גליוני הש"ס נזיקין קעו

ותוס' פסחים מ"ו ב' ד"ה הואיל דתרי הואיל לא אמרי' וע' שבת ע"א א' אי אמרי' גרירה דגרירה וע' מנחות כ"ד ב' ומה שציינתי שם על הגליון וע"ע תוס' יבמות ל' א' ד"ה גירש דלא אמרי' תרי נישואין מפילין וע"ע עירובין י"ט ב' אי אמרי' תרי רואין וע"ע שם ל"ג ב' רש"י ד"ה הכא לא הדרן מחיצות דכ' דכיון דאי אמרי' גוד אחית אכתי אית לן למימר חוקקין להשלים כו' ותרתי לא אמרי' וע' רא"ש סנהדרין פ"ג סי' כ' ובתשובותיו כלל נ"ז אות ג' דתרי בעל כאשתו לא אמרי' וע"ע תוס' חולין קכ"א ב' ד"ה ולהעמידה וע' שו"ת ח"צ סי' ס"ב מש"ש אבל לרבנן דפליגי עלי' דר"ש בעומד לפדות כו' אף דיסברו דכל העומד לחתוך כחתוך דמי אינה כל כך סברא פשוטה ואלימתא דניסקה תרי דרגי ונימא כאילו הוא חתוך וכאילו נוגעין בגלוי כו', [וגוף מה שדן ז"ל שם דאף דאמרי' דעומד ליחתך כחתוך מ"מ א"א לדונו לגלוי וידיע תפרי' עש"ה יש לדון בזה די"ל דכיון דידוע הדין דעומד ליחתך כחתוך חשוב ג"כ גלוי וניכר מפאת זה ע' בית האוצר ערך אחד אין נחשב חסרון כלל מ"ח ד"ה "וע"ע ברכות מ"ז ע"ב תשעה נראין כעשרה כו'" ע"ש כל הדיבור וע"ע שם ערך אתרוגים המורכבים כלל רי"ט וע' תוס' ב"ק צ"ח א' ד"ה מתיב רבא]

י"א א' טעמא אחרינא הוא דכתי' כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ק"ו וסי' ק"מ כמה דברי חידוש בזה

שם כיון דנפל גלי דעתי' כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ט וסי' מ' וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' ק"ו כ' דהטעם כאן דד"א של אדם הן שלו רק כשרוצה שיהיו שלו וע"כ כאן דנפל כו' גלי אדעתי' שאינו רוצה שיהיו הד' אמות שלו וע"כ הד' אמות הם לגבי' כמו לגבי שאר בני אדם שאינם עומדים בהם תדע שאילו הית' המציאה בחצירו ממש ונפל עלי' דוודאי דחצירו קונה לו והנפילה שנפל עלי' הוא דבר נוסף ורק בד' אמות אינם חצירו כלל רק כשרוצה שיהיו חצירו ולכן אמרי' דכיון דנפל כו' הרי אין רוצה שיהי' הד' אמות חצירו עש"ה

שם ב' כהן דאמר לי' לישראל כו', נ"ב ע' תוס' ד"ה דאמר וע' שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תצ"ג

שם תוד"ה דאמר כ' ואי אין שליחות אין חלין הקידושין, נ"ב עמ"ש בגליון סנהדרין קי"א ב'

י"א ב' ולא היא מתנות כהונה נתינה כתיבה בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא כו', נ"ב ע' רש"י ומבואר דמכיר' דהוא נתינה בעד דמים לא מיקריא נתינה רק נתינה בחנם הוא דמיקריא נתינה וצע"ק מתוס' ע"ז כ' א' ד"ה ר' יהודה אומר דכתבו דהאי דהכא איצטריך לגלות על נתינה דגר שהיא מתנה ממש ולא נתינה בדמים עכ"ל ע"ש ומבואר דלולי קרא יש לפרש ל' נתינה דהכוונה לנתינה בדמים ובאתי רק להעיר

י"ב א' בעי רבא זרק ארנקי כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קנ"ח

