גליוני הש"ס נזיקין קסה

טוב עשה בתוך עמיו וע' שלטי הגבורים שבועות פרק ד' שם (דף ש' ע"ב מדפי הרי"ף) אות א' דהביא דברי התוס' דכאן ודברי התה"ד וע"ש מש"ש בזה

מ"א א' וכן בבן וכן בבת, נ"ב ע' חזקוני משפטים עה"כ או בן יגח וגו' דה"מ בבן חורין אבל בעבד ואמה אינו חייב שלשים סלעים רק על גדולים

שם עבד או אמה נותן ל' כו' בין שהוא יפה כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' ס"ב דאפי' באמה מעוברת נותן ל' ואינו משלם כופר עבור הולד וגם לא אמרי' דישלם פחות מל' מפאת שסתם מעוברת עומדת לסכנה בלדתה ע"ש ועוד שם ספק בנגח ונתחייב מיתה ונגח שנית אי משלם ל' על הנגיחה השני' ואם יש חילוק בין נגמר הדין על הראשונה או לא ע"ש וספק זה יש לפושטו מסוגי' דכאן דאמר דקטל וערק לאגמא כו' וקצרתי

מ"ג א' התורה זכתה דמי וולדות לבעל אפי' בא עלי' בזנות מ"ט א"ק כאשר ישית עליו בעל האשה ופירש"י אבועל הקפיד, נ"ב דמיון לזה בל' משנה ביבמות ק' א' מי שלא שהתה אחר בעלה כו' ובגמ' שם ב' מוקי לה בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה וע' שו"ת משפטים ישרים סי' כ"ב

שם ב' והלא דין הוא כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' ס"ג וצע"ק על דבריו מסוגי' דכאן

מ"ד ב' ואם שחטו בשרו מותר, נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' מ"ו ובקונטרס אחרון שם

מ"ה א' מה בעלים בפניהם, נ"ב ע' רש"י וע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ח עש"ה כל התשובה ומתבאר מדבריו חידוש דהא דאין גומרין דינו של אדם, אלא בפניו הוא מפאת חיוב הצלה דוהצילו העדה דבפניו יש להם רחמנות עליו יותר ומהפכי בזכותי' טפי עש"ה

שם ב' וכדמחליף רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד משלם רמ"א כשומר שכר ר' יהודה אומר כשומר חנם, נ"ב כעין זה מצינו דמחליף רבה בר אבוה דר"מ לר"י ודר"י לר"מ בב"מ ק' ב' ע"ש דאמר כדמחליף רבה בר אבוה ותני רמ"א משלם כשעת הגזילה וחכ"א אומר לו בעבדים הרי שלך לפניך ונודע דסתם חכמים דר"מ היינו ר' יהודה

שם תוד"ה בחזקת כ' אין הפירוש כההיא דפ"ק כו', נ"ב בס' יריאים סי' ק"ב בסופו הביא זה לראי' דיש מקומות בתלמוד שהלשון שוה ואין הכוונה שוה ע"ש עוד דמיונות לזה ויש עוד כזה הרבה מאוד ע' תוס' יבמות ל"ט ב' ד"ה ולשום אישות וע' תוס' מנחות ג' ב' ד"ה אע"ג ותיבות חבר עיר בחולין צ"ד א' ובברכות ל' א' ור"ה ל"ד ב' פירושו ציבור ובמגילה כ"ז ב' פירושו חכם העיר וע' חלה פ"ד מ"ח וניתנת לכל כהן ומיד אחריו ואילו ניתנין לכל כהן ואין פירושן שוה ע"ש בר"ש וע"ע ב"ב כ"ז ב' דמר סבר יש בריר' כו' והוא שם עניין אחר וכוונה אחרת לגמרי מבכל ל' בריר' דעלמא עש"ה ויש עוד הרבה מאוד ובזכרוני שגם בס' הכריתות קיבץ כמה מקומות כזה ואינו עתה לפני וע"ע חולין ק"ב ב' דכל שהוא דרישא הכוונה משהו בשר גידין ועצמות וכ"ש דסיפא הכוונה כ"ש ממש ע"ש בתוד"ה אכל וע"ע תוס' חולין, ס"ח א' ד"ה אדם דכתבו ואין תימא על שהלשון שוה והפי' משתנה דכה"ג אשכחן כו' עש"ה וע"ע ר"ן נדרים ע"ח ב' ד"ה לא דכ' ולא דמי האי שותק ע"מ לקיים דאמר הכא לשותק ע"מ לקיים דאמרי' לקמן כו' ודכוותה אשכחן בהש"ס טובא תרי גווני בחד לישנא עכ"ל וע"ע קידושין מ"ד ב' קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' דפירושו שלא ידע ושם מ"ה ב' נתקדשה שלא לדעת ונישאת שלא לדעת פירושו שלא הודיעוהו אבל הוא עצמו ידע ע' שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג וע"ע תוס' לקמן ס"ו ב' ד"ה דגזל משכב בסה"ד וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ג דלא שביק היתירא ואכיל איסורא דש"ס ע"ז ל"ט ב' פירושו שונה מבכל מקום עש"ה וע' תוס' עירובין ע"א ב' ד"ה ר' אלעזר ושם ס"ח ב', ד"ה קנסו ותוס' זבחים ק"א א' ד"ה וחכמים וע' ריטב"א קידושין י"ט א' דמפרש בריתא דאיש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן דקטן דרישא הכוונה פחות מבן ט' וקטן דסיפא פחות מבן י"ג עש"ה וע' ר"ן קידושין פרק ב' אהך דלחוב ע"מ לזכות דשם מ"ב א' עש"ה וע' נדה כ"ג ב' תוד"ה והתניא דלרש"י כל צורת דרב ודברייתא אין הכונה שוה אולם התוס' עשו שם קושי' מזה ע"ש וע"ע גמ' מעילה ד' ב' היתיר שחיטה שנינו או היתיר זריקה שנינו כו' ע"ש דהיתיר שחיטה הכוונה היתיר שע"י שחיטה והיתיר זריקה הכוונה היתיר לראויות לזריקה עש"ה וע' שו"ת שאגת ארי' סי' ע"ז מש"ש ואל תתמה על מה שפירשתי להא דטובת הנאה ממון לשאר טוה"נ ממון דאמרי' בכל מקום דכה"ג מצינו בהרבה מקומות בגמ' שהלשונות שוין והפי' מתחלפין כו' ע"ש וע"ע חידוש בס' יראים סי' מ"ז דכ' אלשון אחד עצמו שאמרו העכו"ם ורועי בהמה דקה לא מעלין כו' דהך לא מעלן לו כוונת מתחלפות דלגבי עכו"ם הכוונה אסור להעלות ולגבי רועים הכוונה דא"צ להעלות עש"ה והוא חידוש גדול וע"ע תוס' ב"מ ל"ח ב' ד"ה בששמעו בו שמת וע"ע חגיגה כ"ה ב' לעושי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת לאוכלי תרומה העמידו דבריהם במקום מיתה דהאי במקום כרת הוא שע"י ההעמידה יהי' כרת והאי במקום מיתה הכוונה שע"י ההעמדה לא יהי' מיתה וע"ע חידושי הר"ן ר"ה ל"ד א' ד"ה או אינו אלא תקיעה ותרועה בסה"ד עש"ה ובכללים שלי קיבצתי עוד הרבה מאוד וכאן אין מקום להאריך כ"כ

מ"ו ב' מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ד

מ"ז ב' הוה לה שלא תאכל, נ"ב ע' ב"מ צ"ז א' א"ד אכיל עכברא טובא וחביל ומית א"ל כו' גברא דנשי קטלוה לא דינא ולא דיינא והוא ג"כ מעין סברא דהוה לה שלא תאכל

מ"ח א' אמרי סתם גללים אפקורי מפקיר להו, נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע ב"מ ק"ב א' רש"י ד"ה ותורי דאתו מעלמא ועמ"ש בגליון מעילה י"ב ב'

שם ב' גרמא בעלמא הוא וגרמא בעלמא לא מיחייב,, נ"ב לקמן ס' א' גרמא בעלמא הוא וגרמא בניזקין פטור

נ' א' נחוניא חופר שיחין, נ"ב הוזכר בסוטה י"ח ב'

נ"א א' משום דמינוול, נ"ב כזה ב"ב קנ"ד א' אי אתם רשאין לנוולו ועמש"ש על הגליון וטעמא דביטול מצות קבורה לכאורה לא שייך הכא, חולין י"א ב' הא קא מינוול וע"ע ב"ב ח' ב' האי קאי מינוול ושם ק"ב ב' כיון דמינוול לא מיקרי קבר

שם ובא אחר והשלימה לעשרה כו', נ"ב יש לדון הרבה בהך דכאן מתוספתא שבת פרק י"ב כתב שתי נקודין ובא אחר וגמרן ועשאן שתי אותיות האחרון חייב ומוכח דאפי' היכא דלולי צירוף כתיבת הראשון לא הי' של אחרון אות ג"כ האחרון חייב ואין טעם התוספתא כסברת ר"א דמחייב באחת על האריג וכן לא דמי לכתב אות אחד והשלימו לספר ע' שבת ק"ג ב' דשם כתב עכ"פ אות אחד משא"כ כאן דכתיבת השני רק חצי אות ואולם הוא דומה לכאורה לנטל גגו של חית ועשאו שני זיינין ע"ש בשבת וגם משם יש לדון לכאן: