גליוני הש"ס נזיקין קסו

נ"ב ב' לפניו לפניו ממש לאחריו אחריו ממש וזה וזה בבור, נ"ב דוגמא לזה עירובין פ"ו א' וע"ש בגליון וע"ע דוגמא לפלוגתא דרב ושמואל דכאן לקמן ס"א א' דרב אמר נהר ממש ושמואל פליג

נ"ג א' וכל היכא דלא אפשר כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' צ"ג וע' מה שדן מכאן בשו"ת חוט השני סי' י"ח ד"ה ולעניין אם מצוה לכונסה

נ"ד א' שבירתן זו היא מיתתן, נ"ב בשו"ת הריב"ש סי' קל"ד ביאר בזה ל' תוספתא דמובאה ברמב"ן פ' יש נוחלין ואפי' נשבע לו בחיי הקרן ופי' דהכוונה על חיי השופר שתוקעין בו דשייך מיתה וחיות בכלים כדאמר כאן שבירתן כו', ע"ש ולענ"ד יש להגיה בתוספתא זאת הג"ה קטנה כי חסר כאן אות אחד היינו אות ב' בין אותיות ר"ן דתיבת הקרן ויהי' המאמר ואפי' נשבע לו בחיי הקרבן ול' זה מצינו בנדרים י"ג א' באומר הא קרבן כו' שלא נדר זה אלא בחיי קרבן כו' כנלענ"ד וע' תוספתא סנהדרין פ"ה שם נאמר בחיי הקייץ

שם ב' אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת, נ"ב ע' ס' יריאים סי' קנ"ו

שם אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת, נ"ב ע' ס' יריאים סי' ס' דהקשה דהא אין ג"ש למחצה וא"כ ליליף נמי דכי היכי דבהרבעה אע"ג דכתי' בהמתך מ"מ אסור להרביע גם בהמות אחרים ה"נ גבי שבת אע"ג דכתי' בהמתך יהי' מוזהר גם על שביתת בהמות אחרים ע"ש מה שתי' בזה

נ"ה א' הואיל וסופן להשתבר וכי סופן להשתבר מאי הוי א"ר אשי חס ושלום פסקה טובה כו', נ"ב ע' ב"מ ק"ג א' שואל אדם בטובו לעולם (אם ראה כלי לחבירו ואמר השאילני בטובו וא"ל הן שאול לו לעולם כ"ז שראוי למלאכה דבטובו משמע כ"ז שהוא טובו אפי' מחזירו חוזר ונוטלו כשיצטרך רש"י) כו' ומהדר לי' קתי' וברש"י כשיפחות שלא יהא ראוי לו יחזיר לו שבריו דהא לאו במתנה יהבי' אלא שאלה הואי ובטובו הואי והאי לאו טוב הוא עכ"ל הרי דכלי שנשבר פסק עניין טוב שבו וכזה גם כאן אילו נאמר כי טוב בתחלה אזי אם הי' שביר' אח"כ הי' זה חלילה פסיקת טובה כו'

שם ב' אמר מר הפורץ כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ר"ד

נ"ו א' ה"ד אילימא לנפשי' כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קס"א כ' ומה שאמרו השוכר עדי שקר להעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דווקא אם שכר אותם לזולתו אבל אם שכר אותם לעצמו חייב ואפי' בדיני אדם עכ"ל וחידוש שלא הזכיר שכן הוא בגמ' כאן וע"ש עוד דנהי דפטור בשוכר לזולתו מ"מ כשיש דיין קבוע והשוכר רגיל בכך או שבני המקום רגילין בכך יש לדיין ענוש על הדבר למיגדר מילתא עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ד' לעניין השוכר עדי שקר כדי להנצל מטענה שקרית שכנגדו ששכר עליו עדי שקר מה דינו ע"ש

שם והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד כו', נ"ב ע' כמה דברי חידוש בשו"ת חות יאיר סי' ר"ח דנסתפק דמשביע עד שיגיד שלא ידע דבר פלוני לית בי' משום אם לא יגיד ואם החיוב רק באומר איני יודע או גם בשותק כו' ועוד חידוש דגם קודם תקנת היסת אם טען הנתבע פרעתי ומשביע ע"א שראה שפרע לו חייב להעיד מפאת התועלת שיש לו בעדות שלא יחשבוהו לגזלן ע"ש

