גליוני הש"ס נזיקין קס

בבא קמא

ב' ב' וכ"ת דברי תורה מדברי קבלה לא ילפי' כו' והאי מילף הוא גילוי מילתא בעלמא הוא, נ"ב כזה תוס' חולין קל"ז א' ד"ה אתיא וכבר הורשם בגליון הגרע"א ז"ל וע"ע כזה תוס' הוריות ג' א' ד"ה קהל גדול

שם תולדה דקרן כו' נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה, נ"ב כזה הוזכרו ענייני קרן יחד בשינוי הסדר [ובחסרון נגיפה] בב"מ פ' א' פרה זו נגחנית היא נשכנית היא בעטנית היא רבצנית היא

שם אדם דאית לי' מזלא כו', נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע פסחים ח' ב' בני אדם שאין דרכן לזוק כו', ע"ש ברש"י

ג' א' אלא אאבנו וסכינו כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת הר"י מגא"ש סי' קע"ד

שם תוד"ה הא כ' מ"מ קרי לי' כו'. נ"ב ע' שו"ת לחמי תודה למהר"י באסאן ז"ל סי' י"ד וסי' ט"ו

שם תוד"ה דומיא כ' ואומר ר"ת דמדה הוא בתורה ל"ש באיסורא ול"ש בממונא, נ"ב ע' מה שהארכתי באתוון דאורייתא וע"ע לקמן כ"ו א' תוד"ה ולא תהא שן ורגל מש"ש בסה"ד וי"ל דאי לאו כספו כו' וע' פליתי סי' ס"א סק"ט

שם תוד"ה ושן כ' אע"ג כו'. נ"ב ע' שו"ת לחמי תודה שם

שם ב' מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי כו'. נ"ב כזה ע"ז ז' ב'

שם רש"י ד"ה איגליין כ' אלמא נבעו ל' גילוי הילכך אמר מבעה זה השן, נ"ב כזה ג"כ ל' משנה פאה פ"ד מ"ה ג' אבעיות ומפרש לי' בירושלמי מל' התגלות ומייתי ג"כ קרא איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו

שם תוד"ה וממונך כ' לאו דווקא גבי בור דלאו ממונא הוא, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רל"ז

ד' א' אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו שמא יקניטנו רבו כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ד שכ' שאפי' הבעל שהוא חייב בפרקונה של אשתו אם נשבית באונס מ"מ אם חבלה באחרים אין הבעל חייב לשלם כו' וכ"ש היתומים שאין חייבים בחבלת אלמנה כו' שאפי' בפרקונה שחייב הבעל אינן חייבים כו' שאם היו חייבין היתומים בזה הית' מפסדת נכסיהם ביד וכמו שאמרו במשנת ידים והביאוהו בפ"ק דב"ק שאם הרב הי' חייב בנזקי עבדו אם הי' מקניטו הי' הולך ומדליק גדישו של חבירו ולא דמי לשורו של אדם שאדם חייב בנזקיו לפי שאין בו דעת אבל במי שיש בו דעת אין האדון ולא הבעל חייבין בנזקיו עכ"ל והנה מ"ש דטעם פטור הבעל בנזקי אשתו ג"כ משום שמא יקניטנה כו' נ' כוונתו כפירש"י כאן דתיבת אמה הכוונה אאשה אולם באמת גוף הדבר צ"ע דבאשה ל"ל לטעמא דשמא יקניטנה ומהיכא תיתי דיתחיייב הבעל בנזקי אשתו בשלמא עבד דקנוי לו כשורו וחמורו שפיר הי' ראוי שיתחייב כעל נזקי שורו ומשא"כ אשה דאינה ממון הבעל ע' גיטין ריש הזורק דבאשה לא צריכינן לטעמא דגטה וידה באין כאחד דידה שלה הוא ע"ש וא"כ מדוע יתחייב הבעל בנזקי' ואולי כיון דקנוי' לבעל למעשה ידי' ע"ש בהזורק ג"כ הי' ראוי שיתחייב הבעל ולפי"ז המוכר שורו לפירות הלוקח חייב בנזקיו ואולי תלוי בפלוגתא דק"פ אי כקה"ג דמי וע"ע דוגמת הך דתשב"ץ בתוס' ב"מ ק"ד א' ד"ה ה"ג מש"ש ובלא שום ראי' דבר פשוט הוא דאל"כ אם יקניטוה תלוה ותשליך לאיבוד ותחייבנו ק' מנה בכל יום כו' והנה לכאורה הכוונה בגמ' כאן דמשום תיקון העולם דשמא יקניטנו רבו כו' ונמצא זה מחייב כו' ולא יהי' אפשר לאדם להיות לו עבד לכן פטור אולם הא מדאוריתא פטור כנ' מגמ' דכאן ובדאוריתא דוחק לומר כן ונ' הכונה דחיוב אדם על נזקי שורו הוא רק משום במעשה ממונו מזייסת לו במה וכאילו הזיק בידו ע' לקין י' ב' אבל והמת יהי' לו דשכיחא ובידים וע"ש ברש"י והרי נתן גט ביד עבדה ישן ומשמרתו מגורשת דחשוב חציר' וחציר' מטעם ידה איתרבאי ואף דשור המזיק הוא חצר מהלכת מ"מ לעניין חיוב ניזקין גילתה תורה דגם במהלך נחשב כידו וע"כ כמ"ש הראשונים פ"ק דקידושין סוגי' דאין קניין לעבד בלא רבו דיד עבד כיד רבו אמרי' רק לזכות אבל לא לחוב לכן ה"נ יד שור ועבדו דכידו הוא רק לזכות אבל לא לחוב וע"כ בשור דמה שהוא מתחייב על נזקיו אין זה חוב שהרי בידו לשמרו שלא יזיק ומחויב הוא בזה להשגיח שלא יוזקו אחרים ע"י שורו לכן שפיר הוא חייב ומשא"כ עבדו דהוא בר דעת וא"א לו לשמרו מהיזיק במתכוון ואם יקניטנו רבו יחייבו מאה מנה בכל יום ונמצא שאם יתחייב רבו בנזקיו הרי יהי' זה חוב לרבו ולחוב הרי אין ידו כיד רבו ולכן פטור ועי"ל הטעם דכיון דאדם הוא בר דעת ומדעתו הוא שמזיק לכן כל ההיזיק רק אל הדעת הוא שמתייחס ודיעה הרעה הוא שמזקת ודעת העבד פשוט דאינה קנוי' לאדון כלל דלא שייך קניין בזה ורק גוף העבד הוא קנוי לו אבל לא דעתו וע"כ שפיר האדון פטור שהרי הי' המזיק דבר שאינו שלו כלל אולם ל' הגמ' לא משמע הכי וע"ע ירושלמי שבועות פ"ו ה"ו ע"ש בפני משה ד"ה מה אלו מיוחדין שיש להן קנס עש"ה אולם אין פירושו באמת נ' כלל וצריך להגיה שם בירושלמי ואין הגליון פה מספיק

