גליוני הש"ס נשים צט

עובר על שבות דמכה בפטיש כבכל מתקן ואין לזה טעם רק אם נאמר דמכה בפטיש גופי' היינו גמר כלי אילו הי' אפשר ע"י מחשבה הי' מותר ואולי כן הוא בכל מלאכות דאין מלאכה במחשבה ולא הי' מתחייב אילו הי' אפשר וע' קידושין נ"ט א' כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ע"ש ברש"י דאם חישב שלא לשוף הביאתו מחשבה זו לידי גמר מלאכה ע"ש ולפי הנ"ל יהי' מותר לחשב כן גם בשבת ולא יהי' בו משום מכה בפטיש ודו"ק ובגמ' לכאורה אין בזכרוני שיהי' נדבר ממלאכה ע"י מחשבה זולת בשבת ק"ג א' אלא מעתה חזא אומנותא וגמר כו' ע"ש

שם ב' מ"ד למפרע מעל"ע, נ"ב דוגמתו תיבת למפרע דאין מוסב על כל הזמן הקדום ביבמות ס"ט ב' תהא מקולקלת למפרע דמפרש לי' עד ארבעים עש"ה

ל"ב א' לצעורה הוא דקא מיכוין, נ"ב כל' זה לקמן ע"ד ב' וחולין מ"א א' וצ"ה א'

שם אמר אביי בטל שתי לשונות משמע כו' גבי גט לישנא דמהני בי' קאמר גבי מתנה לישנא דמהני בי' קאמר, נ"ב דוגמתו בתמורה כ"ו ב' אמר אביי תחת משכחת לה לישנא דאיתפוסי ולישנא דאחולי כו' והילכך גבי קדשי מזבח דעבדין תמורה לישנא דאתפוסי הוא גבי קדשי בד"ה דלא עבדין תמורה לישנא דאחולי הוא ונדרים ט"ז א' אמר אביי שאוכל שתי לשונות משמע היו מסרבין בו לאכול כו' ולקמן ע"ב א' אמר אביי אם מתי שתי לשונות משמע כו'

שם ב' לבי תרי נמי ב"ד קרו להו, נ"ב ע' תוס' מנחות ל"ד ב' ד"ה טט

שם תוד"ה ורב נחמן כ' אין לומר דר"ן לטעמי' כו', נ"ב מה שדחו התוס' מבואר כן בשאלתות פ' משפטים וע"ש בשאילת שלום

ל"ג א' אטו תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל, נ"ב ע' גליון הרי"פ וע"ע רש"י סנהדרין ע"ח ב' ד"ה נותן נזק וצער ליורשין דכ' וה"ה לריפוי ושבת ובושת כו' אלא לאו אורחי' דתנא למחשב כרוכלא וע"ע כזה תוס' ב"ב פ' א' ד"ה הא באמה ותוס' ברכות מ' ב' ד"ה אמר אביי בסה"ד ע"ש ורשב"ם ב"ב קמ"א ב' ד"ה ה"ג המבשרני בסה"ד דכ' ותנא כי רוכלא לא חשיב ואזיל

שם תוד"ה ואפקעינהו כ' והא ה"ס הוא כו', נ"ב ע' מהרש"א וע' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ט ומש"ש דלא ישאל דלא ירצה להפסיד הנזירות שסיפר ע"ש יש להוסיף דכיון דלא ירויח ההכאה לגמרי ע"י השאלה שהרי עדיין יספוג מכת מרדות ע' תוספתא נזיר פרק ג' מי שנדר בנזיר והי' שותה יין כו' ואח"כ נשאל לחכם והותר לו אין סופג את ארבעים ר' יהודה אומר אם אין סופג את ארבעים יספוג מכת מרדות עכ"ל התוספתא וע"כ נמי דמ"מ הם הכאות חלושות ממלקות דאוריתא מ"מ בשביל זה לבד לא ירצה להפסיד זכות נזירותו

שם ב' קסבר מילתא דמיתעבדא באפי עשרה צריכי בי עשרה למישלפה, נ"ב דוגמא לזה דמדמינן עקירת הדבר לחלותו בנזיר י"א ב' דלר"ש דבעי עד שיזיר מכולן ה"ה בשאלה בעי' עד דיתשיל מכולן וע"ע שו"ת רמ"ע מפאנו סי' ק"ה דכ' דר' אלעזר דס"ל בפסחים פ' אלו דברים דעקיר' בטעות שמי' עקיר' היינו משום דלטעמי' אזיל דס"ל בערכין כ"ג א' דהקדש בטעות הוי הקדש ולכן ג"כ העקיר' בטעות הוי עקיר' עכ"ד עש"ה וע"ע תוספת נדרים ז' ב' ד"ה נידוהו בפניו עש"ה וע"ע שו"ת שארית יוסף סי' ע"ח מש"ש ועוד בנידון דידן לא גרע סוף דינא מתחלת הדין ומאחר שעדות הראשונים הוא שלא בפני הבעל דין א"כ יכולים גם כן לבטל עדותם שלא בפניהם וע' ע"ז ב' כהיתירו כך איסורו ומה שציינתי שם בגליון וע"ע תוספתא כתובות פרק ב' מעלין לכהונה לוים וישראלים עפ"י עד אחד אבל אין מורידין אלא עפ"י שניהם ר' יהודה אומר כשם שאין מורידין אלא עפ"י שנים כך אין מעלין אלא עפ"י שנים עכ"ל התוספתא והיינו נמי דס"ל לר"י דא"א לחלק ביטול הדבר מהוייתו וכי היכא דאין מורידין כו' ה"ה דאין מעלין ורבנן ס"ל דאפשר לחלק וסברת רבנן ה"ל דלא כסברת שו"ת שארית יוסף הנ"ל ויש לחלק טובא וק"ל