שם מ"ד לימא דברי הרב כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קס"ו

שם תוד"ה פשיטא כ' וא"ת ה"מ כשעבר על שבועתו כדכתי' ושמעה קול אלה, נ"ב בשאלתות פ' ויקרא סי' ס"ח שאילתא דאילו מאן דידע בסהדותא דחברי' מיחייב למיזל ולאסהוד' לי' ואי לא מסהיד לי' קאים באיסורא שנא' ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' ואע"ג דהאי קרא בהיכא דאשבעי' ולא אסהיד לי' ה"מ כי כתיבא שבועה לאיחיובי עלה קרבן שבועה אבל למיקם באם באיסורא כי לא מסהיד נמי קאים באיסורא דכתי' נפש כי תחטא והדר ושמעה קול אלה אלמא כי לא שמע שבועה נמי קאים בחטא ותני' מניין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו ת"ל ולא תעמוד על דם רעך עכ"ל והך דמניין שאם אתה יודע הוא מן הספרא פ' קדושים פרק ד' בריתא ח' ונ' דזה קאי רק אד"נ בעדים היודעים להעיד להציל אדם ממיתת ב"ד ע' בספרא שם ובש"ס סנהדרין ע"ג א'

שם תוד"ה כסויי כסיתי' כ' וא"ת גלוי וידוע כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ו

נ"ז א' דנקטי להו ניגרא ברייתא, נ"ב ע' מסורת הש"ס וכל' זה עוד בב"ב פ"ח א'

שם ב' שוכר כיצד משלם כו' כשומר שכר כו' כשומר חנם, נ"ב ע' מסורת הש"ס והוזכרה פלוגתא זו עוד לקמן ק"ז ב'

נ"ח ב' גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה ל"ל, נ"ב דוגמתו ב"ב קע"ג ב' האי דינא דפרסאי וכזה עוד שבועות ל"ד ב'

נ"ט א' בן עזאי אומר נכי מזונות, נ"ב ע' רש"י, וע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"נ וע' ירושלמי במכילתין פ' החובל ה"א ע"ש בפני משה ובמראה הפנים ד"ה תני בן עזאי כו' ע"ש דמשמע לכאורה דהירושלמי הבין בהך דבן עזאי כוונה אחרת לגמרי מן הבבלי ועכ"פ חידוש על הפני משה שם דלא העיר כלל דגוף הך דבן עזאי הובא בבבלי כאן וכי הוא כאן לכוונה אחרת לגמרי ואולם באמת נ' דלא כפני משה שם וגם בירושלמי כוונת בן עזאי דמנכין מה שהחולה מרויח מזון דבימי חוליו אינו יכול לאכול כ"כ כבימי בריאותו וע"ז הקשה הירושלמי מהו נכאי מזון בקדמיתא כו' פי' דאינו מרויח כלל דנהי דאינו אוכל בריבוי כמות כבתחלה מ"מ תחת זה צריך לאכול מאכלים דקים וקלים ביעין ותרנגולים ומיעוטם ביוקר יותר מריבוי כמות דטלופחין וירק שהי' אוכל בימי בריאותו [ומש"ש בירושלמי "ומה דו אמר יהבין לי' צריך למחוק ונשתרבב בטעות מלמעלה בירושלמי שם ע"ש] ור' יוסי בן יעקב הקשה עוד דאינו מרויח כלום דכשיבריא אז יצטרך לאכול בכפלים גם נגד ימי חוליו וכמו שעושין הרומיים וא"כ גם הבנת הירושלמי בהך דבן עזאי כהבנת הבבלי ושפיר לא הביאוהו הפוסקים דהא הוא כאן בשיטה וגם בירושלמי איפרוך וכנ"ל וזה פשוט וברור ואישתמיט מן הפני משה לפי שעה סוגי' דכאן

ס' א' כי אמרי' זורה ורוח מסייעתו ה"מ לעניין שבת כו', נ"ב יל"ע בזה בתוס' גיטין ע' ב' ד"ה בביתא מש"ש ומר חשיב בלבול רוח מחמת רוצח משום דאתי ממילא

שם ב' שלום בעיר אל יהלך אדם בצידי דרכים, נ"ב ע' סנהדרין ק"ד ב' וישראל נפנה לצדדין

שם נמצא קרח מכאן ומכאן, נ"ב כל' זה ב"ב קל"ב א' ונמצאת קרחת מכאן ומכאן: