גליוני הש"ס נזיקין קעט

שם ב' אלא זקן ואינה לפי כבודו, נ"ב השתא דמצרכינן תרי קראי חד לזקן ואינה לפי כבידו וחד למלאכה שלו מרובה משל חבירו מוכח דהפסד ממון וכבוד יש בכל אחד מהם אד עדיפות על השני דאל"כ ליכתוב חדא ותיפוק אידך מיני' וע' ירושלמי כתובות פ"ד הי"ד אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן אנשי יהודה חסו על ממונן ולא חסו על כבודן וע"כ כיון דדיעות בני אדם שונין בזה דאיכא דניחא לי' טפי בכבוד מבממון ואיכא להיפוך לכן צריך תרי קראי והוא כהך דברכות ס"א ב' אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך אלא לפי שיש לך אדם כו' ועמ"ש על הגליון ברכות ט' ב' לעניין הפסד ממון וטורח הגוף הי מינייהו חמיר וע"ע מ"ש בב"ב ט' א' לעניין צער הגוף ובזיון הי מינייהו חמיר עש"ה

שם זו גמ"ח, נ"ב ומאי היא הוצאת המת והכנסת כלה, ל' השאלתות פ' אחרי

ל"א א' מהו דתימא כיון דצריכי לארעא כי גופא דארעא דמיין, נ"ב דוגמת סברא זו בע"ז מ"ב ב' בבצים כאן כאן אסור ע"ש ברש"י הטעם דכיון דצריכי לאילן חשיבי כאילן וגזור בהו רבנן כעל האילן עצמו ע"ש וע"ע לקמן ק' ב' דס"ד דעומרי שדה כשדה דמי והיינו ג"כ מפאת דצריכין לשדה וע"כ ה"א דכשדה דמי והוא כהך דכאן וע' לקמן ק"ו ב' ובשדה שלקתה בעומרי' דחשיב לא עבדא ארעא שליחותה והיא ג"כ מטעם דכיון דהעומרין צריכין לשדה חשיבי כגוף השדה עדיין וכאילו לקתה השדה דנותן לו מתוכה עש"ה וברש"י ד"ה בעומרי' ותבן וע"ע ב"ב ס"ט א' ולא את התבואה התלושה מן הקרקע ואע"ג דצריכא לארעא והיינו ג"כ דה"א דהואיל וצריכא לארעא כי גופה דארעא חשיב ונמכרת בכלל הקרקע וע"ע תוס' גיטין כ"ב א' ד"ה החזיק דכיון דצריך עציץ לזרעים בטל אגב זרעים וחשיב כגופיהו ולכן החזיק בזרעים קנה עציץ אפי' בלא אגב וקנה ע"ש

שם ב' כפועל בטל של אותה מלאכה כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ג

ל"ב א' שנא' עמו, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' קצ"ה אי יש לדון מזה אל' בני אדם

שם הואיל והוקש כיבוד או"א לכבודו של מקום, נ"ב סנהדרין נ' א'

שם אמר רבא מדברי שניהם נלמד, נ"ב כל' זה כריתות כ"ב ב' וע"ע נדה ט"ז ב' א"ר זירא מדברי כולם נלמד וב"ב פ"ב ב' א"ר זירא מדברי רבינו נלמד

שם רש"י ד"ה אבידה עשה ול"ת היא, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ו' קושית השואל הא איצטריך קרא להיכא דא"ל אביו להמתין עד שיתיאשו הבעלים דליכא רק ל"ת גרידא ע"ש סי' ו' וסי' ז' ומצאתי דהקושי' קדומה בשו"ת רדב"ז ח"א סי' תקכ"ד וע"ש אריכות בסוגי' דכאן וגם שם חידוש דכי היכא דזקן ואינו לפי כבודו פטור ה"נ נשים פטורות משום כל כבודה בת מלך פנימה עש"ה

שם תוד"ה כבד כ' הא דנקט קרא דדברי קבלה ולא נקט קרא דאיש אמו ואביו תיראו כו' משום דניחא לי' לאתויי קרא דכיבוד, נ"ב י"ל עוד הסברה יותר עפ"י רמב"ן עה"ת פ' יתרו דטעמא דעדל"ת משום דעשה עבודה מאהבה ול"ת עבודה מיראה ועבודה מאהבה עדיף ע"ש א"כ יראת אב ואם נהי דאיתקש ליראת המקום מ"מ כל שעניינו יראה אין בכחו לדחות ל"ת כיון דתרוייהו עניינם יראה ומאי אולמי' כו' וע"כ הוצרך לאתויי קרא דכיבוד

ל"ג א' רובץ ולא רבצן, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ס"ב והי' לו להביא הך דכאן דנואף הוא על משקל שוה לרובץ וכי היכי דקרוי רובץ בפעם אחת ה"ה נואף וכמובן

שם אבידת אביו ואבידת רבו כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ער"ה

שם הי' אביו ורבו נושאין משוי כו',, נ"ב ע' ביאור המשנה וגם חילוף גירסאות אות בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשנ"ה בארוכה

שם זוהמא ליסטרון, נ"ב ברש"י כתוב כלים פכ"ה משנה ג' והוא עוד לפני זה בכלים פי"ג מ"ב וגם הוזכר בשבת קכ"ג ב'

שם עד ארבעין שנין כו', נ"ב הא דאמר עד ארבעין שנין מפני שאין אדם עומד עד סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה כדאיתא בסיפרי בפרשת כי תבא כן נ"ל לשון הבאר שבע בתשובותיו סי' י"ב ומה שהביא מסיפרי אינו שם אב הוא בש"ס דידן ע"ז ה' ב'

שם תוד"ה אבידתו קודמת כ' וא"ת אבידתו ואבידת רבו וכבוד אביו איזהו קודם כו', נ"ב ע' דוגמתו קדימות הסותרות בזבחים צ' ב' ע"ש בתוד"ה חטאת וע"ע כזה במג"א סי' רי"ב סקי"ג בסה"ד וע"ע דוגמא ב"ק פ' א' רב לא עייל קמי' דשמואל שמואל לא עייל קמי' דר' אסי ר' אסי לא עייל קמי' דרב כו' וע"ע ירושלמי הוריות פ"ג ה"ד הי' שם פר ע"ז ושעיר הבא עמו וחטאת אחרת כו' היך עבידא כו' עש"ה

ל"ד ב' שאל מן השותפין כו' שותפין ששאלו כו' שאל מן האשה ושילם לבעלה מאי אשה ששאלה ושילם בעלה מאי, נ"ב מעין זה לקמן צ"ו א'

שם תוד"ה שמא כו' פירש"י ויפסלנו לעדות ולשבועה כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהרי"ו סי' קל"ז: ל"ה א' לוה מקיים בי' במלוה כו', נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' ל"א

שם כל לא ידענא פשיעותא הוא, נ"ב ע' מה שדימה לזה בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קנ"ו וע' שו"ת חוט המשולש טור ב' סי' ל"ג ד"ה ועתה נבא להשיב כו'

שם ב' כדי להפיס דעתו של בעה"ב, נ"ב כל' זה לקמן קי"ב ב' וע"ע כתובות פ"ז ב' כדי להפיס דעתו של בעל: כ

ל"ו א' דא"ל אין רצוני שיהי' פקדוני כו',. נ"ב בשאלתות פ' ויצא דמפאת זה הוי רק תחלתו בפשיעה וסופו באונס וס"ל לר' יוחנן דתחלתו בפשיעה כו' חייב ורבא דמסיק דהחיוב רק מפאת דא"ל את מהימנת לי כו' ס"ל דהמסירה ליד אחר לא חשוב פשיעה והילכך אפי' למ"ד דתחלתו בפשיעה כו' חייב הכא פטור וע' תוס' כאן ד"ה אין וחידוש שלא הביאו דברי השאלתות

שם דא"ל לדעתך, נ"ב פירש"י כרצונך כו' וכזה לקמן ס"ה ב' דא"ל מדעתי' פירש"י אם ארצה אחזירם כו', וע"ע היות