גליוני הש"ס נזיקין קסד

שם ב' רש"י ד"ה וכלים פטורין, כ' דשבירתן זו היא מיתתן, נ"ב ל' הגמ' לקמן נ"ד א'

ל' א' ומעמיקין להן ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה, נ"ב כל' זה ב"ב י"ח א'

שם ב' ת"ש מדקאיירינן גלל ותסברא כי איירינן גלל מיקמי דלשני ר"נ לבתר דשני ר"נ מי איכא למירמא גלל כלל, נ"ב קצת דוגמא לזה בב"מ ל"ו ב' א"ל אביי לרבא לדידך דאמרת כו' האי דאותבי' כו' ולימא לי' כו' א"ל כו' לדידי ליכא לאותובי' כלל

שם תוד"ה שטר כו' הקשה ריב"א כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ה

ל"ב א' ומודה איסי בע"ש בין השמשות שהוא פטור, נ"ב מעין זה ב"ב פ"ז א' ע"ש עם חשיכה פטור וע' אריכות בסוגי' דכאן בשו"ת חות יאיר סי' ר"ז

שם תוד"ה איהו כ' דרחמנא אחשבי' להנאה מעשה, נ"ב כזה רש"י כריתות ג' א' ד"ה דא"ר אבוה וע' לקמן ק"א א' תוד"ה או דילמא דכתבו ובתחב לו חבירו אעפ"י שאין זה ע"י מעשיו מ"מ נהנה גופו וי"ל ג"כ הכוונה דההנאה חשובה מעשה וע' שו"ת חות יאיר סי' צ"ה דכ' דהנאת לבישת כלאים חשובה מעשה וע"ש דכ' דאין לחלק בזה בין הנאה להנאה עש"ה וחידוש שלא הביא כלל תוס' דכאן ורש"י כריתות הנ"ל

ל"ב א' וכן שני אנשים שחבלו זה בזה, נ"ב ע' רא"ש בפרקין סי' י"ג וע' שו"ת מהרי"ו סי' כ"ח ועוד שם סי' ס' ובנימוקי מהרמ"ע שם בסוף הספר דס"ד ע"ב ד"ה דין על דבר ההכאה ע"ש שכ' ואפי' אם הודה בהכאה גמורה ואומר הוא התחיל בו יש פנים לפוטרו עכ"ל וע"ע שם ס"ה א' ד"ה דין מותר למוכה כו' עש"ה כל הדיבור וע"ש שכ' ואין לומר כיון שהמוכר כבר הוכה יש לו לכוף את יצרו ולא לנקום צא ולמד מגואל הדם כו' עכ"ל וע' ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ח ר' הונא אמר נטל הכיס והפך את פניו לצאת והלך לו ועמד עליו והרגו אין ההורגו נהרג מה טעמא דר' הונא כי יחם לבבו וע"ע שו"ת הרא"ש כלל מאה ואחד אות א' וע' שו"ת שבות יעקב סי' קע"ט ושם ח"ב סי' קע"ט

שם ב' לוה ומוכר, נ"ב צ"ל ומכר כדלעיל י"ד ב' ש"מ לוה ומכר נכסיו

שם שמא יאמרו כו',. נ"ב ע' מסורת הש"ס וכזה עוד בתוס' מנחות ס"ו ב' ד"ה שלא

ל"ד א' רישא משכחת לה בין דפטמה פטומי בין דשבחא ממילא כו' סיפא לא משכחת לה אלא כשפטמו, נ"ב דוגמא לזה זבחים ל' א' רישא בב' עבודות סיפא בין בעבודה אחת בין בב' עבודות וב"ב קמ"ח ב' רישא משכחת לה בין שמת בין שעמד סיפא לא משכחת לה אלא בשעמד

ל"ה א' שעלתה לו נשיכה בגבו, נ"ב כל' זה שבועות מ"ו ב'

שם מי מצית מוקמת לה בשוגג והא מפני שנדון בנפשו קתני ה"ק כיון דבמזיד נדון בנפשו כו' השתא בשוגג פטור, נ"ב דוגמתו חולין ט"ו א' ומי מצית מוקמת לה בשוגג כו' והא אעפ"י שמתחייב בנפשו קתני ה"ק אעפ"י דבמזיד מתחייב בנפשו הוא הכא דבשוגג שחיטתו כשיר'

