גליוני הש"ס נזיקין קעב

מקרא ילפי' לי' במתני' וא"כ הא גזה"כ הוא וצ"ל דאיננו דרשה ברורה ומוכרחת כ"כ ולכן אילו הית' הסברא להיפוך לא הוי דרשי' לקרא הכי וא"ל דהשתא נמי נימא דרצה רק בכפרה גמורה ושלימה ואדעתא דכפרת מחצה לא יהיב דז"א דזה איננו עוד אומדנא ברורה ושפיר דרשי' לקרא נגד אומדנא זאת ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתע"ד דנ' כן מדבריו דיש עדיין אומדנא שלא רצה רק בכפרה גמורה אלא דנגד אומדנא זאת שפיר יש לנו לדרוש המקרא דלא ניזיל בתר אומדנא זאת וע"ש דדן מכאן לעלמא נמי עש"ה ומוכח דס"ל דלא אתי קרא כאן בפרט לומר דלא ניזיל בתר אומדנא זאת רק דאתי קרא לומר דגוף אומדנא זאת לאו אומדנא טובה היא ואין בכחה להוציא ממון וע"כ ילפי' אדכוותה שפיר גם לעלמא עש"ה וע"ע מה שדן מהך דכאן דכסף מכפר מחצה בשו"ת מהר"י ברונא סי' ע"ז ע"ש דנשמע מתמצית דבריו דהנודר או מתחיל לעשות מצוה ונאנס ולא גמרה וחושש לעצמו יש לו תקנה ע"י שיגלה וגם יחשוב הממון אשר הי' צריך להוציא באותה המצוה אילו הי' גומרה ויתן אותו הממון לעניים דמעתה אחרי שאמרו כאן דכסף מכפר מחצה ובפ' חלק אמרו דגלות מכפר מחצה א"כ ממילא הרי נתכפר הכל עש"ה

שם אלא מעתה יבמה שנפלה כו' דאדעתא דהכי כו', נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' א' ב' ג' ד' וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' י"ד וע' שו"ת חיים שאל סי' י"א ועוד שם ח"ב סי' ל"ח אות ס"ח וע' שו"ת חות יאיר סי' רכ"א וע' שו"ת חות יאיר סי' רכ"א וע' שו"ת רד"ך בית ע' בארוכה וע"ש דנ' דהך דאדעתא דהכי היינו מתורת תנאי וק' מזה עמ"ש המק"ח דאומדנא הוא שיור לא תנאי [ובלא"ה ק' עליו מכאן דהכרח לומר דכאן הוא מתורת תנאי דשיור הא לא מהני בקידושין ע' קידושין ז' א' ותוס' שם ס' א' ד"ה כל ועד"ז ק' עליו, ג"כ מהך דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכבר כתבתי מזה בבית האוצר] וע"ע ס' נחלת שבעה סי' כ"ב אותיות ז' ח'

קי"א א' וזכו הללו במה שבידן אמרי למאי חזי כו' לעורו, נ"ב כעין זה בסנהדרין ט"ו ב' למאי זכה זכה לעורן, וע"ע דונמא ב"מ כ"ד ב' וכי מאחר דאסירא בהנאה מותרת משום מציאה למאי הילכתא כו' לקנקנה

שם ב' אר"ח גזל כו' רצה מזה גובה כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תס"א עש"ה וע' טוש"ע חו"מ סי' שס"ח

שם אם הניח להם כו', נ"ב בשו"ת הרד"ך בית ל' חדר ב' דקדק מכאן דל' הנחה ל' מעליא הוא בש"מ דמדנקט כאן בגזילה הניח לפניהם ובאחריות נכסים נקט הניח להם משמע דל' אני מניח לפלוני ל' מתנה הוא ולכן בגזילה דאינה שלו להורישה או לתתה לבניו נקט ל' לפניהם אבל גבי אחריות נכסים שהם שלו נקט ל' הניח להם עכ"ל וע"ש אריכות בדין הנ"ל אי ל' הנחה ל' מעליא הוא

קי"ב א' ושאני הכא דאמר קרא כו', נ"ב עמ"ש בביאור הש"ס דכאן בשו"ת שארית יוסף סי' ס"א וע' גירסת הרי"ף כאן דלא גרים תיבות "אהדר לי' כי היכי דניחי בהדך" והדיוק מגוף הלאו דהוא רק לאו ואיסור ליקח רבית אבל לא שאינו קונה אותו וע"כ לעניין האיסור הרי אין האיסור על הבנים כיון שהאב כבר קנה ואת של אביהם הם יורשים ואף דהוא לאו הניתק לעשה דהשבה מ"מ היורשים דלא עברו על הלאו אין טעם לחייבם להחזיר ובחידושי הארכתי בזה אם אין קונה את הריבית והוא גזל או קונה אותו והוא רק איסור לקחת וגם חיוב החזרה רק לתקוני' ללאו ואכ"מ

שם ב' הרי מחלוקת סומכוס בצדך, נ"ב כזה זבחים ה' א' הרי מחלוקתך בצדו

שם תלתין קמאי לא נחתי' לנכסי' דאימר קא טרח בזוזי וניזוף כו', נ"ב ל' ס' יראים סי' רל"ד במצות ושפטתם צדק פי' שיעשה הדיין צדקה בדין כיצד נתחייב אדם אל יאמר לו מכור שדותיך ותן לי מיד שנמצא מוכר בזול ומפסיד את שדותיו ומכאן למדו הא דאמרי' בב"ק תלתין קמאי לא נחתי' כו' דאמרי' קטרח כו' עכ"ל

שם האי שליחא דרבנן, נ"ב ע' רש"י דפי' במזמין איש לדין ואינו רוצה לבוא ומדאמר וה"מ לשמתא משמע דכשמזמינין איש לדין ואינו רוצה לבא מנדין אותו וזהו ענשו וע' רמב"ם פ"ה מה' רוצח ה"ו כ' דרשאי השליח ב"ד להכותו עד שיבא ע"ש ובהשגות הראב"ד

שם מהימינן לי' כבי תרי, נ"ב ע' פירש"י וע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ד ע"ב דפוס קאפוסט ד"ה דין אשה יחיד' כ' ומצינו שהאמינו לשליחא דב"ד כדי תרי לשמתא כיון שא"א בעניין אחר וכ' שם משום זה להאמין לע"א וכן לקרובים כו' במילי דקנסות ורידוים על המכה את חבירו שאין פנאי להזמין עדים כשרים פתאום לזה כו' עש"ה כל הדיבור וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ה דכ' ומשמע דמש"ה מהימן משום דמירתת מבי דינא כו' וחידוש שלא הזכיר שזה פירש"י כאן

שם אפומא דאיתתא, נ"ב אע"ג דאשה פסולה לעדות אין הטעם כאן משום נאמנות רק דמשום יפוי כח דב"ד סמכי' אחזקת שליח עושה שליחותו דאפי' בכל שאר מילי איכא למ"ד דסמכי' אהך חזקה ואפי' באיסורא דאוריתא וכן משמע מפירש"י דכאן, מהרי"ק שורש צ"ג

שם תוד"ה מקיימין כ' דלא פלוג רבנן בין קיום שטרות לקבלת עדות, נ"ב בשו"ת רד"ך סי' כ"ו חדר ב' דקדק מזה דס"ל לתוס' דהא דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד הוא רק מדרבנן בכל מקום וזהו שכתבו התוס' דלא פלוג והוא כמו כל לא פלוג שבש"ס שר"ל שלא חילקו חכמים בתקנתם שאם כוונת התוס' לומר דלא פלוג רבנן בין קיום שטרות דדבריהם לקבלת עד שמדאורייתא א"כ לא הי' ראוי להם לומר כלשון זה אלא הי' להם לומר כל דתקנו רבנן כעין דאוריתא תקון עכ"ל ועש"ה אריכות בזה בכולה סוגיא וע"ע בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' ע"ג בעניין דעת הראב"ן דבדיעבד מהני קבלת עדות שלא בפני בע"ד וע"ש חידוש דאפי' למאן דפליג אראב"ן היינו רק דאין לפסוק דין עפ"י עדות שנתקבל שלא בפני בע"ד אבל אם כבר פסקו הב"ד דין על פיו דינם דין לכ"ע ואינו חוזר ונידון דשם הוא בנידוי שנידה חכם על סמך קבלת עדות. שלא בפני בע"ד וכ' משום זה דנידויו נידוי לכ"ע ע"ש וע"ע בסוגיין בשו"ת הר"י מגא"ש סי' קס"א עש"ה וע' שו"ת משפטים ישרים סי' רצ"ב וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קס"ו בארוכה וע' שו"ת הרא"ש כלל י"ז אות א' וע"ע שם כלל מ"א אות ו' וע"ש דמ"ש כאן כגון שהי' הוא חולה כו' משמע שם דמטעם הפקר ב"ד הוא דמהני קבלת עדות שלא בפני בע"ד כה"ג עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל מ"ו אות א' עש"ה וע"ע שו"ת הריב"ש סי' קע"ו עש"ה וע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ח וע"ש שכ' דטעמא דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד משום דאם מעיד בפניו אולי יזכיר לו הבע"ד שלא נעשה הדבר כך וכדומה ולכן לא בעי' שיכיר העד את הבע"ד רק שיעיד בפניו ע"ש ואין דבריו מוכרחים דאפי' באנו לדרוש טעמים אולי הטעם כי בפניו אין ביכולתו להעיז להעיד שקר ולכן בעי' שיכירו דאם אינו מכירו אפשר דמעיז וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר' וע"ע שם ח"ג