גליוני הש"ס נזיקין קעז

שיעבודו שאינו חוזר ולוה בו עכ"ל והנה אין מציאות לגירושין בגט הניתן כבר רק היכא דמחזירה בו ביום ורוצה לגרשה בו ביום דאל"כ ה"ל מוקדם וכן לאשה אחרת הא ה"ל שלא לשמה ורק בגוונא דכתיבנא משכחת שאמר לסופר כתוב לי הגט גם לכשאחזרנה ואגרשנה וגם באופן זה חשיב שלא לשמה לרמב"ם דפסול דאומר לסופר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה הוי משום שלא לשמה וכמובן וגם יל"ע בזה אם אין גם הגירושין הראשונים פסולים כיון דלא נכתב הגט לשם אותן הגירושין לבד רק גם לשם גירושין השניים וא"כ ה"ל לגבי גירושין הראשונים לשמה ושלא לשמה ע' תוס' מנחות מ"ב ב' ד"ה מה טעם ויש לחלק דשם טעימה לגבי תכלת ה"ל מילתא אחריתי וחשיב שפיר שלא לשמה ומשא"כ כאן י"ל דשם גירושין חד הוא וצריך רק שיהי' נכתב לשם גירושין של אותן איש ואשה ואף אם הי' כוונתו גם לאישות שני' שלהם מ"מ שפיר הוא לשמה לבד

י"ח א' תוד"ה אטו כ' תימא היכי מוכח כו', נ"ב ע' שו"ת באר שבע סי' א' וב'

כ' א' תוד"ה שובר כ' ויש כח כו', נ"ב העניין כאן כהך דרי"ף שלהי פסחים דנשבע שלא לאכול מצה בלילי פסח אין שבועה חלה ואם נשבע על כל השנה חלה גם על ליל פסח בכולל וכזה כאן כיון דתקנה כלליית הוא גם שלא במקום איסור לכן לא פלוג רבנן ואיתה לתקנה גם במקום איסור אבל שיעקרו חכמים דבר תורה לבד בלי כולל כו' לזה אין להם כח גם לתוס' דכאן, שו"ת גאונים בתראי סי' מ"ח

שם ב' תוד"ה איסורא כ' וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ל"ב ומש"ש דלתי' ב' דתוס' דמוכח דלקושטא דמילתא ילפי' איסורא מממונא ק' מכמה דוכתי דאמרי' דאיסורא מממונא לא ילפי' ע' מסורת הש"ס כאן ואינו מובן דהא גם לתי' הא' קשה כן דהרי כתבו דרק בא"א החמירו אבל שאר איסור ילפי' שפיר מממון וע' עוד תוס' יבמות ס"ה א' ד"ה נישאת וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקנ"ר שכ' דאע"ג דמהני אומדנא להתיר איסור מ"מ לא מהני לאפוקי ממונא ע"ש שכ' וז"ל וליכא למימר אם באיסור החמור סמכי' אאומדנא ממון הקל לא כ"ש דלאפוקי ממונא לא אמרי' הכי דאין כאן ק"ו ודו"ק עכ"ל ונ' כוונתו דאפוקי ממונא הוי איסור לא תגזול וגם הוצאת ממון ולכן עדיף טפי מאיסור גרידא ומשא"כ באוקומי ממונא דאין כאן רק האיסור לבד אבל אין כאן הוצאת ממון וע"כ האיסור שבממון סברא לן דקיל משאר איסורים כדמוכח בכמה דוכתי ודו"ק היטיב וע"ע רש"י סנהדרין כ"ז א' ד"ה אביי כר"מ עש"ה דלפי"ז לכאורה כל ממון יש לו להיות חמור מאיסור דהוי רע לשמים ולבריות עש"ה וע"ע תוספתא סוטה פרק ב' ב' קנאות האמירות בפרשה אחת לבעל ואחת למקום והיינו ג"כ דחטאה כפול לבעל ולמקום אילם שם הוא חטא עצמיי ולא דמי לממון דחטא נגד המקום הוא ג"כ רק במה שחוטא לחבירו לחסר ממונו וע"ע בס' באר יעקב סוף חלק אורח חיים דל"ט ע"א עש"ה וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתנ"ט מש"ש וא"ת היכא ילפי' ממונא מאיסורא כו' ע"ש וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' ע"ט עש"ה כל התשובה ועמ"ש על הגליון לקמן ל' א' בשם הרדב"ז וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ר"ג וע' רש"י לעיל י"א א' ד"ה ומר סבר לא ילפי' וע' שו"ת חכם צבי סי' כ"א והנה ממאי דקיי"ל דס' ממון להקל וס' איסור להחמיר יש ראי' בפשיטות דממון קיל מאיסור ומ"ש האחרונים בשם המהר"י באסאן דטעמא דס' ממון להקל אף דהיא ס' גזל היינו משום דאם נוציא מספק יהי' אצל חבירו ס' גזל צע"ג מגמ' ב"ב נ"ז ב' ואיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא עש"ה ושם אם לא יעמיד הרי לא יעבור השני כלום ועכ"ז שרינן לי' להעמיד לכתחלה ולא משגחינן אס' איסור גזל ואילו מפאת ס' איסור נדר אסור שפיר והרי דלאו דממון קיל בעצם משאר לאו וספיקו בעצם להקל משא"כ בספק שאר לאו ודו"ק וכך הוא ג"כ שטחיות כוונת הגמ' לקמן ל' א' ותו לא דחינן איסורא מקמי ממונא דאף דעשה דהשבת אבידה הרי הוא ג"כ עשה ככל עשין מ"מ הואיל והוא מפאת ממון חבירו קיל ואין בכחו לדחות איסור עצמיי ובחידושי הארכתי וע"ע ב"ב ס' ב' איסורא שאני עש"ה דגם שם מבואר דממון קיל בעצם מאיסור ולגבי ממון היינו איסור היזיק לחבירו מקילינן למיחשיב נפל וחזר ובנה שהוא עדיין אותו הבניין עצמו וכאילו לא נפל ומשא"כ לעניין איסור מחמרינן וחשבינן לי' בניין חדש כאילו בא עתה לבנות מתחלה עש"ה וע"ע ב"ב צ"ד א' אי הכי אמאי ימעט ע"ש דפריך מדוע רובע בטל לגבי ממון ואין בטל לגבי איסור כלאים ומשמע דממון אין קיל מאיסור ואולי זה עצמו תי' הגמ' שם משום חומרא דכלאים ואולם אילו הית' כוונת הגמ' לחומר איסור על ממון הול"ל איסורא שאני או איסורא דכלאים שאני ול' משום חומרא דכלאים משמע דכוונתו על חומר שיש לכלאים בפרטיות גם על שאר איסורין וכבר כתבתי כן בגליון מנחות מ' א' ע"ש וע' עוד ברשב"ם ב"ב שם ד"ה וקתני ימעט עש"ה וע' לקמן במכלתין קי"ט א' וצריכי דאי אשמעי' קמייתא כו' עש"ה

