גליוני הש"ס נזיקין קעה

בבא מציעא

ב' א' או שיש להן עדים, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתכ"ט מה שהביא ראי' מכאן ואין מובן כלל מה הוצרך לראי'

שם ב' היכא דאיכא דררא דממונא, נ"ב ע' פירש"י ותוס' ויש ראי' לפי' התוס' מגמ' נדה ו' א' כי קתני היכא דאית לי' דררא דטומאה פי' שיש שם דבר המביא לספק על הויית טומאה ומשא"כ מעל"ע שבנדה דקודם ראי' אין שם דבר המספק עלינו כלל לומר שהיא טומאה עש"ה וכזה גם כאן פי' דררא דיש בעצם דבר המחייב הספק וכפי' התוס' ושוב ראיתי בחידושי הר"ן כאן הביא גמ' נדה הנ"ל

ג' א' לא מהימן לי בשבועה, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קכ"ו

שם ב' אישתמוטי הוא דקא מישתמט מיני', נ"ב כל' זה לקמן ה' ב' ט"ז ב', י"ז א', קי"ח א'

שם תוד"ה מה אם ירצה כ' אבל הכא עושה תשובה כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית ח' חדר י' ד"ה ונראה נמי דבשבוי' כו' וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תשל"ז עש"ה ושו"ת מהרי"ו סי' קכ"ג עש"ה וסי' כ"ח ע"ש וע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף הספר שם דס"ה ע"ב ד"ה דין אם אמר גזלתני ועוד שם דס"ו ע"ב ד"ה דין ראובן תפס בסכינו תחלה כו' עש"ה וע' שו"ת הרא"ש כלל י"א אות ה' וע"ע שם כלל ק"ח אותיות ל"א, ל"ב, וע' שו"ת מהר"ם לובלין סי' פ"א וע"ע שו"ת חכם צבי סי' ג' ד"ה ועוד דאף לפי דמיונו כו' דהיכא דאיכא ריעותא ועביד בלא"ה איסור זוטא תו לגמרי משים עצמו רשע ע"ש וא"כ י"ל דכיון דגם השוגג חשיב חטא כאן תדע שהרי חייבתו תורה חטאת לכפרה לכן תו לגמרי משים עצמו רשע ונאמן ג"כ לומר דמזיד הי' וע' עוד שו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ד' ומש"ש באותה תשובה "אע"ג דיש לדחות קצת ראי' זו ולומר שאני התם דאי לאו דידע בנפשי' ועבד חב"ע לא הוי מייתי" עכ"ל ע"ש במחכת"ה דחי' זו לענ"ד דחוי' מעיקרא היא דמאי חזית לומר דמעיקרא רשע הי' ונשבע לשקר במזיד ועתה נעשה צדיק ואינו רוצה להביא חב"ע אמור להיפוך דעד עתה הי' צדיק ולא נשבע לשקר במזיד מעולם ומה שאומר עתה שנשבע לשקר במזיד זה שקר הוא והוא רשע עתה ורוצה להביא חב"ע והרי כך ראוי לנו לומר יותר דהשתא הוא דאיתרע מפאת החזקת כשרות אשר לכל ישראל כיון דממ"נ הוא עבריין או בשבועה או בהבאת חב"ע וא"כ יותר יש לנו לומר דהוא עבריין בהבאת חב"ע דהשתא הוא דאיתרע ולא יהי' נאמן לאשוויי נפשי' רשע מעיקרא וז"פ וע' כזה בשו"ת נוב"י תניינא חאה"ע סי' קכ"ט אות ה' עש"ה

ד' א' מתקני רבנן שבועה דליתא דכוותה באורייתא, נ"ב דוגמתו חגיגה כ"ג ב' מעולם לא חידשו דבר בפרה ע"ש ברש"י ובחולין ל"ד א' תוד"ה שני שני למה ושם ל"ו ב' תוד"ה ר' יוסף

ה' א' אצטריך קרא היכא דחפר בה בורות כו', נ"ב כזה לקמן ק' ב' ושדה שחפר בה בורות שיחין ומערות וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' נ"א ומש"ש א"נ האי עפרא גופי' דנפק מינייהו קמהדר לי' ק"ק שהרי אין הבור מתמלא מחוליתו

שם ב' ותקנתא לתקנתא לא עבדי', נ"ב דוגמתו ירושלמי סוכה פ"ג הי"א ויש תקנה אחר התקנה וע"ע שו"ת מהר"ם פדוואה סי' נ"ד ד"ה עוד טעם אחר יש לי כו' וע' שו"ת חכם צבי סי' קע"ז וע' שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת סי' ב' ד"ה ובר מן דין כו'

שם שבועה זו תקנת חכמים היא, נ"ב כהאי לישנא לקמן נ"ח א' ופ"ג א' ושם פ"ג א' הוא ג"כ מימרא דר' יוחנן כמו כאן

שם מיגו דחשיד אממונא חשוד נמי אשבועתא, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ד אות כ"ט אי גם החשוד על גזל עכו"ם חשוד אשבועתא וכן אי פסול לעדות וע"ע שם ח"ב סי' ל"ח אות ה' וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' קכ"ח דה"נ אמרי' להיפוך דמאן דחשוד אשבועה חשוד אממונא ע"ש

שם והוה ידע, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם לובלין סי' פ"א

שם בלא דמי משמע להו, נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' מ' ומש"ש ולענ"ד אין הקושי קושי כלל דלפי דאינשי כפי טעותם כו' קדמו בזה התשב"ץ בהקדמת הזוהר הרקיע בשורש א' ד"ה המין הב' עש"ה שרמז לזה בקצרה וע' עוד שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ט"ו וע"ש שכ' עוד דה"ה במקום דקיל להו לאינשי עדות שקר וטועים דרק לישבע לשקר הוא דאסור יש לדון ג"כ לפי טעותם וצריך להשביע העדים אף דמעיקר הדין עדות שקר הוא לאו כשבועת שקר והחשוד על עדות שקר חשוד גם על השבועה ע"ש ומ"ש דחשוד על עדות שקר חשוד על השבועה יל"ע בזה ואכ"מ

ו' א' שבועה שלא פשעתי בה שבועה שלא שלחתי כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רל"ח

שם חיישי' שמא מלוה ישינה יש לו עליו, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ס"ד אות א' עש"ה

שם ב' תוד"ה קפץ כ' וברי' נמי לא הוי כו', נ"ב מוכח דברי' מה"ת אין לה ביטול וע' שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב העתקתי דבריו בגליון כתובות כ"ז א' וגם מה דיש לדקדק מקושית תוס' דכאן דס"ל דגם היתיר באיסור בטל דפטור בחיוב ה"ל כהיתיר באיסור וכמובן הנה כזה יש לדקדק בפשיטות ג"כ גם משו"ת מהרי"ל שם דהקשה דתיבטל הך דבמחבואה כו'

ז' ב' דחיישי' לשתי כתובות, נ"ב לקמן כ' א'

ח' א' בשלמא טהורה חזיא לבשר, נ"ב ע' תה"ד סי' של"ו

שם שאילו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם לובלין סי' פ"א

ט' ב' והלכתא בכפותא, נ"ב כעין זה ערכין ז' א', גליון הגרע"א ז"ל וכזה עוד ב"ק ע"ג א' והלכתא שהעידו בב"א והוזמו

שם ומיגו דזכי לנפשי' כו', נ"ב ע' ספק מושכל בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ל"ב בשם המהר"ח אבולעפיא ז"ל אם ראובן הי' חייב לשמעון לוי ויהודה ותפס בן שמעון ממונו בעד חוב לוי והוציאוהו ממנו מטעם תופס לבע"ח כו' דלא קנה ואח"כ נודע שבשעה שתפס כבר מת אביו שמעון במדינת הים והי' יכול לתופסו איפוא לעצמו אלא שלא הי' יודע אי שייך בכה"ג מיגו דאי בעי זכי לנפשי' כו' ע"ש ויש לדבר הרבה בזה ואין הגליון מספיק

שם חד מגו אמרי' תרי מגו לא אמרי', נ"ב תמורה י"א ב'. תוס' ביצה ל' ב' ד"ה עד וע' תוס' לעיל ח' א' ד"ה ומאי מגו וע' תוס' לקמן צ"ח ב' ד"ה ה"ג דתרי שייכי לא אמרי'