמא ואולי היו אלה פרומאי גנבים שהיו נותנים מסוה על פניהם שאם יעלה אדם על הגג יברחו ולא יכירם בפניהם מי היו ותיבת פרומאי מל' פרמי שבת ס"ו ב' דהוא מסוה: לקמן צ"ט ב'

שם היכי נדיינו דיינו להאי דינא, נ"ב כל' זה ב"ב ל"ד א

מ"ג ב' רש"י ד"ה החושב כ' אמר בפני עדים כו', נ"ב ובהגהות הב"ח העיר מרש"י קידושין מ"ב ב' דכ' שאם אמר או חישב כו' ונ' דאין כוונת רש"י גם כאן לאפוקי חישב רק משום דבחישב מי יודע ממחשבתו ואין עליו חיוב ב"ד ולא שייך למיתני חייב וע"כ כ' אמר בפני עדים ותדע דאילו כוונת רש"י לאפוקי חישב לא הל"ל בפני עדים רק אמר לבד וע"כ כוונתו רק לידיעת הדבר דאל"כ מי המחייבו וא"כ הא שפיר יוכל לסבור דעצם החיוב גם המחשבה מחייבת וכ' רק אמר מפאת דא"א לידיעת עדים רק באמר ואין מחלוקת וסתיר' בין רש"י דכאן לרש"י דקידושין דבקידושין כוונת רש"י על עצם החיוב ובזה כ' דגם המחשבה מחייבת וכאן כוונתו לידיעת החיוב ואולם ל' חייב לכאורה שייך גם על המחשבה דאם בא לשוב אח"כ ידע שחייב ואף דאין יודע ממחשבתו מ"מ מיקרי זה שפיר חיוב בדיני אדם לגבי עצמו שהיא יודע ממחשבתו ע' תוס' ב"ק נ"ו א' ד"ה ממונא בעי לשלומי וגם יל"ע אם אין מציאות חיוב בב"ד ג"כ אם יהיו שם נביאים שידעו מחשבתו וכהך דסנהדרין פ"ט ב' מאן מתרי בי' חברי' נביאי ע"ש דהם המתרים והם העדים לחייבו מלקות ע"י ידיעה נבואיית שלהם ויש לדון בזה ואכ"מ

מ"ד א' גירי דידי', נ"ב כל' זה לקמן קי"ז א'

שם ב' עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח, נ"ב ע' מסורת הש"ס והוזכר עוד לקמן ס"ג ב'

מ"ה א' הפורט סלע ממעות מע"ש, נ"ב אין לדקדק מכאן דסתם מעות היינו נחשת דרק כאן מוכיח מתוך העניין כן אבל בעלמא כשאין הוכחה תיבת מעות כולל בין זהב בין כסף בין נחשת, מהרי"ק שורש צ"ה ע"ש אריכות בזה וע' לקמן מ"ו א' תוד"ה ולא תני דינר יפה וחידוש שלא הביא המהרי"ק תוס' הנ"ל ושם מעות לפי"ז שם כלליי לכל מטבעות ושם פרטי