כ"א א' חצי קב בשתי אמות מהו כו' קביים בשמונה אמות מהו כו', נ"ב גוף האיבעי' בשיעור קב בד' אמות דהוזכר אם לפי שיעור זה חשבי' ג"כ בחסר ויתר היינו חצי קב בב' אמות וקביים בשמונה או לא ודוגמתו בב"ק נ"א ב' דבור שמונה ומהן ב' טפחים מים חייב מ"ט כל טפ"ח דמיא כתרי דיבשה דמי ובעי שם ג"כ בבור ט' וטפח אחד מים וכן בבור ז' וג' טפחים מים מהו ע"ש וע"ע דמיון בירושלמי פאה פ"ו ה"א על המשנה כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו בש"א אינה שכחה ובעי שם בירושלמי ג"כ כל עומרי השדה של ב' קבין ואחד של שמונת קבין מהו

שם ב' יאוש שלא מדעת, נ"ב עמ"ש בגליון חולין קל"ד ב' בשם השאלתות פ' קדושים

שם אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הלכות קטנות סי' פ"א

שם מידע ידיע זיתא דאיניש איניש הוא, נ"ב דוגמא לזה לקמן כ"ג א' דמידע ידיע ריפתא דאיניש איניש הוא

כ"ב א' וכן ירדן כו', נ"ב ע' רש"י וחידושי הר"ן כאן וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קצ"ח

שם הב"ע ביכולין להציל ע"י הדחק מרדפין לא איאוש אן מרדפין איאושי מייאש, נ"ב דוגמתו ב"ק קט"ז ב' ביכול להציל ע"י הדחק גלי דעתי' לעצמו לא גלי דעתי' לאמצע

שם ה"נ מסתברא דאי ס"ד דלא שווי' שליח כו', נ"ב קצ"ע דהא האב מייעד אמה העברי' לבנו ואפי' בסוף שש ואין שהות ביום לעשות עמה ש"פ למ"ד מעות הראשונות לקידושין ניתנו ע' קידושין י"ט ב' וע"כ דבקנייתו האמה ה"ל כאומר לאבי' הרי בתך מקודשת לי או לבני לכשארצה אני או בני עד סוף שש ותתקדש מאז למפרע או לי או לבני ולא מצינו שיהי' הבן צריך לעשות אביו שליח בשעת קניית האמה רק כשמתרצה הבן בשעה שנותנה לו לייעדה ה"ל אביו שלוחו למפרע וחלו הקידושין למפרע עבורו וא"כ בכל מידי דבעי שליחות נמי מדוע לא יעשה