שם רש"י ד"ה גבי מתנה כ' כי היכי דשלוחו זוכה לו כו', נ"ב מדברי רש"י אלה ראי' למה שכתבתי בחידושי לדון בעניין אי זכי' מטעם שליחות וכתבתי אני די"ל להיפוך דשליחות חות הוא מטעם זכי' דאם אומר סתמא שרוצה בדבר דיבור עביד איניש דמיקרי ואמר אבל כאשר אומר לשליח לעשות הדבר בפועל עבורו בזה מגלה דעתו לגמרי דניחא לי' בדבר וה"ל מש"ה זכות לו וע"כ השליח זוכה לו ומדברי רש"י כאן דכ' דשלוחו זוכה לו ראי' מפורשת להנ"ל דשליחות הוא מטעם זכי' ובחידושי הוספתי בזה עוד דהיינו טעמא דאשלד"ע דעביר' הוא חוב בעצם ואף שרוצה בה מ"מ סוף סוף הוא חוב לו בעצם ולא שייך שיזכה לו דהא הוא חוב לו באמת ולא זכות וע"כ אשלד"ע כיון דשליחות רק מטעם זכי' ועביר' אינו זכות רק חוב וע' תוס' ב"ק ס"ה א' ד"ה אין לי דמשמע שם מדבריהם להדיא כך דטעמא דאשלד"ע הוא משום דהשליחות הוא לחובתו וא"א ליעשות שליח לחובתו עש"ה והוא מובן עפ"י דברינו הנ"ל ובחידושי הארכתי ופה באתי רק להעיר

שם תוד"ה חצר כ' ובמציאה כו' בעינן משתמרת, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ד' וסי' ה'

שם ב' אלא גדול וסמוך כו', נ"ב ע' כזה לקמן ס"ט ב' בחידושי הר"ן ד"ה אבא מר ברי' דר' פפא וע' שו"ת משפטים ישרים סי' קל"ט והנה הפלוגתא בכאן אי תלוי בגדול וקטן ממש או תלוי בסמוך על שלחן אביו ע' דוגמת זה בירושלמי דמאי פ"ב ה"ג כאן בטפולין לאביהן וכאן בשאין טפולין כו' תני ר' חלפתא כו' גדולים נענין לחבורה קטנים נענין לו עש"ה והיינו דאוקימתא קמייתא מחלקת בין טפולין כו' היינו סמוכים על שלחן אביהם או לא ע"ש בפני משה ובריתא דר' חלפתא כו' מחלקת רק בין גדול וקטן ממש ואין תולה בטפולין כו' עש"ה בפני משה וע"ש להלן בירושלמי בסוף ההלכה דא"ר יוחנן הא קטן א"צ קירוב ע"ש בפני משה דס"ל לר' יוחנן דתלוי בגדול וקטן ממש והוא דלא כהך דכאן דס"ל לר' יוחנן דתלוי בסמוך כו' ואין קושיא בזה כי הם נושאים שונים וכמובן

שם הב"ע במגורשת ואינה מגורשת, נ"ב ע' רי"ף כאן מה שדקדק דש"ס דידן לית לי' להא דירושלמי דהמגרש אשתו חייב במזונותי' עד שיפרע כתובתה וכ"כ הרי"ף בכתובות פ' שני דייני וע' ר"ן כאן ושם וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' ו' אות ז' ובתשובה הארכתי

שם תוד"ה רבי יוחנן כ' ואם לא יפרנסו אביו לא יפרנסנו אחר, נ"ב ע' מה שדקדק מזה בשו"ת תה"ד סי' ש'

ט"ו א' שופרא שבחא ופירי, נ"ב כל' זה לקמן ס"ה ב'

שם ב' אמר רבא הלכתא יש לו מעות כו' הכיר בה כו' אחריות ט"ס כו', נ"ב עמ"ש בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קפ"א

ט"ז א' והכא לא סמכא דעתי', נ"ב משמע דמה דאין אדם מקנה דשלב"ל היינו משום דלא סמכא דעתי' וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ק"פ וע' ב"ב קמ"א ב' המזכה לעובר לא קנה ואם תאמר משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו וברשב"ם הואיל ודעתו קרובה וגמר ומקנה בכל לבו כו' ע"ש ומשמע דהא דאין אדם מקונה דשלב"ל הוא משום דאין מקנה בלב שלם דעובר נמי הוא דשלב"ל וגרע מדשב"ל דעלמא דלדבר שאינו בעולם אפי' ר"מ מודה כמבואר בב"ב שם קמ"א ב' ועכ"ז אמרי' דהיכא דמקנה בלב שלם כגון בבנו קני

שם ב' רש"י ד"ה ירמי' ברי גרסי', נ"ב ע' שו"ת שתי הלחם סי' ל"ו

י"ז א' עביד אינש דמקרי ואמר, נ"ב כזה ב"ב ל' ב'

שם שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו שכ' תוך דבריו וז"ל הילכך היכא דגירש בו והוא שלם ואח"כ קרעוהו קרע ב"ד לא נתבטל מדין גט ואם הי' מותר לגרש בו אשה אחרת או אותה אשה בעצמה פעם אחרת בזה הגט כשר הוא אלא משום דנעשה מצותו הרי הוא בטל והוי כשטר שנמחל