גליוני הש"ס נזיקין קעג

סי' שכ"ז עש"ה וע"ע שו"ת עבודת הגרשוני סי' ג' עש"ה כל התשובה

הי"ג א' דמ"ס דשא"מ מותר, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קפ"ח מ"ש בביאור זה ומאי דפשיטא לי' דבכלאים ההנאה הוא האיסור צ"ע דהתורה אמרה רק לא תלבש והוי הלבישה האיסור אלא דלבישה דאין בה הנאה לא מיקרי לבישה ואכ"מ ומש"ש עוד דלא מיקרי פ"ר דמי יימר שתעלה לו ערמתו להבריח המכס כו' אינו מובן דאפי' תעלה לו הנאה זו וודאי אינה אסורה והנאת הגנה בחמה מפני החמה כו' הוא דחשיבא הנאת לבישה ואסורה וז"פ

שם מניין לגזל עכו"ם שהוא אסור, נ"ב מ"ש האחרונים דמ"מ אין חיוב השבה ע' שו"ת חות יאיר סי' ע"ט כ' בפשיטות להיפוך וע' שו"ת מהרי"ו סי' קל"ח עש"ה כל התשובה מלעניין אי נפסל לעדות ע"י גזל עכו"ם ע' שו"ת משפטים ישרים סי' מ"ה וע' שו"ת חכם צבי סי' כ"ו ומש"ש בתחלת התשובה הסברה בארוכה דכוונת הלאו לזכותינו שלא נקנה תכונה רעה בנפשינו ע"ש לא ידעתי גם אריכות זה למה דדברי מהרש"ל בפשיטות תמוהים דאמת דהתורה לישראל נאמרה וא"כ נאמר לישראל לא תגזול ולא נאמר זה לעכו"ם אבל מי יהי' הנגזל מזה הא לא דיברה תורה ושפיר כל נגזל בכלל הן ישראל הן עכו"ם ודמיונו ולפני עור לא תתן מכשול נאמר לישראל ולא לעכו"ם ואין עכו"ם מוזהר על לפ"ע דנאמר זה רק לישראל ולפני עור לא תתן וגו' אבל מי יהי' העור מזה לא דיברה תורה והכל בכלל הן ישראל הן עכו"ם ולכן אסור ליתן אמ"ה לב"נ מלאו הנ"ל וז"פ וגוף ל' הח"צ דאיסור גזל עכו"ם שלא נקנה תכונה רעה בנפשינו הוא ל' פיה"מ להרמב"ם כלים פי"ב מ"ז דהביא שם איסור גזל עכו"ם ולשונו שם בסוף דבריו שזהו חטא והגעה לאדם תכונות רעות כו' וע"ש דיש ללמוד משם חידוש דמקרא דמוחשב עם קונהו ידקדק עם קונהו נלמד איסור גזל עכו"ם ואם החמירה תורה על גזילו של עכו"ם ק"ו על גזילו של ישראל ע"ש וא"כ הא יש בגזל ישראל עשה וגם לאו היינו עשה הנלמדת מק"ו מעשה דוחשב וגו' ידקדק וגו' ולאו דלא תגזול ויל"ע לרמב"ן עה"ת פ' יתרו דעשה חמורה מלאו א"כ למאי דקיי"ל דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוי ולמ"ד דאפי' לחד מינייהו לא מנתק א"כ ה"ה דלא אתי עשה ומנתק לעשה ול"ת ואפי' להל"ת לבדה ג"כ לא מנתק וא"כ מדוע חשוב גזל להנל"ע ויש לחלק בין איסור עשה לרמב"ן הנ"ל דאיירי בחיוב קיום עשה ויל"ע עוד מכ"ד ושוב ראיתי דבגליון הגרע"א ז"ל כאן אהך דוחשב וגו' ידקדק כו' ציין לעיין בפיה"מ להרמב"ם הנ"ל

שם ב' וכאן בהפקעת הלואתו, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ"א

שם בר מתא אבר מתא מיעביט, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ט' אות ב'