שם מי מצטרפי, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ד חדר ו' ד"ה מכל הא דלעיל הוכחנו כו'

ל"ד א' גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ה אותיות ד' ה' וע' שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג דדן קידושין מגיטין ע"ש

שם הא חזו לי' דקא רהיט בתריהו, נ"ב מעין זה דהריצה שרץ הוא גילוי על כוונתו ויוחשב כאילו אמר בפיו הוא סלקא דעתך בשבועות ל"ב א' רץ אחריהן אצטריכא לי' סד"א כיון דרץ אחריהן כמאן דאמר להו דמי

שם רש"י ד"ה ונוולא כ' אורגת, נ"ב בסנהדרין צ"ה א' ד"ה נוולה כ' טווה וע"ע ב"מ ס"ז א' תיבת ונוולא במובן אחר לגמרי וע"ע רש"י ב"ב י"ג ב' ד"ה פילכא ונוולא ובמעילה י"ח א' ד"ה מאי לאחיזה אר"ל שכן עומד לנוולה וע' ר"ש כלים פכ"ז מ"ד דגורס בהך דמעילה שכן עומד לטולא ע"ש הפי' בשם הערוך

שם ב' מפני תיקון העולם, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ט"ו אות ד' דהחשש ג"כ עבור הכותבה דכשתבא לגבות כתובתה במקום שאין שמו כך יאמרו לא זו היא שנתגרשה ולא יגבוה כתובתה ועבור זה ג"כ הית' התקנה עש"ה כל האות

שם העדים חותמין כו' נ"ב ע' שו"ת תה"ד ח"א סי' קפ"ד

שם הבא ליפרע כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתל"א ומש"ש דברי ושמא ברי עדיף אין מובן דא"כ בכל הנפרע מיתומים נימא דלא יוצרך שבועה משום זה וכן מש"ש ועי"ל אילו הי' שמעון קיים כו' ק' ג"כ כנ"ל

שם תוד"ה והוא כ' והשיב ר"ת חלילה כו', נ"ב בשו"ת רד"ך בית ד' חדר ג' כ' דהיינו טעמא דר"ת משום דשם עכו"ם דמומר לא חשיב כלל לגבי גירושין דעכו"ם ליתי' בגירושין כו' עכ"ל ע"ש בארוכה והנה שטחיות דברי הר"ת משמעותן דהגט יש בו עניין מעלה וקדושה ולכן אין להזכיר בו שם עכו"ם וע' כזה מפורש בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' קנ"ד דכ' שכל דבר שבקדושה כגון ס"ת תפילין ומזוזה שהצריכו לשמה אין הקדושה חלה במחשבה לבד אלא בדיבור שהדיבור עושה רושם גדול כו' וא"ת התינח בדבר שבקדושה אבל כתיבת גט דבעי' לשמה כו' לעולם אימא לך דבמחשבה גרידתא סגי וי"ל דסוף סוף קדושה יש בגט לפי שנקרא ספר וכתוב בו כדת משה וישראל עכ"ל ועש"ה דמוכח דבכל דבר הצריך לשמה הוא כן ולפי"ז לכאורה גם מצה דבעי' שימור לשם מצה ה"נ דאית בי' קדושה וע' תוס' פסחים כ"ח ב' ד"ה כל דכתבו דאטו מצה קדושה אית בה ויש לדחות וק"ל וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ה' מש"ש בשם תשובת הרמב"ם דאין לכתוב גט בכתב אשורית דהוא מכתב אלקי"ם ואין להשתמש בו לבזיון ומשמע דס"ל דאין שום קדושה ומעלה לגט ונהפוך הוא ועש"ס בתשב"ץ וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ט' דכ' דאף דקלף המעובד לשם ס"ת חלה קדושה עלי' ואסור לשנותו לדברים אחרים מ"מ מותר לכתוב עליו גט משום דגט נמי מצוה הוא בתורה והוא לימוד כו' ע"ש ומ"ש דהוא לימוד צ"ע דכתיבת גט אין בו קיום מצות. לימוד וגם מ"ש דהוא מצוה אדרבה רוב גירושין אינם מצוה והוא רק מצוה משפטית דהמגרש אשתו כך משפטו