גליוני הש"ס נזיקין קסא

ז' ב' עד פלגא אורחי' למיזל טפי לאו אורחי' למיזל, נ"ב ע' רי"ף וע' ב"ב צ"א א' והוא דזל וקם עשרה בשיתא ע"ש ברשב"ם דזול קרוב למחצה הוא שינוי שלא מן הראוי ומתריעין עליו ואין דקדוק מזה לכאן כמובן

ח' א' בדעולא פליגי, נ"ב ע' נימוקי יוסף בשם הרמ"ה דאי גביית בינונית דרבנן אזלי' בתר גוביינא ואי דאוריתא אזלי' בתר שיעבודא דמעיקרא עש"ה והוא כמ"ש בכ"מ בחידושי דעניין דרבנן הוא די בשעתו ולכן רק בשעה שבא לגבות אז הוא שהחכמים אומרים שיגבה בינונית ולכן שפיר בתר שעת גוביינא הוא דאית לן למיזל וע' ב"ב קע"ה ב' דאי שיעבודא לאו דאורייתא חשיב שיעבוד הקרקע ראוי ואין הבכור נוטל פי שנים עש"ה בהא דאמר והא אמר רבה גבו קרקע יש לו כו' והוא ג"כ מטעם הנ"ל דדרבנן הוא רק בשעתו בשעה שבא לגבות ולכן אינו מוחזק רק ראוי דו"ק מאוד וע"ע נדה יו"ד א' כיון דלא איתחזקה בדם כתמה נמי לא מטמינן לה ונ' הטעם ג"כ דכיון דטומאה דלמפרע רק דרבנן הוא לכן הוא רק בשעתו ורק כאשר היא רואה בפועל הפעם הג' אז הוא שהחכמים אומרים דבר זה דהיא מוחזקת כבר ע"י ב' ראיות הראשונות ומטמא הראי' דעתה למפרע אבל כ"ז שאין רואה אין החכמים אומרים עדיין כלל ונמצא שלא דנוה החכמים עדיין למוחזקת כלל ולכן שפיר יש לכתמה להיות טהור ורק אילו הי' טומאה דלמפרע דאוריתא אזי דין דאוריתא הוא מאז אף קודם שיש הדבר בפועל ונמצא שכבר ראי' השני' היא נידונית מוחזקת כיון שהדין שאם תראה עוד הפעם תטמא למפרע מפאת היותה מוחזקת ומשא"כ דרבנן הוא רק בשעתו וע"כ רק בשעה שהיא רואה בפועל הפעם הג' אז היא שאומרים עלי' ומחשיבין אותה למוחזקת ומשא"כ כ"ז שאין הדבר בפועל אין מציאות להדרבנן עדיין ונמצא שלא אמרו חכמים עדיין ולא דנו אותה עדיין למוחזקת כלל ועש"ה ברש"י מ"ש כלומר כל זמן שלא נהגנו בהם עדיין תורת מוחזקת כו' עש"ה דו"ק היטיב מאוד ולפי"ז דבר זה אי דרבנן הוא רק בשעתו כו' הוא פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דנדה הנ"ל

שם משום דאמר להו כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ח אות א'

שם ב' א"ל רבא מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, נ"ב לקמן צ"ו א', ב"מ ט"ו ב', ערכין ל"א ב' וע"ע ל"ה א' תוד"ה זבנה ול' דנקטו התוס' שם מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו הוא קצת חידוש דיותר הוי להו למינקט ל' הגמ' ב"מ ק"א ב' זבנה או אורתא או יהבה במתנה א"ל לא עדיפת מגברא דאתית מיני' עש"ה ותבין וע"ע רשב"ם ב"ב ס"ג א' ד"ה אין לו עליו כלום מש"ש וכשחזר ולקחה מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שבאה לידו כו'

שם בינונית דכוותי', נ"ב לכאורה אין הלשון מדוקדק דבינונית הוא ל' נקיבה והל"ל דכוותה לא דכוותי' דהוא ל' זכר וע' בכור שור חולין ס"ט א' מש"ש בזה ואולם בכתובות צ"ב א' יש ג"כ מימרא דכאן ושם נאמר באמת בינונית דכוותה

ט' א' במצוה עד שליש כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חות יאיר סי' קפ"ו וע"ש דאף דמסקי' כאן דהידור מצוה עד שליש היינו שראוי לעשות כך אבל מ"מ אם רוב ציבור מבקשין אתרוג מהודר בדמי שליש יותר על הקטן המצומצם לא ברירא שהדין עם המרובים אם יחידים מעכבים וכ"ש למימר שבכח היחידים לכוף המרובים כו' וע"ש עוד שכ' שאם יגיע לחלקו בדמי אתרוג שהוא לכלל הקהל סך מה ויכול לקנות אתרוג לעצמו לבד בתוספת שליש מחויב לעשות דזה חשוב הידור מצוה מה שיש לו אתרוג לעצמו ע"ש וכזה שם עוד סי' רל"ב סוף הסי' ע"ש

שם ב' עד שליש במצוה, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ה

שם שליש מלגיו או שליש מלבר, נ"ב ע' רוקח סי' רי"ט דפסק שליש מלבר

י' א' תוד"ה שהשור כ' דההוא שרי בהנאה, נ"ב ע' אריכות בשאילת יעב"ץ סי' מ"א וע' בעלי התוס' עה"ת פ' משפטים עה"כ ונפל שמה שור וע' כ"מ פ"ה מה' ערכין וחרמין הט"ז וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשמ"א דעתו ג"כ דמת עכו"ם שרי בהנאה וע"ע שם ח"ג סי' תתקע"ט וע' רוקח סי' תס"ד כ' ג"כ דמת עכו"ם מותר בהנאה והביא דברי הירושלמי בהמצניע ע"ש וע' שו"ת שבות יעקב סי' פ"ט

שם גליון הש"ס ד"ה תוס' לה שהשור כ' עיין תשובת חכם צבי סי' קל"ו, נ"ב וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קצ"א

שם ב' לא צריכא דבלאו איהו הוי מיתבר בתרי שעי והשתא איתבר בחדא שעה, נ"ב דוגמת זה שבועות י"ז ב' לא צריכא דאי לא הפיך בהו מיעכלי בתרתי שעי והשתא מיעכל בחד שעתא ובע"ז ל"ח א' לא צריכא דאי הפיך הוי בשיל בתרתי שעי והשתא קא בשיל בחדא שעתא וע"ש

שם אמרת לא כך הי' מאי לא כך הי' אמר אביי כו', נ"ב כזה לקמן ס"ד ב' וע"ע מזה פסחים י"ח א'

שם השתא אי אית לי' לדידי' כמה טריפות יהב לי', נ"ב ע' שו"ת מאמר מרדכי להגאון ר' מרדכי זאב מלבוב ז"ל סי' פ"ו

י"ב א' בעודן עליו, נ"ב כל' זה ב"מ מ"א א' וב"ב ע"ח א' ובשבת מ"ג א'

שם תוד"ה בעינן כ' משום דאין קרקע נקנית באגב, נ"ב ע' אריכות בשו"ת חוט המשולש טור ב' סי' כ'

שם ב' תוד"ה ומחיים כ' אבל פשיטא דחלק בעלים כו', נ"ב עמ"ש באתוון דאוריתא וע"ע שו"ת מעיל צדקה סי' ו' דלפי סברתו לא תלי בכהנים ובעלים רק דהנאכל בעזרה הוא משלחן גבוה והנאכל בכל העיר ל"א בי' משלחן גבוה קזכי ע"ש

י"ג א השתא ומה שלמים שטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אמרת ממון בעלים הוא בכור מבעיא, נ"ב ע' זבחים פ"ט א במשנה השלמים קודמין לבכור מפני שהן טעונין מתן ד' וסמיכה ונסכים ותנופות חזה ושוק וע"ע מכות י"ז ב' ועמ"ש על הגליון זבחים ב' א'

שם כי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי, נ"ב ע' מהרי"ק שורש קכ"ט שדן מזה לעניין אשה שנטענה משנים והאחד נשוי והשני אינו נשוי דעל האינו נשוי מצוה לכונסה כיון דהנשוי א"א לו לכונסה מפני תקנת רגמ"ה ע"כ נשארת המצוה על האינו נשוי וכהך דכאן דכל היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי ע"ש

שם ב' נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטין ויצתה והזיקה פטור, נ"ב כל' זה לקמן נ"ה ב' במשנה

י"ד א' א"ה ד' שלשה הוו א"ר נחמן בר יצחק ג' כללות בד' מקומות וברש"י דאין כאן אלא ג' דינין, נ"ב דוגמא לזה ב"מ צ"ג א' א"ה ד' שלשה נינהו א"ר נחמן בר יצחק ד' שומרין ודיניהן ג' וע"ע דוגמא בע"ז מ"ז ב' א"ה הני שלשה ארבעה הוו כיון דלעניין ביטול בנה והשתחוה חד קא חשיב לי' והיינו דדינן אחד לעניין ביטול ומש"ה חשיב רק ג' דאין כאן רק ג' דינין

ט"ו א' תוד"ה השוה כו' כ' אבל היכא דכתי' איש בהדיא וודאי התם צריך ריבוי כו',,. נ"ב ע' לקמן ק"ט ב' איש א"ר ולא אשה א"ד אורחי' דקרא הוא וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' מ"א: