גליוני הש"ס נזיקין קסט

דדקדקתי מדבריהם אלה דליכא במלקות חיוב והצילו וגו' ולא אמרי' לעניין זה מלקות במקום מיתה עומדת ואולם ראיתי כעת היפוך זה ברמב"ן במלחמות פסחים פ' אלו עוברין ד"ה ועוד איתמר האופה מיו"ט לחול ע"ש שכ' וז"ל ועוד דאי אמרי' הואיל לחומרא הכי הוי לן למימר אינו לוקה דהצלה היינו חומרא דמלקות תחת מיתה עומדת ורחמנא אמר והצילו העדה עכ"ל

פ"ז א' וכן הי' ר' יהודה פוטרו מכל מצוות כו', נ"ב ע' טעם ודרש ע"ז בשו"ת הלכות קטנות סי' רי"ז וצ"ע שלא הוזכר כלל בגמ' כאן וגוף הדרש שלו ולמדתם ועשיתם כל שישנו בלמידה ישנו בעשי' כו' דוגמתו יבמות ק"ט ב' בהיפוך ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשי' ישנו בלמידה כו' ובגוף העניין אי סומא פטור מן המצוות ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ל"ח וע' חידושי אגודה הנדפסים עם מהרי"ו דפוס קאפוסט דנ"ט ע"ב וע' שאילת יעב"ץ סי' ע"ה ושם ח"ב סי' ס"ז וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ל"ט ויל"ע לענ"ד לר' יהודה דפטר סומא מכל המצוות א"כ ל"ל ג"ש לדידי' במנחות צ"ג א' למיפטר סומא מסמיכת קרבנות עש"ה דג"ש אין אדם דן מעצמו רק נמסרה מסיני וא"כ לר' יהודה ל"ל ג"ש

שם החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין, נ"ב מצינו גם להיפוך בערכין ו' ב' הוא שחבל באחרים חייב אחרים שחבלו בו פטורין

שם ב' יעשה לו סגולה, נ"ב מדקתני יעשה ולא קתני יעשו אלמא שאין ב"ד נזקקין לקטן שיש לו אב אלא כל מה שיעשה האב בנכסי בניו הוא עשוי ואין ב"ד מדקדקין אחריו אעפ"י שהאב חייב ליתן הממון לבנו כו', שו"ת הרא"ש כלל פ"ז אות א' וצ"ע דהא גם בבניו ובנותיו של אחרים קתני יעשה כו' והתם וודאי אב"ד קאי דא"ל הכוונה שהאב שלהם יעשה כו' דא"כ בגדולים דקתני יתן ה"נ דאאביהם קאי ומאי שייטי' דאב להם הלא החובל צריך ליתן להם עצמם לא שיתן לאביהם והאב יתן להם

פ"ח א' יצא עבד שאין לו אחוה, נ"ב יל"ע לר' יהודה אי רשאי אדם לחבול בעבדו דלאו דחובל נפקא מלא יוסיף פן יוסיף דקמסיים קרא ונקלה אחיך לעיניך ונ' דהוא איסור מסברא עכ"פ ואיסור מסברא הוא ג"כ דאורייתא כמ"ש בחידושי ותדע שהרי קנסה תורה לאדון על חבלת ראשי אברים שיוצא לחירות בכך מכלל דאינו רשאי לחבל בו מה"ת ע' רש"י גיטין כ"א ב' ד"ה לא אפשר למיקציי', עש"ה ונ' דזהו כוונת רש"י דלרבנן אין רשאי לחבל בו בפשיטות כיון דשייך במצות והוי אחיו במצוות ואיתי' בכלל הלאו דלא יוסיף פן יוסיף כישראל ולר' יהודה נמי דלא מיקרי אחיו מ"מ מדיוצא לחירות בראשי אברים אלמא דאינו רשאי לחבל בו ודו"ק

שם ורבנן אחיו הוא במצוות, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ה סי' אלף ת'

שם אחיו הוא במצוות, נ"ב דעת היריאים סי' ל"ט וסי' מ"ז וסי' מ"ח דכל דכתי' אח בתורה ממעט לכל מי שעבר אפי' עבירה אחת במזיד ולא עשה תשובה ואפי' עבר רק לתיאבון ומותר לשנאותו ופטורין מלהחיותו ולהלוות לו ולתת לו צדקה כו' וראייתו מכאן דאח היינו במצוות ומהך דמכות כיון שלקה ה"ה כאחיך מכלל דמקמי הכי לא והא דאמרי' בפרק ב' דע"ז לכל אבידת אחיך לרבות המומר היינו רק להשב לו את שלו וכל כיוצא בזה אבל לתת לו את שלו כצדקה וכדומה לכל כי האי לא איתרבי ומסופק שם לעניין ריבית מה דינו ועניין הספק שלו אם ריבית כיון דמדעתי' יהיב נחשב שאני נוטל ממנו את שלי ואיסורא בעלמא הוא דאסרתו תורה וע"כ כיון דכתי' בי' אחיך אין מומר בכלל האיסור א"ד ריבית גזל הוא. נחשב שנוטל אות של המומר ומסיק לאיסור ע"ש וספק הנ"ל לעניין ריבית הארכתי בו בחידושי וכעת ראיתי שיש לעיין בו ג"כ בשו"ת רד"ך בית ל"א חדר א' ע"ש בארוכה

שם תוד"ה יהא עבד כשר לעדות כ' כשרים לעדות מה"ת, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ע"ח וע' ירושלמי שבת פ"א ה"ד דחשיב בין י"ח דבר ועל לשונן ועל עדותן וע"ש בק"ע ובחידושי הגהתי דצ"ל ועל ערותן ואכ"מ כי הדברים ארוכים שם וכעת ראיתי בשו"ת משיב דבר חיו"ד סי' נ"ט דכ' דצ"ל בירושלמי ועל שמנן ועל אידיהן וכוונתו וודאי דאיסור משא ומתן עם העכו"ם לפני אידיהן לירושלמי הנ"ל הוא מי"ח דבר אולם לא ידעתי מנא לי' להגיה כזה בלי ראי' וע"ע שו"ת רד"ך בית כ"ד חדר ד' אריכות בזה אם עכו"ם כשר לעדות מה"ת היכא דליכא חשש משקר עש"ה בארוכה וע"ע תוספתא שבועות פרק ב' המשביע את העכו"ם את הנשים את הקטנים את הקרובים את הפסולין פטור שנא' והוא עד בעד שראוי להוציא ממון וא"כ למ"ד בשבועות ל"א א' דהיכא דמה"ת כשר לעדות חשיב ראוי לעדות לעניין שביעת העדות אע"ג דמדרבנן פסול א"כ מוכח דעכו"ם מה"ת פסול לעדות ובלא"ה מוכח כן מדחשבי' בהדי נשים וקטנים וקרובים כו' דפסוליהו מה"ת וע"ע שו"ת מהר"ם פדוואה סי' נ"ד בסוף התשובה מש"ש ומה שאמרתי שאינו טעם של עיקר כו'

פ"ט א' מילי דמזדבני בדינרי נינהו, נ"ב ע' ברכות ס"ב ב בר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי

צ' א' פרע ראש האשה בשוק, נ"ב בס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (ד"ס ע"א דפוס ווארשא) ד"ה דין הגאונים, למי שנטל כו' גרס כאן ופרע את ראשו או את ראש אשתו"

שם ב' א"ל לזו אני נותן כו' א"ל כו' החובל בעצמו כו' פטור, נ"ב ק"ק דל"ל האי טעמא תיפוק לי' דמאי דזילזלה בעצמה ולאו בת בושת היא יש לנו לומר דהשתא הוא דאיתרעה ומעיקרא שפיר בת בושת הויא וכבר נתחייב ע' יו"ד סי' א' בט"ז וש"ך דאין אדם נעשה חשוב למפרע וע' מהרי"ק שורש קכ"ט דדן בב' ביאות אחת באונס והשני' ברצון אי מיפטר אבושת דביאה ראשונה דנימא דהובררה זו למפרע שאינה בת בושת מדנבעלה לו שנית לרצון ע"ש שהביא משנה דכאן וצ"ע ג"כ דת"ל דאין נעשה חשודה למפרע וע' תוס' שבועות י"ז ב' ד"ה אי בת"ח דמוכח דאדם נעשה חשוד למפרע ובחידושי הארכתי ואכ"מ

שם אף כל שהוא מסור לעדים כו', נ"ב אפי' לר"ע רק עדים המעידים על ההריגה מהימני אאומדנא אבל שנים מעידים שהכהו מכה כדי להמית ונפל למשכב ומת ומעידים שנים אחרים מאומד על המיתה שלא הית' מאותה ההכאה לא מהימני האחרים דרק העדים המעידים שהרגו דסמכינן אעדותם להמית הרוצח זריזים הם ודייקי שפיר וכדאמרי' בפ"ק דפסחים (י"ב ב' ע"ש ברש"י) עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור ועוד אפשר דאפי' ר"ע מודה דעדי הרציחה גופיהו נמי לא מהימני אלא לעניין אם הי' בכלי כדי להמית או לא אבל היכא דהי' בכלי כדי להמית לא מהימני אאומדנא לומר לא מת מאותה ההכאה, שו"ת מהרי"ו סי' פ"ז ע"ש

צ"א א' ולא מענינן לדיני', נ"ב מעין זה סנהדרין ל"ה א', קי"ב א' נמצא אתה מענה את דינו וכן בערכין ז' א' מפני שאין מענין את דינו וע' חידושי הרמ"ה בסנהדרין בב'