גליוני הש"ס נזיקין קע

המקומות הנ"ל דפי' טעם איסור עינוי הדין משום ואהבת לרעך כמוך ע"ש וצ"ל דאעפ"כ נוהג גם בשור מהיקישא דכמיתת בעלים כך מיתת השור וע' לעיל מ"ה א' ודו"ק וע"ע סנהדרין פ"ט א' ר' יהודה אומר אין מענין את דינו

שם למימד חפצא כו'. נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"פ

שם מן שמיא הוא דרחמי עלי', נ"ב כעין זה לקמן קט"ז א' והא דלא אמרי' גם לעניין מיתה מן שמיא כו' היכא שהכה את חבירו בדבר שבו כדי להמית ואמדוהו למיתה וחי' שיתחייב המכה מיתה מטעמא דמן שמיא הוא דרחמו עלי' דמוכה ע' חזקוני שמות פרשה כ"א פסוק י"ב דגזה"כ הוא עש"ה

שם ב' מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רל"א צידד דהעושה עצמו טריפה והתרו בו ב"ד ממיתין אותו משום רציחת עצמו ע"ש וצ"ע דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ואולי כוונתו בעשה עצמו טריפה בפני ב"ד ע' סנהדרין ע"ח א' וגוף מאי דפשיטא לי' דהעושה עצמו טריפה מחויב מיתה ע' גיטין מ"ג א' וע' חזקוני עה"ת שמות פרשה כ"א פסוק י"ב ויל"ע להלכות קטנות הנ"ל דא"כ חיוב חנק היכא משכחת לי' הא כיון דעבר עביר' שחייבין עלי' חנק והתרו בו וקיבל עליו התראה הא ה"ל כחונק את עצמו ומתחייב במעשהו משום רציחת עצמו ורציחת עצמו הרי מיתתה בסייף כרציחת אחר וכמובן בפשיטות וא"כ כיון דקיי"ל דמי שנתחייב ב' מיתות ב"ד נידון בחמורה וסייף חמור מחנק א"כ כל מחויב חנק ראוי שיהי' נידון בסייף וע' לעיל מ' ב' לעולם דרבעה ולא קטלה דאתיוה לבי דיצא וקטלוה מהו דתימא כמאן דקטלה דמי קמ"ל הרי דמה שמחייב לאחר מיתת ב"ד ע"י מעשהו בו נחשב שהרגו והוי לי' כשור נוגח וא"כ ה"נ במחייב עצמו מיתת ב"ד ע"י מעשהו דהו"ל הורג את עצמו ואף דבאמת לא אמרי' שם כן אין ראי' מזה להיפוך די"ל דווקא שם לפי שהי' הדבר ברצונה והשור לא הכריחה על כך וע"ש בתוס' ומשא"כ כאן בעושה עביר' בעצמו שמתחייב עלי' מיתת ב"ד שפיר הו"ל הורג את עצמו ואולם בפ"ק דמכות חשבי' למחויב מיתת ב"ד גברא קטילא רק אחר גמר דין אבל לא משעת המעשה וגם י"ל דאם לא יודן בחנק בפועל תו הא אינו חונק א"ע ותו גם סייף לא יתחייב וע"כ ההכרח שיודן בחנק ולא שייך כאן הך דמי שנתחייב שתי מיתות דנידון בחמורה כיון דכאן כל חיוב החמורה רק מפני דין הקלה תחלה דהוי לי' על ידה הורג את עצמו וא"כ הרי ההכרח שיודן בהקלה דו"ק מאוד ויש לדון עדיין בסברא זו ואין הגליון מספיק וגם לכאורה כל הקושי' טעות דהא לא התרו בו משום רציחת עצמו רק משום עבירת החנק וא"כ הא אינו מתחייב סייף ואולם בגוף הדבר אכתי איכא לספוקי אם יתרו בו באמת גם משום רציחת עצמו או בחבר למ"ד דא"צ התראה אם לא יתחייב אז סייף וכנ"ל וגם יל"ע לרש"י סנהדרין ס"ז א' ד"ה אמר לשנים ועוד בכ"ד דמשמע מדבריו דמסית א"צ התראה כלל משום דכתי' לא תחמול עמ"ש בגליון סנהדרין ח' ב' וא"כ משמע דכל עניי התראה רק מפאת והצילו העדה וע"כ במסית דכתי' לא תחמול ליכא חיוב הצלה ולכן א"צ התראה וא"כ י"ל גם לענייננו דכיון דאין החילוק רק בחומר המיתה מה דסייף יש בו צער יותר מחנק ע"כ לא שייך בזה חיוב הצלה כיון דבלא"ה הוא מת ואין כאן מידי דהצלה רק צער בלבד וע"כ תו מיתת הסייף מפאת רציחה אין צריכה התראה כלל כיון דאין כאן עניין הצלה וכל הצרכת התראה הא הוא רק מפאת הצלה וכנ"ל ועד"ז יש לספק ג"כ בעובר בשבת עביר' שיש בה חיוב מיתת ב"ד והתרו בו וקיבל עליו התראה אם לא יתחייב סקילה ע"ז עצמו משום נטילת נשמה כאילו הרג את עצמו והוי לי' מלאכת נטילת נשמה ויש לספק זה גם בעובר עבירת כרת בשבת אם אין מתחייב עלי' גם משום שבת משום מלאכת נטילת נשמה דכרת ג"כ קרוי נטילת נשמה כמבואר ברש"י סנהדרין מ"ב ב' ד"ה בנשמה ע"ש שכ' לישנא אחרינא נטילת נשמה דשוחט חוץ היינו חיוב כרת שמתחייב בשחיטה זו עכ"ל וכזה בזבחים ל"ג ב' מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה דהיינו כרת ע"ש וע' סנהדרין פ"א ב' דקרינן לכרת קטלא ומה שממיתין אותו בידי אדם נחשב רק קירוב קטלע עש"ה ואולם באמת נ' דחשוב בכ"ז רק גרם ולא חשיב רציחה לעניין רציחת עצמו וכן לעניין מלאכה בשבת ה"ל רק גרם נטילת נשמה וגרמא שרי בשבת כמבואר בשבת ק"כ ב' ובאתי רק להעיר

שם א"כ לא שבקית כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ס"ד אות ה' וע' ירושלמי בפרקין ה"ו ובמראה הפנים ד"ה מעידין וע' ירושלמי שבועות פ"ד ה"ה ובמראה הפנים ד"ה הרגת

שם לא שכיב כו', נ"ב ע' אריכות בשאילת יעב"ץ סי' ע"ו ובשו"ת חיים שאל סי' כ"ב וסי' כ"ג ועוד שם סי' צ"ב אות ב' ובשו"ת חות יאיר סי' קצ"ה ובשו"ת שבות יעקב סי' קנ"ט

צ"ב א' א"ל לאריסי' עקרינהו כו', נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' מ"א ושו"ת חיים שאל סי' כ"ב וכ"ג

שם ב' קרית חברך כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ס"ח אות י"ג כי משם יש ללמוד פי' המאמר הזה ומאי דמייתי מקרא יען טהרתיך וגו' לא תטהרי עוד הכוונה דא"צ להזמינו כמה פעמים רק כיון שהזמינו פעם אחת לדין ולא רצה לבא מחזקי' לי' שלא יבא עוד ומותר לדינו בדיני עכו"ם וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ר"צ עש"ה וע"ע שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ו' עש"ה וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' רע"ג

צ"ג א' משום פגם משפחה, נ"ב קידושין י"ח א' ושם נסמנו כל המקומות במסורת הש"ס והשמיט הך דכאן

שם ר' יוחנן אמר כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ס"ח אות יו"ד

שם והתני' לשמור ולא לחלק כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חות יאיר סי' קצ"ט וע' שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ל"ד ומה שהביא שם ראי' מכאן הנה בשו"ת הרא"ש כלל י"ג אות ח' הביא ראי' מכאן להיפוך בשם המהר"ם מרוטנבורג ז"ל וצע"ג עליו ז"ל שנעלמה ממנו ראי' המבוארת בתשובת הרא"ש הנ"ל והיא מבוארת ג"כ בשו"ת מהר"ם בר ברוך וכדומה בזכרוני עוד בכמה ראשונים

שם תוד"ה ורמינהי כ' לא מצינו שפטרו אם קרע ואיבד בידים, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' י"ט

שם ב' הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון, נ"ב לקמן ק"א א' ונדה ס"ב א'

צ"ד א' המפקיר כרמו כו', נ"ב ל' ס' יריאים סי' ק"ס וכשם שהפקר פטור מן הפיאה כדאמרי' נשמר למעוטי הפקר כך הוא פטור מלקט פרט ועוללות דכתי' קצירך וכרמך למעוטי הפקר אבל אם הפקיר ע"מ להפקיע חייב כדתני' המפקיר כרמו והשכים לבקר ובצרו חייב כו' עכ"ל נ' דטעמא דקרא קדריש דקנס קנסתו תורה הואיל והפקיר להפקיע א"ע דאנן סהדי דלכך נתכוון כיון דלשחר עמד ובצרו וצריך טעם לפי"ז מדוע פטור מן המעשר אולי לפי שאין חיוב במעשר רק ברוצה לאכול א"כ הוא רק מתיר לכן אין בהפקעתו איסור כ"כ כיון דגם