שם האי בר ישראל דידע סהדותא לעכו"ם, נ"ב ע' מה שדנתי מזה בגליון שבועות ל"ב א' וע"ע שם ל' ב' וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן מניין שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק ונ' גם מזה דע"א רק לשבועה אתי דאי לממון אתי רק שהנתבע יכול לפטור עצמו בשבועה א"כ זה העד שיודע האמת שזה חייב א"כ אדרבה אם יעיד הוא לבדו הא אפשר שישבע הנתבע לשקר וא"כ אדרבה עדיף שיצטרף אפי' עם פסול כדי לחייבו כמו שהוא חייב באמת וגם מצילו משבועת שקר שאפשר שהי' נשבע וממ"נ אם הי' נשבע אדרבה מצוה עביד דמצילו מזה ואם לא הי' נשבע הרי בלא"ה הי' משלם ונמצא שאין מפסידו כלום וזה רק אי ע"א לממון אתי ונמצא שגם בעצמו הי' בא לממון רק שהי' אפשר לנתבע להפטר בשבועה ומשא"כ אי רק לשבועה אתי שפיר הוי דבר שקר שהרי עניינו רק לחייב שבועה ואילו עם אחר הרי הוא בא לחייב ממון וא"כ הרי הוא בא על שקר שהרי אין לו כח לבא על ממון רק על שבועה ואילו עתה בא על ממון ומשא"כ אי גם ע"א לממון אתי וא"כ גם בעצמו הרי הי' בא על ממון ורק שהי' אפשר לנתבע להפטר בשבועה וא"כ בהא וודאי אדרבה הרי יפה עושה שמונע ממנו אפשריות השבועה כיון דהוא שבועת שקר ודו"ק היטיב מאוד כי עמוק הוא וע"ע שלטי הגבורים שבועות פרק ד' דף רצ"ט ע"א מדפי הרי"ף וז"ל וששאלת אשה שנתחייבה שבועה בשביל שט"ח שיצא עלי' כו' והיא מסרבת מה דינה, תשובה אשה שוה לאיש בכל עונשים שבתורה כו' וכן יש תשובה לגאון וששאלתם לעניין הזמנת אשת איש לדין שיש אומרים שאין מזמינין אותה דמאי נ"מ בהזמנתה כשם שאם מודה אינה משלמת כך אם כופרת אינה נשבעת כי השבועה במקום התשלומין לכך ימתין בעל דינה עד שתתאלמן או תתגרש וי"א שמזמנים אותה לדין כו' ואנו רואין דברי האומר מזמנין אותה כי השוה הכתיב אשה לאיש לכל דינים שבתורה ומה שאמרו כי השבועה הוא במקום ממון אינו כן אלא משביעין את הנתבע אולי יודה כו' עכ"ל ונ' דספק זה אי ע"א לממון אתי או לשבועה תלוי בב' הדיעות שבשלטי גבורים הנ"ל אם עניין ההשבעה שבאה השבועה תחת הממון או כוונת ההשבעה להפסידו שמפני אימת השבועה יודה דאם השבועה במקום ממון היא באה שפיר י"ל דע"א לממון אתי ונתנה לו תורה ג"כ לנתבע זכות לישבע תחת הממון ומשא"כ אם עניין השבועה רק כדי שיודע מאימתה א"כ ע"כ דע"א לאו לממון אתי דאי לממון אתי א"כ למה חייבתו תורה לנתבע שבועה הרי אין אנו צריכין להודאתו דבלאו הודאתו ג"כ הרי כבר מחויב הממון עפ"י הע"א וע"כ דהע"א רק לשבועה הוא דאתי והיינו דעדותו מספקת רק לזה להטיל שבועה על הנתבע לשמא יודה מאימת השבועה ותחייבהו הודאתו ודו"ק היטיב מאוד וע"ע תוס' ב"מ ד' א' ד"ה עד אחד מש"ש בהסברת פלוגתא דר' חייא ורבנן איפרכי' תורת הזמה עש"ה וי"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל אי ע"א לממון אתי כו' דאי לממון אתי הא שפיר שייך שישלם כשהוזם דהא בא לחייב ממון וע"כ דגזה"כ בעלמא הוא דאין דין הזמה רק בב' עדים וא"כ זהו שפיר כח ועדיפות בע"א שלא חייבתו תורה לשלם כשתוזם ומשא"כ אי ע"א לשבועה אתי שפיר נכון סברת התוס' דאינו עדיפות בע"א מה שאין משלם כשהוזם דאדרבה גריעותו הוא דפטורו מפאת שלא בא כלל על ממון דאין בכחו לבא על ממון וא"כ ר' חייא ורבנן בזה הוא דפליגי אי ע"א לשביעה אתי או לממון אתי ודו"ק היטיב וע"ע בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ק' וסי' ק"א עש"ה בכל ב' התשובות

שם ולא תבעו מיני', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ שם

שם תוד"ה הכי כ' נראה לר"י שכן הי' דעתו מתחלה כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך סי' כ"ו חדר ד' דדן דגם משל ישראל מותר ליקח כה"ג כשידוע שלוקח מעות ומה דהשיב ישראל לא שקיל דמי האמת השיב דהיכא דשקיל שרי באמת ע"ש

קי"ד ב' אין מסל"ת כשר אלא כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות ה' ושו"ת הר"ן סי' כ"ה

שם תוד"ה המכיר כ' ונראה דבפסחים הוי לעולם לפני יאוש כו', נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' כ"ד

קט"ו ב' וראה שהן משתברות כו', נ"ב מוכח דלולי דהוו הפקר מפאת שעומדין לאיבוד ולאו דידי' נינהו היו התרומה ומעשר חלין ולא הייתי אומר דכיון דעומד לאיבוד