שם הי' שנים רודפים כו' שניהם פטורים,. נ"ב אפי' הי' לראובן ושמעון שוורים במרעה לזה אחד ולזה מאה ורץ אחד מהם ונגח לשור של לוי שניהם פטורים ואין אומרים שהי' השור מן המאה דאין הולכין בממון אחר הרוב, שו"ת חות יאיר סי' רכ"ח ע"ש ומסברא אין זה ברור כ"כ דכאן לא בא הרוב להוציא בעצם רק לברר מי המחויב ואולי בכה"ג אזלי' ב"ר אף בממון ודו"ק

שם תוד"ה מתני' בשוגג כ' ועוד דלא דמי לשוגג כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רל"ט כ' בפשיטות בחובל בחבירו בשבת והוציא ממנו דם דחייב ממון דכיון דפטור ממיתה מפני היותו מקלקל חייב ממון עש"ה וחידוש שלא העיר כלל שזו מחלוקת רש"י ותוס' כאן

שם ב' רש"י ד"ה פטור כ' ואחולי מחיל גבך, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ע"ר

ל"ו ב' הדר אמר כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ב אות ב' וכלל י"ג אות א' ואות ד' וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ב ודבריו צ"ע לכאורה מכאן דאמרי' אנן יד עניים אנן כו'

ל"ז א' ואת"ל נמי אי' לדר' פפא, נ"ב ע' דוגמתו דבתר דנשאר בקושי' אמר ואת"ל כן במנחות ק"ד א'

שם נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל, נ"ב חגיגה ד' א'

שם ב' אמרי מאי קא סבר ר"ש כו', נ"ב ע' אריכות בסוגי' זו בס' קרבן חגיגה סי' ס"ה

שם תוד"ה יום כ' ולפי"ז אם נגח כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' ס"ו

ל"ח א' נשא משה ק"ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור וגו' מואבים עצמן לכ"ש, נ"ב דוגמתו סנהדרין פ"ט א' נשא חנני' ק"ו בעצמו מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמן עאכ"ו

שם ב' שתי פרדות טובות יש לי להוציא מהן,. נ"ב דוגמתו סנהדרין ק"ח א' פרידה. אחת יש לי להוציא מכם וע"ע דוגמא ב"מ פ"ד ב' פרידה אחת יש לי ביניכם

ל"ט א' ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו, נ"ב כל' זה ב"מ ז' א'

שם כי יגח ולא שיגיחוהו, נ"ב דוגמת זה בכורות נ"ח ב' יעבור כתי' ולא שיעבירוהו וע"ע לקמן נ"ג א' תוד"ה בעל השור דכתבו גזה"כ מונפל כו' ולא שיפילוהו כו'

שם אין נזקקין לנכסי יתומין כו', נ"ב יתום שנשבה ופדאו אדם בממונו נזקקין לנכסי היתום לפרוע לפודה מה שהוציא בפדיונו ולא דמי להך דכאן דאמר אין נזקקין כו', שו"ת מהרי"ו סי' קמ"ח ע"ש הטעם

מ' ב' אי אהדרתי' נהלי' הוה מעריקנא לי' לאגמא, נ"ב לקמן מ"ה א'

שם מה לי כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' ס"ד

שם תוד"ה הוה כ' ונ"ל שר"ל מתוך דברים אלו כו' הי' ניזק מתפשר עמי בדבר מיעט כו', נ"ב ע' שו"ת תה"ד סי' ש"ו וע' תוס' כתובות צ"ה ב' ד"ה ומוקמינן וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רמ"א [כך נדפס שם רמ"א אבל הוא טעות וצ"ל ר"מ והוא הסי' שאחרי סי' רל"ט] וע' שו"ת שבות יעקב סי' קס"ג וע' רש"י שבועות ל"א א' ד"ה זה הבא בהרשאה דכ' דקרינן לי' לבא בהרשאה לא טוב עשה בתוך עמיו מפאת דאפשר דהבע"ד הי' מתפשר עם הנתבע משא"כ הבא בהרשאה אין בידו להתפשר ע"ש והרי דאף שהנתבע חייב המעות באמת מ"מ מה שמונעין ממנו ההתפשרות הבע"ד הוא גנות וקורהו הכתוב לא