גליוני הש"ס נזיקין קסב

שם ב' הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש, נ"ב כסדר זה הוזכרו גם בסנהדרין ב' א' במשנה ובב"מ צ"ג ב' במשנה

ט"ז ב' מנא ידעי', נ"ב כעין קושי' זו דמנא ידעי' כוונת הבע"ח לקמן ל"ה א' ומ"ד א'

שם מאי עליי' כו' במעולה שבנכסיו, נ"ב ע' מסורת הש"ס וכזה עוד ברכות י' ב' וע"ע כתובות נ' ב' ומאי עליי' מעילויא דאב

שם כדי שלא יקבלו כו', נ"ב עמ"ש בגליון ר"ה ו' א' בשם ס' יראים סי' שי"ז וע' רבינו יונה ברכות פ' אלו דברים דמ"ו ע"ב ד"ה לא יתן דמשמע מדבריו דגם בנתינה לעני שאינו הגון מקיימין מצות צדקה ובכוונת היריאים יש לספק בזה אם כוונתו דאין מקיימין המצוה כלל באינו הגון או כוונתו דמ"מ הגון עדיף ומש"ה לית בי' משום בל תאחר

שם תוד"ה שהושיבו כ' ולא על קברו ממש אלא ברחוק ד' אמות דליכא לועג לרש, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' רכ"ד דמתבאר מדבריו דעל קברו ממש הושיבו ולית בי' משום לועג לרש כיון דלכבודו קא עבוד ע"ש שהביא מכאן ראי' דמותר לדרוש על המת לפניו בתוך ד' אמות כיון דהוא לכבודו וחידוש שלא הזכיר כלל מדברי התוס' דכאן ושוב ראיתי שכיוון הרדב"ז ז"ל לשו"ת הר"י מגא"ש סי' מ"ז שכ' ג"כ כן ביישוב קושית תוס' דכאן דכשמתכוונים לכבודו שאני וע"ש עוד תירוצים בזה עש"ה וע"ע שו"ת הר"י מגא"ש סי' ק"כ עש"ה

י"ז א' אנוחי לא מנחינן, נ"ב אי משום לועג לרש ואי משום זילותא דס"ת, ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סוף סי' ג'

שם ב' כל שבזב טמא, נ"ב דוגמתו ע"ז ס' ב'

י"ח א' גליון הש"ס ד"ה דקאזיל מיני' מיני' כ' לקמן מ"ד ע"ב, ויש עוד בע"ז דס"א ע"א

שם ב' רש"י ד"ה דדחיק לה עלמא כ' ונראה בעיני כו'. נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קע"ד

י"ט א' תוד"ה ובהא קמפלגי כ' וי"ל דא"כ מאי קמ"ל כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ד וסי' שע"ה וסי' שע"ו וע"ש אריכות בכולה סוגיא

שם ב' נפק מילתא מבינייהו, נ"ב כל' זה חולין מ"ה א'

כ' א' כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ח אי זה שייך באדם וע' מה שציינתי בגליון ביצה כ' ב' בשם שו"ת מהראנ"ח ועמ"ש על הגליון לקמן ל"ג א'

שם דמי שעורים בזול, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ה וח"ג סי' קמ"ד

שם רש"י ד"ה אע"פ שאינו רגיל כ' משלם לו דמי שעורין כמו מה שאדם אחר רגיל ליתן לבהמתו קב או קביים, נ"ב מל' הגמ' ביצה כ"ט א' לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביו"ט אבל קודר הוא קב או קביים ונותן לפני בהמתו ואינו חושש וזהו ג"כ מאי דנקט כאן כיצד אכלה קב או קביים

שם ב' ת"ש ר"י אומר כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ד

כ"א א' נמצא הבית של שממון מעלה לו שכר, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל א' אותיות ג' ד'

שם איכא בינייהו דקא משתמש בי' בציבי ותיבנא, נ"ב כזה הוזכר השתמשות בציבי ותיבנא דחשוב תשמיש בב"ב ז' א' רא קמ"ל דאע"ג דלא מישתמש אלא תיבנא וציבי בעלמא

כ"ג ב' מכריז כו' דסלקין לעילא ודנחתין נתחתאה, נ"ב כזה לקמן קי"ג ב' ע"ש תיבת לתתא תחת לתחתאה ועוד כזה ב"ב מ"ה א'

שם תרי ותלתא זמנין, נ"ב י"ל תרי לרבי תלתא לרשב"ג ע' גליון הש"ס להגרע"א יבמות ק"ח ב' בשם שו"ת הב"ח וכזה י"ל בהך דחולין ט' א' ששחט לפנינו ב' וג' פעמים וע"ע תוס' לקמן ק' ב' ד"ה אומר לו גדור לעניין התראה אם די בב' פעמים ועמ"ש על הגליון לקמן כ"ו א'

שם ותם משיחזור בו ג' ימים. נ"ב ע' שו"ת תה"ד סי' רנ"ג

שם תוד"ה הנהו עיזי כו' אבל עז לחלבה ורחל לגיזתה יכול לומר כשיזיק ישלם כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קס"ה

כ"ד א' א"ק והזב וגו' מקיש כו', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קצ"ב

שם ב' אם תימצי לומר המשסה כו', נ"ב ע' רי"ף כאן דכ' ואסקה רבא את"ל המשסה כו' ומכאן ראי' לדעת הרמב"ם בכל מקום דאת"ל הוא פשיטות ויש עוד ראי' לזה מגמ' ב"ב ק"מ א' ואיכא דבעי לה לאידך גיסא כו' דאי נימא דאת"ל אינו פשיטות מאי נ"מ בין הך גיסא לאידך גיסא עש"ה ותבן

שם כי אית לך רשותא לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא, נ"ב דוגמא לזה לקמן מ"ח א' נהי דאית לך רשותא לאפוקי לאזוקי לית לך רשותא

כ"ה א' ק"ו לשכינה י"ד, יום נ"ב ע' תוס' וי"ל עפ"י הירושלמי כתובות פי"א ה"ו דיו להקדש שיהא כפלים בהדיוט וע"ע מכילתא ריש משפטים כי תקנה עבד כו' להביא את הגר כו' רא"א א"צ אם ישראל עובד הגר לא יעבוד (בתמי') אם ישראל עובד שש הגר יעבוד י"ב אמרת דיו לבא מן הדין להיות כנדון כו' עכ"ל ע"ש בילקוט הרי דכן הדרך דכשדנין חמור מקל נותנין לחמור כפילות הקל לולי סברא דדיו כו'

שם מידי ולא דבר אחר כתיב. נ"ב ע' ב"מ פ"ז ב' ענבים ולא ענבים ודבר אחר וצע"ק

כ"ו א' עליו ולא על אדם, נ"ב אע"ג דבלא"ה קלב"מ מ"מ בכל קלב"מ הא חייב לצי"ש וע"כ איצטריך קרא למיפטרי' גם מלצי"ש, ס' יריאים סי' ר"ז ולדבריו ל' הגמ' כאן ויהא אדם חייב בכופר מק"ו כו' היינו שבעצם יהי' חיוב מק"ו כו' ואז נהי דהמיתה תפטור חיובו מטעם קלב"מ מ"מ ישאר החיוב לעניין לצי"ש וע"ז משני דא"ק ככל אשר יושת עליו עליו ולא ולא על אדם ואין כאן חיוב כלל וממילא גם לצי"ש פטור או משום דכיון דלדיני אדם לא צריך קרא ע"כ אתי קרא לפוטרו גם מלצי"ש וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רס"ד

שם תרי ותלתא זימני, נ"ב י"ל תרי לרבא ותלתא לאביי ע' לעיל כ"ג ב' בפירש"י וע"ש בתוד"ה ולא ומכאן קצת ראי' לפירש"י ועמ"ש על הגליון לעיל כ"ג ב' אהך דמתרינן במרייהו תרי ותלתא זימנין וכאן א"א לומר כן דבשור המועד גם רבי מודה כמבואר בתוס' יבמות ס"ה א' ד"ה ושור

שם ב' לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון, נ"ב ע' מסורת הש"ס והוזכר עוד סנהדרין ע"ז א' נזיקין שעשה בהן שוגג כמזיד ואונס כרצון

שם ואמר רבה זרק כלי כו' והיו תחתיו כרים כו' בא אחר וסילקן או קדם וסילקן פטור מ"ט בעידנא דשדיי' פסיקי' מפסקי גירי', נ"ב דוגמא לזה סנהדרין ע"ז ב' אמר רבא דחפו לבור וסולם בבור ובא אחר וסילקו ואפי' הוא קדם וסילקו פטור דבעידנא דשדיי' יכול לעלות הוא

שם רש"י ד"ה לענין ארבע דברים פטור כ' הויא שכחה שוגג