שם ב' הא קתני לי' שומר חנם והשואל, נ"ב לולי פירש"י י"ל הפי' דכיון דתני שואל א"צ למיתני תו גנב וגזלן דמכלל שואל נפקי דגם הם יש להם לשלם ממיטב כשואל דחיובא דשואל משום דכל הנאה שלו ואינהו נמי הא כל הנאה שלהם ולא גריעי משואל כמבואר כזה סנהדרין ע"ב א' ע"ש ברש"י ד"ה אבל לעניין מקנה לא קנה עש"ה וע' לקמן י"א א' תוד"ה אין שמין עש"ה בסה"ד וע' ב"מ מ"א ב' לא תאמר שליחות יד כו' ותיתי משואל כו' עש"ה

שם רש"י ד"ה ומנסך כ' ומנסך את היין ליכא למימר כו', נ"ב ע' שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת להמנחת יעקב סי' ה'

שם תוד"ה ועדים זוממין כ' דלא שייך בממון כאשר זמם ולא כאשר עשה כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ז ובמהדורא בתרא לסי' הנ"ל

ה' ב' אמר רבא וכלהו כי שדית בור בינייהו אתיא כלהו כו' אלא למאי הילכתא כתבינהו רחמנא להלכותיהן, נ"ב דוגמתו ב"מ פ"ז ב' כי תבוא בכרם רעך ל"ל אמר רבא להלכותיו

ו' א' לאתויי לחכה נירו וסכסכה אבניו, נ"ב כזה לקמן י' א' ועוד ס' א' וע"ע ל' סכסוך על הדלקה לקמן כ"ב א' במסכסכת כל הביר' כולה וחגיגה ט"ו ב' ירדה אש וסיכסכה ספסלו כו' ושם י"ד ב' נוסחא וירדה אש כו' וסיכסכה כל האילנות כו'

שם ב' ומה אילו ידעי' כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קנ"ז

שם ובהא פליגי ר"י סבר בדניזק שיימי' ור"ע סבר בדמזיק שיימי' מ"ט דר"י נאמר שדה למטה ונאמר שדה למעלה כו' דניזק אף כו' דניזק, נ"ב דוגמא לזה לקמן מ' א' רבנן סברי בניזק שיימי' ור"י כו' סבר בדמזיק שיימי' מ"ט דרבנן נאמר שיתה למטה ונאמר שיתה למעלה מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק: